אבי הנחל רה

שתוכל להפריש חלה על עיסתה והוי כמו שיורא וכמו שביארתי שאם אמר ע"מ שתהי' המעשרות שלי הוי ככהן המסייע כיון שהמעשר שלו ואינו נותן ללוי רק מחמת התנאי משא"כ אם ע"מ שיורא הוי הרי הוא לגמרי של הלוי אלא שמוכר לו הזכות שיוכל לעשר על חלקו כמו שכתבו התוס' והכא הוי של אלי' לגמרי כיון שבשבילו נתברך כד הקמח ואף שהברכה הי' כדי שתאכל היא והוא ימים רבים עכ"פ עיקרו נתברך בשביל אלי' והי' לגמרי של אלי' אלא שנתן לה הכח שתוכל להפריש חלה על חלקה

ובזה יתבאר החילוק בין הקרי והכתיב שהקרי הוא ותאכל היא והוא וביתה ימים, והכתיב הוא ותאכל הוא והיא וביתה ימים, והענין הוא שהקרי הוא לפי מאי שסברה הצרפית שכיון שהיא בעלת הבית, א"כ שייך הברכה אלי', כיון שהקמח שלה נתברך וכד הקמח שלה, ואעפ"י שנתברך בזכותו של אלי' אעפ"כ הוי שלה לגמרי אלא שזכותו של אלי' גרם לזה וא"כ כיון שאמר לה שבעד זה תחן לו החלה א"כ איפשר לומר דהוי ככהן המסייע, וע"כ כתיב (שם) ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית והענין הוא מתחילה כתיב ותלך ותעשה כדבר אלי' ותאכל היא והוא וביתה ימים, כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אלי' וא"כ לפי הקרי דהיינו לפי מה שסברה שעיקר הברכה הי' שייך לה, ע"כ סברה דהוי ככהן המסייע ע"כ אמרה מה לי ולך איש אלקים כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני, אבל המסורת הוא כפי פנימות הענין ולא כמו שסברה הצרפית שכיון שהברכה הי' בביתה אעפ"י שהגרם הי' זכותו של אלי' אעפ"כ שייך לה, וכמו דאמרינן בברכות (דף מב) תיכף לת"ח ברכה שנאמר ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, אעפ"כ ודאי הוא שייך לבעה"ב, ואינו שייך לת"ח שבשבילו נתברך שזהו דווקא אם הברכה הוא לא בדרך נס כ"כ, וע"כ כיון שהברכה הוא אינו בדרך נם כ"כ, ע"כ שייך לבעה"ב אעפ"י שהברכה הוא בשביל הת"ח, אבל הכא שהברכה הוא בדרך נס גדול שלא בדרך הטבע, א"כ ודאי שייך לאלי' לגמרי, וע"כ המסורת הוא ותאכל הוא והיא ימים פי' כיון שהי' נס למעלה מדרך הטבע א"כ הי' שייך לאלי' לגמרי, וא"כ אדרבא הי' להיפוך שאלי' נתן לה הכח שתוכל להפריש חלה על חלקה, אבל בודאי אינו שייך לומר שהוא כמו כהן המסייע פי' כיון שהוא בתורת שיורא וזה שייך לאלי' לגמרי וכמו שביארתי והכי איתא בילקוט מפתן ומשמנן ומיצהרן הי' אוכלים הוא והיא וביתה שנאמר ותאכל הוא והיא א"ר לוי הוא והיא כתיב בזכות אלי' אכלו הוא והיא כו', ולכאורה מאי קמל"ן הא מבואר בכתוב שבזכותו אכלו, אלא שהוא הדבר אשר ביארתי שאומר שבזכותו של אלי' הי' א"כ הי' עיקרו של אלי' וע"כ המסורת הוא ותאכל הוא והיא וכן איתא במדרש ש"ה ר' יודן בשם ר' זעירא כו' אמרו גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחית המתים כו' צרפית ע"י שהאכילה את אלי' זכתה להחיות את בנה כו' ר' יהודה בשם ר' סימון אמר וכי משלה אכלה והלא היא והוא משלו אכלו דכתיב ותאכל היא והוא הוא והיא כתיב אלא ע"י שקבלה אותו בסבר פנים יפות כו' זכתה להחיות את בנה כו' וע"כ לא הי' ככהן המסייע כו' וכמו שביארתי

ובזה יתבאר המדרש פ' וישלח אנכי אחטנה מידי תבקשנה אני הייתי חוטא על הארי שכך גזר הקב"ה לארי שיהי' טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום ואם תאמר שאם הי' רועה אחר הי' מצילן ת"ל כאשר יהגה הארי' והכפיר על טרפו אשר יעמוד עליו מלא רועים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה כו' עכ"ל וצריך להבין מהו כוונת המדרש בזה [ובמ"א בארתי שהענין הוא שלבן טען ליעקב שאעפ"י ששמר לו נטירותא יתירתא, (וכמו דאמרינן בב"מ (דף צג) דאמר לי' ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא), אעפ"כ לא יתן לו שכר עבור זה וכמו דקיימל"ן דהמבריח ארי מנכסי חבירו א"צ לשלם לו אלא שמצוה עביד אבל אעפ"כ אין מגיע לו שכר עבור זה, אבל יעקב אמר לו אנכי אחטנה מידי תבקשנה אני הי' חוטא על הארי שכך גזר הקב"ה לארי' שיה' טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום ואם תאמר שאם הי' רועה אחר הי' שצילן ת"ל כאשר יהגה הארי' והכפיר על טרפו אשר יעמוד עליו שלא רועים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה, וא"כ דמי למציל מפי הארי וא"כ כיון שההיזק ברור צריך לשלם לו שכרו [וכמו שכתבו התוס' בב"ק (דף כח) בד"ה או כו' וזהו לשונם ונראה לר"י דמבריח ארי שאינו נוטל שכר היינו כשאין הדבר ברור שיבא לידי הפסד כגון שהארי רחוק ואינו יודע אם יבוא כאן הארי אם לאו ואין מצילו אלא מדאגה ומן הפחד שדואג שמא יבא אבל אם הדבר ברור שיבא לידי הפסד ולידי דריסת הארי אי מציל מפי הארי עצמו אז ודאי נוטל שכרו, וע"כ גבי יעקב שהי' מציל מפי הארי והי' ההיזק ברור ע"כ צריך שיתנו לו שכר, וע"ז אומר אנכי אחטנה כו' וא"כ מגיע לי שכר]

אבל לפי מה שביארתי כעת איפשר לבאר והוא שלבן טען ואמר נחשתי ויברכני ה' בגללך, והוא כמו שמתברכין מחמת זכות הת"ח וכמו דאמרינן בברכות (דף מב) אמר אביי אף אנו נאמר תיכף לת"ח ברכה שנאמר ויברכני ה' בגללך, וא"כ כיון שאין זה רק בזכות הת"ח, א"כ שייך לבעה"ב אעפ"י שזכות הת"ח גרם לזה כמו דאמרינן תיכף לת"ח ברכה, אבל יעקב אמר אנכי אחטנה אני הי' חוטא על הארי שכך גזר הקב"ה לארי שיהי' טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום, ואם תאמר שאם הי' רועה אחר הי' מצילן ת"ל כאשר יהגה הכפיר על טרפו אשר יעמוד עליו מלא רועים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה כו' וא"כ כיון שהברכה הי' בדרך מופת שלא עפ"י דרך הטבע כלל, א"כ זה שייך ליעקב והוי של יעקב לגמרי, ויבואר יותר עפ"י מאי דאמרינן בב"ק (ד' קיו) בעי רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו א"ל משמיא רחימו עלי' כי הא דרב ספרא הוי קא אזיל בשיירתא לוינהו ההוא ארי' כל לילי' קא שדר לי' חמרא דחד מינייהו וקא אכל כי מטא זימני' דרב ספרא שדרו לי' חמרא ולא אכלי' קדם רב ספרא וזכה בי' א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא למה לי' למזכי בי' נהי דכי אפקרי' אדעתא דארי' אפקרי' אדעתא דכ"ע לא אפקרי', א"ל רב ספרא לרווחא דמילתא הוא דעבד, וכתב הרא"ש שם וזה לשונו וכן אמרינן שם בכריתות (דף כד) גבי שור הנסקל אם הוזמו עדיו כל הקודם בו זכה דמההיא שעתא אפקרי' וא"ת מ"ש מההוא חמרא דרב ספרא בפ' הגוזל בתרא דלא אמרינן הכי אלא אדעתי' דארי' אפקרי' כו' התם טעמא כדאמרינן גבי עלה שלו מאליו משמי' הוא דרחימו עלי' כלומר הואיל ונעשה לו נס מה שלא נעשה לכל אדם אדעתא דהכי נעשה לו כדי שיזכה רב ספרא ולא אחר עכ"ל ועיין בספרי נ"י (ס' כב) מה שתרצתי ע"ז עיין שם

וא"כ מוכח דאם נעשה לו נס מה שלא נעשה לכל אדם מוכח מזה שזהו לגמרי של מי שנעשה הנס עבורו ולא של אחר. ע"ז אמר יעקב אנכי אחטנה אני הי' חוטא על הארי שכך גזר הקב"ה לארי' שיהי' טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום, ואם תאמר שאם הי' רועה אחר הי' מצילן ת"ל כאשר יהגה הכפיר על טרפו אשר יעמוד עליו מלא רועים מקולם לא יחת כו', וא"כ כיון שנעשה נס בשביל יעקב מה שלא נעשה לכל אדם, א"כ מוכת מזה דהוי של יעקב ממש והוי שלו לגמרי, וע"כ מגיע לו כל הצאן שהציל מן הארי משום דהוי שלו כמו דאמרינן גבי רב ספרא דהוי של רב ספרא ממש, וע"ז אמר יעקב דהצאן שנעשה לו נס הוי שלו ממש, וה"נ גבי אלי' כיון שנעשה לה נס דווקא בשביל אלי' ולא בשביל אחר, א"כ הוי של אלי' ממש, וע"כ לא הוי ככהן המסייע כו' שאדרבא שהי' שייך לאלי' ממש, אלא שנתן לה הכח שהיא תפרוש חלה, וא"כ לא הוי ככהן המסייע כו' ולא כמו שאמרה תחילה שכיון שנעשה דווקא בשביל אלי' והיא נותנת לו מחמת זה הוי עון אם נותנת לו החלה מחמת זה וע"ז אמרה מה לי ולך איש אלקים כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני, אלא אדרבא כיון שנעשה נס בשביל אלי' דווקא הוי של אלי' ממש וע"כ המסורת היא ותאכל הוא והיא ימים רבים, וע"כ כי ראתה אח"כ שהחי' את בנה ע"כ כתיב ותאמר האשה אל אלי' עתה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת שעיקר הברכה הוא בשבילו והוי שלו לגמרי ואין בזה חטא במה שנותנת לו חלה כמו שביארתי

ועוד ביארתי במ"א הא שאמרה מה לי ולך איש אלקים כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני, שהי' העין בשביל הפרשת חלה והענין הוא שענין הנס שהי' בכד הקמח שכד הקמח לא כלה וצפחת השמן לא חסר הוא שנתברך הקמח אבל לא שאכלום מתחילה עד שלא נשאר, ואח"כ נתברך כד הקמח וכמו שכתב הט"ז (ס'