אבי הנחל רב

חיוב מעשר בשעת הקדש, דכיון דבשעת הקדש אין ע"ז בעלים, ע"כ לא הוי עריסותיכם, ועיין בספרי ע"י (ס' טז) אתם פרט לתורם את שאינו שלו מה את עביד לי' כתורם שאינו שלו או כתורם של חבירו נשמעינה מן הדא הפקיר כריו ומירחו וחזר בו וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה ואין תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה

והנה בספרי ע"י לא ביארתי הירושלמי הזה דהא לכאורה הפקר פוטר מתרומה אח"כ ג"כ, כמו שכתבו התוס' בב"מ (דף כב), ואיפשר לומר דמיירי שחזר אח"כ בתוך שלשה ימים כמו דאיתא בנדרים (דף מד) דאם חזר בו מהפקירו לא הוי הפקר עיי"ש בר"ן ודו"ק ובזה יתיישב לשון הירושלמי הפקיר כריו ומרחו וחזר וזכה בו דלמאי אמר וחזר וזכה בו, ואמאי לא קאמר וזכה בו, אך דאלו"ה הי' פטור מתרומה, אך כיון שחזר וזכה בו, א"כ חייב להפריש, וע"כ בעי לה בירושלמי אי הוי תרומה מה שהפריש מתחילה בעוד שלא הי' שלו, דאי הטעם הא דאמרינן פרט לתורם שאינו שלו משום שהוא של חבירו הרי לא הי' של חבירו, וא"כ הוי תרומתו תרומה, אבל אי הטעם משום דאינו יכול לתרום הוא משום שאינו שלו, א"כ לא הוי תרומה דהא תחילה לא הי' שלו, עוד שם בירושלמי נשמעינה מהדא גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן, מני תורם לא גיזבר הרי הוא תורם שאינו שלו והוי תרומתו תרומה הוי טעמא כתורם של חבירו כו' גיזבר כמאן כאינן בעלים וע"כ ס"ל לר"ע דבשעת הקדש לא חל עליו החיוב אלא שלאח"כ חל עליו החיוב, ואע"ג דהפקר פוטר אפי' לאח"כ יותר מהקדש עיי"ש בתוס'

וביותר יש לבאר עפ"י הירושלמי (ספ"ה דמעשרות), הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר' יוחנן ור' לקיש, ר' יוחנן אמר נטבל ור' לקיש אומר לא נטבל כו' מתיב ר"ש בן לקיש לר' יוחנן (ט"ס וצ"ל) מתיב ר' יוחנן לרשב"ל (וכן כתב המפרש והוא נכון) והתנן עד שלא גמרן הגזבר ואח"כ פודיים פטורין הרי הגזבר כאחר הוא ואת אמרת מה שעשה עשוי, (פי שהקשה ר' יוחנן לר"ל דסבירא לי' דאם מרחו שלא מדעת בעלים לא הוי מירוח, וא"כ אמאי תנן דאם הקדיש ואח"כ גמרן הגזבר דפטורים אח"כ משום שבשעת מירוח הי' פטורים, וא"כ קשה דלר"ל לא הוי מירוח כלל לפי הס"ד דגזבר לא הוי כבעלים, וא"כ לא הוי מירוח ע"י הגזבר, וא"כ אמאי פטורים אח"כ הא אפי' בלאו הקדש לא הוי מירוח כלל, וא"כ הוי' כמו שלא נתמרח ברשות הקדש והקדש אינו פוטר אלא א"כ שבשעת חובתו הי פטורה, וע"ז אומר שם בירושלמי א"ל תיפתר כמ"ד גזבר כבעלים דלא כר' יוסי דר' יוסי אמר גזבר הרי הוא כאחר עכ"ל, פי' דמשני הגזבר כבעלים, וע"כ הוי מירוח, וע"כ פטור משום שבשעת מירוח דהיינו בשעת חלות החיוב הי' פטורה דגזבר כבעלים, ודלא כר' יוסי דס"ל דגזבר לא הוי כבעלים, וא"כ איפשר לומר דהא דאמר רב כהנא דאומר הי' ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר היינו משום דס"ל כריש לקיש דהממרח שלא מדעת חבירו לא הוי מירוח וגזבר לא הוי כבעלים, וע"כ אינו פוטר אח"כ, ולאח"כ כשנפדה הוי מירוח להתחייב במעשר דהא מתחילה כשהי' ביד הקדש לא הוי מירוח עדיין כיון דלית לי' בעלים, וע"כ כשפדאו אח"כ מתחייב במעשר, אבל כל שהם ברשות הקדש נא הוי מירוח, ובודאי פטור מן המעשרות בעודם ברשות הקדש. וע"כ לא קשה קושי' התוס' הא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל, והא דאמרינן בפסחים (ד' מח) דאין מביאין נסכים מן הטבל משום דלא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל, היינו כשנתמרח תחילה וזהו סברת רב כהנא שאומר דר"ע ס"ל דמירוח הקדש אינו פוטר, אבל ר' יוחנן לטעמי' דס"ל דמירוח שלא מדעת בעלים הוי מירוח כמו דאיתא בירושלמי, ע"כ אומר שלימוד ערוך הוא בפיו של ר"ע שלא נתנו מעות הקדש אלא לצורך להם

והא דאמרינן בפסחים (דף מח) דאין מביאין נסכים מן הטבל היינו בשחל עליו החיוב מתחילה אבל הכא גבי עומר לא חל עליו החיוב דהא הקדישום מתחילה, וע"כ אינו פוטר אח"כ דחל אח"ז החיוב, אבל מ"מ בעודו הקדש לא הוי טבל משום דבשעת הקדש אין לו בעלים וע"כ הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל דהא בעודו הקדש לא חל עליו החיוב משום שאין לו בעלים, [עוד איפשר לומר לדעת ריב"א בב"מ (דף פח) דלקוח פוטר קודם מירוח מטעם דלא הוי תבואת זרעך ע"כ איפשר לומר דהקדש הוי כלקות, וא"כ פטור מדאורייתא ואע"ג דחייב מדרבנן מ"מ הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל כמו שמוכח בפסחים (דף מח) ואי אמרת איסור מוקצה מדאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר, ובמ"א ביארתי על קושי' הש"א (ס' צו) דלמה כתב הרמב"ם הטעם בטבל משום מצוה הבאה בעבירה ולמה לא כתב הא דמשקה ישראל דאיפשר לומר דנ"מ לענין טבל דרבנן דאי הוה הטעם ממשקה ישראל הי' מותר משא"כ במצוה הבאה בעבירה דאיכא אפי' בטבל דרבנן נמי כמו דמוכח בפסחים (דף לה) לא צריכא בטבל טבול מדרבנן], וע"ז אמר לה אלי' שא"צ להפריש מחמת שמשל שמים הם אוכלים ואין לו בהם זכי' רק מה שנותנים לתוך פיהם, ועוד שאין מועיל הפרשת חלה כיון שאינן שלהם רק מה שהם אוכלים, וע"ז אמרה עתה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת פי' דבר ה' הוא כמו דכתיב כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, ע"ז אמרה ודבר ה' היינו מה שהוא ע"י נס הוא בפיך ג"כ שאוכלים משל שמים הוא אמת, וע"כ א"צ להפרשת חלה וכמו שביארתי ודו"ק

ואיפשר לבאר עוד באופן אחר הא דאיתא בתוספתא אמר לה בעליך זן נביאי דה' במילתא דליכא עלי' עישורא ואף את לית על משחך דמן ניסא הוא, והוא עפ"י מה שהביאו התוס' בפ"ק דחולין (דף ו) הירושלמי פ"ג דדמאי רשב"ג שלח לי' ר' יוסי ברבי אתרוג ואמר לו זה בא לידי מקסרין ולמדתי ממנו שלשה דברים שהוא ודאי ושהוא טמא ושלא בא לידי אחר (פי' התוס' שאילו בא לידי אתר הי' מעשר ממנו על זה כו' ופריך וליעשר ממנו עליו ומשני אין דרך בני אדם ששולחין לחבריהם דברים חסירים, ופריך ולאו מתניתין הוא ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו משנה היא באותו פרק ור' יוסי מתיר לשלוח לחבירו ודאי טבל ובלבד שיודיעו שאינו מעושר ושמא הי' ביד ר' יוסי אחר ומה שלא עישר לפי שלא הודיעו שע"כ הי' אומר זה בא לידי מקסרין ומשני אע"ג דפליג אדרבנן לא הוה עבד עובדא כוותי' כו' עכ"ל א"כ מוכח מזה דרבנן סברי דאין ליתן לחבירו דבר שאינו מעושר אפי' להודיעו, ור' יוסי פליג ע"ז דמותר ליתן לחבירו דבר שאינו מעושר ולהודיענו, וע"כ עובדי' שהי' זן את הנביאים הי איפשר ליתן להם ולהודיעם שאינו מעושר והם יעשרו, אך הוא החמיר על עצמו לעשר מתחילה, ונתן להם משחא שהוא מעושר, וע"ז אמר בעליך זן נביאי דה' במילתא דלית בי' עישורא פי' דליכא עלי' עישורא דהיינו שכבר עישר (ולא כמו שביארתי שם שהי' מח"ל או מפירות של עכו"ם) וע"כ אף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא פי' דכתיב מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו פי' שמלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו, איך שהוא גומל עם העניים, וכמו דכתיב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד דהיינו שהקצירה יהי' לפי החסד שבה וא"כ כיון שעובדי' הפריש מתחילה המעשר ונתן להם מישחא שהוא מתוקן ה"נ כיון שהקב"ה משלם לו בעבור זה, וכמו שהביא הרד"ק התוספתא תחילה שהיא הלכה על קברו של עובדי' ואמר לה זיל לגבי אלישע בפורתא דמשחא דאשתאיר גבך ולברכיך בי' כו' וישלים לך מאי דאיזפיני' דהכי אמר קרא דמוזיף למרי' עלמא כל דמרחם על עני' ועל מסכוני' כו', וע"כ שלם הקב"ה ג"כ ונתן לה משחא שהוא מתוקן וא"צ לעשר, ועוד דכיון דהדין הוא שצריך ליתן מעושר דווקא הי' הנס ג"כ באופן שא"צ לעשר ועוד דכיון שהוא בתורת תשלום חוב כביכול אין ליפרע מן הא שאינו מעושר, וכמו דאמרינן בחולין (דף קלא) הרי שאנסו בית המלך גורנו אם בחובו חייב לעשר כו' וע"כ הי' הנס של השמן באופן שא"צ לעשר [ואיפשר לומר דכיון דמן הדין א"צ לעשר אם הי' מעשרת הי' צריכה למדוד וא"כ הי' החסרון לענין הנס שיהי' אח"כ בזה כמו שאמר ואת ובניך תחי' בנותר ופירשו עד שיחי' המתים בשלמא אם צריך לעשר אין המדידה מזיק וכמו שביארתי בארוכה בספרי נ"י (דרוש ט) על המדרש גדול כחן של מוציאי מעשרות שמהפכין דבר ארוכה לברכה,