אבי הנחל רא

פוטרו ומירוח עכו"ם תנאי היא אלמא דמירוח הקדש פוטר יותר, וע"כ כיון שבעלה לא עישר משום מירוח כו' מכש"כ דפטור משום מירוח הקדש, וכמו שנסתפקה אשת עובדי' אם צריך לעשר מה שנעשה עפ"י נס, וע"כ אמרה הצרפתית לאלי' מה לי ולך איש אלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני, וכמו שביארתי דכתיב ותאכל היא והוא ימים, וא"כ אכלה היא תחילה בלא הפרשת חלה, וע"ז נסתפקה אולי צריכה ליתן חלה, אע"ג דמן ניסא היא וכמו שנסתפקה אשת עובדי' לענין מעשר והכא גרע טפי לענין חלה, וכמו דאמרינן במנחות (דף סו) נתנהו לרחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהיא מנופה בשלש עשרה נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשר, והטעם הוא דבמעשר פטור כיון שהמירוח הי' בידי הקדש משא"כ לענין החלה שנפדה קודם הגלגול א"כ יצא מרשות הקדש קודם הגלגול, ואמרינן שם דר"ע מחייב ומסקינן שם דר"ע ס"ל דלא נתנו מעות אלא לצורך להם, ומ"ש בתוס' שהקשו דלר"ע דאמר לא נתנו מעות אלא לצורך להם, הא דקתני והשאר נפדה לר"ע א"צ פדי', ועוד כתבו א"נ שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון

ולכאורה הי' איפשר לומר דהא דאמרינן שלא נתנו אלא לצורך שלהם, תלי אי אמרינן דיש ברירה אי לא, והנה לכאורה ר"ע סבר דלא אמרינן ברירה דהא אמרינן במעילה (דף כא) נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בתוך כיס זה של הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע, וכבר ביארתי בספרי נ"י (ס' א) דהטעם של ר"ע הוא משום דס"ל דמחייב אשם תלוי על ספק מעילות, ולא כמו שכתבו התוס' בסוטה (דף כב) דהטעם משום דס"ל דיש ברירה ואעפ"י שביארתי שם בספרי מהירושלמי דבכה"ג לא אמרינן דיש ברירה דברירה אינו אלא אם אומר שמה שיפריש יהי' תרומה, אבל בזה שאין אומר כלום לא אמרינן דיש ברירה א"כ ה"נ לא אמר כלום, אלא דאמרינן דמעות לא נתנו אלא לצורך להם, וא"כ כיון דלא אמרינן כה"ג דיש ברירה א"כ הוי ספק, וע"כ לחומרא צריך פדיון כמו דס"ל לת"ק ואעפ"כ חייב מספק במעשרות, ועיין בתוס' בב"ב (דף פז) בד"ה משום כו' הוי מצי לשנויי דהוי תרומה משום דאין ברירה דכשקרא שם אין ידוע איזה יהא למטה עכ"ל, אך איפשר לומר דהתם אם אומר פרוטה בכיס זה הקדש חל מיד וע"כ לא תלי בברירה, והכא שאומר שלא נתנו מעות אלא לצורך להם הוי כמו שאומר שמה שישתייר יהי' הקדש, וע"כ צ"ל דיש ברירה, ועוד איפשר לומר דלא תלי בברירה והוא כמו שכתבתי בספרי ע"י (ס' ז) דעת הר"ן דברירה אינו שייך רק במידי דאי דהאי ליתא להאי, אבל במעמד ג' איפשר שיהי' משועבד לכל העולם בזה אחר זה עיי"ש והכא נמי הרי איפשר שיתפוס ההקדש את הכל ע"כ אפי' אי אמרינן שלא נתנו מעות אלא לצורך להם לא תלי בברירה ועיין ע"ז במה שכתבתי בספרי ע"י (ס' ז) ובמ"א יתבאר ודו"ק

עכ"פ לדברי ת"ק פטור במעשר וחייב בחלה דבשעת המירוח הי' של הקדש ופטור ממעשר, משא"כ בחלה דנפדה קודם גלגול, וע"כ נסתפקה האשה הצרפתית דילמא מחוייבת בחלה, וע"כ לא חששה לכל דהיינו לתרומות ומעשרות, דזה בשעת המירוח הי' של גבוה כיון שהי' עפ"י נס. א"כ הוי כמו שהגמר הי' ביד הקדש, וכמו שביארתי לענין דגנך ולא של הקדש, אבל כיון שנעשה הנס ונתהווה קמח וא"כ הוי כמו שנפדה קודם הגלגול, ע"כ חששה אולי מחוייבת בחלה, וע"ז אמרה מה לי ולך איש האלקים כי כי באת להזכיר את עוני ולהמית את בני והוא כמו שביארתי מתחילה דהאשה נענשה על ענין חלה מתוך שהיא מצוי' בבית, וע"כ אמרה שהעון רק בה, [דמה שהי' אוכל אלי' אולי הי' בדעת' שמה שיאכל יהי' חלה, וא"כ לא הוי טבל, אע"ג דהכהן נמי מופקד על טבל, וכתיב ותאכל היא והוא וביתה ימים ופי' המפרשים וביתה היינו בנה וב"ב איפשר לומר משום שכיון שכבר אכל הוברר שנתרמה החלה, משא"כ הא שאכלה בתחילה לא אמרינן ברירה למפרע רק על להבא], וע"כ אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני, פי' על שאינה מפרשת חלה, ואלי' אמר שאינו צריך להפריש חלה שאפי' לאחר שנעשה הנס, אעפ"כ אינו שלהם מאחר שהוא מעשה ניסים, וע"כ משולחן גבוה קא אכלי, וע"כ אפי' בשעת גלגול נמי הוי כמו של גבוה ואעפ"י שאוכלים מזה אעפ"כ הוי כמו שביארתי לעיל לענין מעשר שני דממון גבוה הוא, דאע"ג דמותר לאכול אפ"ה לא הוי בכלל עריסותיכם, דמשולחן גבוה קא אכל, וע"כ הוי כמו שהוא של גבוה בשעת גלגול ג"כ, ואפי' בשעת אכילה נמי אוכלים משל גביה כיון שנעשה עפ"י נס, א"כ כל התהוותה וקיומיה הוא עפ"י נס ועפ"י מאמר ה', ולא כיון שנתהווה הקמח א"כ חזרה להיות כמו שאר קמח דעלמא אלא כיון שהבריאה הי' ע"י נס, א"כ אותו דבר ה' שהי' להיות בריאת הנס, כן הוא נמי אח"כ בנס הוא עומד להיות קיים, וע"כ אמרינן בתענית (דף כד) אתי כולי עלמא למזבן, א"ל מהא לא תזבנן דמעשה ניסים הוא, וע"כ הי' נמנעים מלאוכלו וכן אמרינן התם (דף כד) גבי אלעזר איש ברתותא כו' אמר' לה לברתי' מאי אייתי אבוך כו' חזי אכלבא דמלא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא ולא מיפתח בבא מחיטי אזלת ברתי' לבי מדרשא א"ל בא וראה מה עשה לך אוהביך א"ל העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהם אלא כא' מעניי ישראל פי' שאל תדמה כיון שנעשה הנס, א"כ זכתה לך חצירך, אלא הרי הוא הקדש עליך פי' שהוא עדיין ממון גבוה, וע"כ אין לך בהם אלא כא' מעניי ישראל, וע"כ איפשר לפרש באופן אחר הא שאמרה לו עתה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת פי' על מה שאמר לה שאין מעשה ניסים לאחר שיברא הנס הוא כמו שאר קמח אלא שאח"כ נמי בנס הוא עומד, ושאלמלא הנס הי' חוזר לאין, וא"כ דבר ה' הוא המעמידו, ע"ז אמרה ודבר ה' בפיך אמת פי' אפי' בפיך במה שאוכל ג"כ דבר ה' מעמידו כמו דכתיב כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי' ה' יחי' האדם, ע"ז אמרה ודבר ה' בפיך פי' אפי' בשעה שאתה אוכל הוא רק מדבר ה' שנעשה עפ"י נס, וא"כ הוי כמו מעשר שני שפטור מן החלה משום דלא הוי עריסותיכם, ה"נ ממה שהוא ממעשה ניסים זהו אמת ודו"ק

ומעתה נבאר יותר הא שאמרה לו עתה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת, וכמו שביארתי תחילה על ענין ודבר ה' בפיך אמת, פי' שעדיין אנו אוכלים משל גבוה, וכמו דאמרינן בב"מ (דף צב) איבעי להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נ"מ דאמר תנו לאשתי ובני כו' פי' דאי משל שמים הוא אוכל אין לו בזה קנין רק אם נותן לתוך פיו, ואפי' אי נותן לתוך פיו אין לו רשות רק לאכול, אבל אין לו בזה קנין, וכמו שביארתי באריכות בספרי נ"י (ס' כג) על הא דאיתא בנדרים (דף לד) לאפוקי דאי אזמני' עלי', ופי' הר"ן דההוא שעתא נמי ככרו הוא דאין לו רשות רק לאכול, וכמו שהבאתי שם הירושלמי דעירובין (פ' ו"ה זא על הא דתנן האחין השותפין שהי' אוכלים על שולחן אביהם כו' שצריכין עירוב ופריך בירושלמי מ"מ אינן שותפים, אמר ר' בא אסברי ר' שמואל שאין אביהם זכה להם אלא במה שהם אוכלים, פי' שלא זכו מתחילה להיות הם שותפים שאין להם זכות בתחילה, והוא כמו דאיתא בנדרים (דף פח) המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו כו' אומר הרי המעות אלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך עיי"ש אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כו' וכמו שביארתי לענין מעשר שני מהא דסוכה (דף לה) דיש בה היתר אכילה, אבל אין בזה דין ממון, וע"כ פטור מחלה, ועוד נראה לי כיון דמ"ש הוי ממון גבוה ע"כ פטור מחלה, ואפי' אם הי' מפרישים חלה אינו מופרש מטעם דאין לזה בעלים, וכמו דאמרינן בב"ק (דף סט) לא אר"מ מעשר ממון גבוה הוא ואפ"ה לענין פדי' אוקמי' רחמנא ברשותו, ואלולי מסתפינא הי' נראה לי ליישב מה שהבאתי תחילה הא דמנחות (דף סו) אמר רב כהנא אומר הי' ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר והקשו התוס' ה"מ למיפרך היכי אתי משאינו מעושר הא בעינן ממשקה ישראל דבשאינו מעושר עסקינן מדקתני באותה שנפדה חיוב מעשר עכ"ל, ולי נראה לומר דהא דאמרינן דסבר ר"ע דמירוח הקדש אינו פוטר היינו שאינו פוטר אח"כ, א מכי אתי לידי בעלים חייב במעשר, אבל לא שיהי' חל עליו