אבי הנחל ר

פטור מן המעשר, מחמת הדוחק שלא הי' לו במה לפרנסם, וכמו שפירש"י שלוה מן יהורם בן אחאב בריבית

עכ"פ לפי דברי, התוספתא שהביא הרד"ק נסתפקה האשה אולי הריבוי מן השמן חייב במעשר, וע"ז השיב לה אלישע שהיא פטורה מן המעשר מאחר שהוא מעשה ניסים, ואיפשר לומר שפטורה מן המעשר כיון שאין בא מן הקרקע ודמי לנזרע בעציץ שאינו נקוב, ועוד דאמרינן בירושלמי (פ"ק דערלה) ר' יוחנן בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה ובשביעית כו' צריכה כו', אלמא דאפי' אם נטעו בתוך הבית פטור מן המעשרות ועיין תוס' שבת (דף צ"ה) בד"ה ורמינהו כו' ופירש"י דאין בין נקוב לשאינו נקוב לענין מעשר ופיאה וכלאים דכיון דכתיב בהו שדך וכרמך וכן במעשר כתיב היוצא השדה שנה שנה חשיבי תלוש בין נקוב ובין שאינו נקוב (לדברי ר"ש) כו', וע"כ כיון שהי' מעשה ניסים בבית ע"כ פטור מן המעשרות

ועוד איפשר לפרש הא שאמר לה אלישע בעליך זן נביאי דה' במילתא דליכא עלי' עישורא, ואף את לית על משחך עשור דמן ניסא הוא, פי כמו שבעלך זן את הנביאים במילתא דלית בי' עישורא, וכמו שביארתי דהיינו מח"ל, ואיפשר שהי' ליראתו מאחאב, ואף את לית לך על משחך עישור דמן ניסא הוא פי' שהריבוי הי' מן השמן שהי' מתחילה, וא"כ הריבוי בשמן הי' ג"כ ע"י מה שנפטר מעישור או כמו שהבא מח"ל פטור ממעשר, ה"נ מידי דבא מן הניסא וכה"ג אמרינן במנחות (דף סט) בעי ר' זירא חיטים שירדו בעבים מהו אי למנחות אמאי לא אלא לשתי הלחם מאי ממושבתיכם אמר רחמנא לאפוקי חוץ לארץ דלא, אבל בעבים שפיר דמי או דילמא ממושבתיכם דווקא ואפי' דעבים נמי לא ומי איכא כה"ג אין כדעדי טייעא נחית לי' רום כיזבא חיטא בתלתא פרסא, וכתבו התוס' חיטין שירדו בעבים פי' בקונטריס ששתו באוקינוס ובלעו ספינה מליאה חיטין וקשה לר"ת דאי מח"ל וכי הותרו לשני הלחם בשביל שהי' בעבים מ"מ ממושבתיכם בעינן וליכא ואי מא"י וכי נאסרין הם ע"י כך, אלא נראה לי דע"י נס ירדו בעבים כי הנהו אטמהתא דסנהדרין (דף נט) עכ"ל, וא"כ קא מיבעי לי' אי הני חיטין שירדו עפ"י נס אי דמי לח"ל, או דמ"מ כיון שהי' בא"י הוי כמו הוא מא"י, וע"ז אמר אלישע כמו שבעלך זן את נביאי דה' במילתא דלית בה עישורא, וכמו שביארתי דהיינו ממה שלא גדל בא"י, ואף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא פי' והוי כמו שגדל בח"ל, וכמו דמספקא להש"ס במנחות (דף סט) לענין שתי הלחם דאין מביאין מח"ל אם נעשה עפ"י נס הוי כמו שבא מח"ל או לא

וע"כ כיון שביארנו שאשת עובדי' נסתפקה אם הבא מן הנס חייב במעשר, בזה יתבאר ג"כ הענין של הצרפתית שתחילה כתיב ויאמר אלי' אלי' אל תראי באי עשו כדברך, אך עשי לי משם עגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה שביארתי שצוה לה להפריש חלה, וכמו שכתבו התוס' בב"מ (דף קיד) מה שנמצא בתשובות גאון שכתב שיש בסדר אלי' רבה שנחלקו עליו, יש אומרים שהי' מבני בניו של לאה כו' אמרו לו לא כך אמרת לאותה אלמנה עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה ולך, ולבנך תעשה באחרונה ולא כהן אתה פי' לפי שכהן הוא הי' רוצה ליטול חלה תחילה כו' עיי"ש, ואח"כ כתיב (שם) ותלך ותעשה כדבר אלי' ותאכל היא והוא וביתה ימים, וכבר ביארתי בספרי נ"י (דרוש י) המקרא והמסורת שבמקרא כתיב ותאכל היא והוא ימים רבים ובמסורת כתיב ותאכל הוא והיא ימים רבים, עכ"פ לפי המק' כתיב ותאכל הוא והוא ימים, וגם משמע דהא שמתחיל ותאכל בלשון נקיבה אלמא שהיא אכלה תחילה, וא"כ לא הפרישה ממנה חלה, והטעם הוא ג"כ מפני שהי' ע"י נס, וע"כ בתחילה צוה לה שלא תעשה בראשונה להפריש חלה, לפי דברי האומרים שאלי' כהן הי', אבל אח"כ שהי' ע"י נס כתיב ותאכל היא והוא ימים שלא הוצרכה להפריש חלה מתוך שהי' ע"י נס, ע"כ אינו מחויב בחלה כמו שמצינו מה שאמר אלישע אל אשת עובדי', רק אח"כ כשחלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאוד עד אשר לא נותרה בו נשמה. אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני, והענין הוא שאמרה לו שזה העונש הוא עלי' מחמת שלא הפרישה חלה תחילה דהא היא אכלה תחילה קודם אלי', וכמו דאמרינן בשבת (דף לא) אמר הקב"ה רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם. ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם נשמה שנתתי בכם קרוי' נר על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימים אותם מוטב ואם לאו הריני נוטל את נשמתכם, ופירש"י ותאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם ויבטל שם ראשית ונשים נצטוו על כך כדאמרינן בבראשית רבה היא איבדה חלתו של עולם שע"י נטרד אדה"ר שנתרם כחלה וכבתה נרו של עולם ושפכה דמו, ועוד שצרכי הבית תלוין בה עכ"ל, וע"ז אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני, והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (דף פג) מנין לאוכל טבל שהוא במיתה דכתיב ולא יחללו את קדשי ב"י אשר ירימו לה' בעתידים לתרום הכתוב מדבר כו' וכתיב שם (ויקרא כב) ולא יחללו את קדשי ב"י את אשר ירימו לה' והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם והביא שם הרמב"ן בפירושו שמצא בת"כ והשיאו אותם עון אשמה מלמד שאף על הטבל חייבין מיתה שכתב שם הרמב"ן ענש תחילה על הקודש המורם וחזר והזהיר עד שירימו בעתיד כפי מדרש רבותינו, וע"ז אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני שגבי האוכל טבל כתיב והשיאו אותם עון אשמה כמו שביארתי ותלתה העון בה משום שהאשה שהיא בעלת הבית עלי' מוטל הפרשת חלה, ע"כ אמרה מה לי ולך איש האלקים כי באת להזכיר את עוני ולהמית את בני, כי אמרה אולי אין הדין כן אלא שאפי' הקמח שנתרבה ע"י נס צריך ג"כ להפריש חלה

וע"כ כשהחי' אותו אלי' אח"כ כתיב ותאמר האשה אל אלי' עתה זה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת פי' שתחילה סברה אף שהוא איש אלקים, אבל מ"מ אין הדין כמו שאמר שמהקמח שהוא ממעשה ניסים א"צ להפריש חלה אין הדין כן, וע"כ נענשה, ע"כ כשראתה אח"כ שהחי' את בנה אמרה שעתה יודעת שהוא איש אלקים ודבר ה' בפיך אמת והוא כמו דאמרינן בשבת (דף קלח) דבר ה' זו הלכה דבר ה' זה הקץ דבר ה' זו נבואה, ופירש"י דבר ה' זו הלכה כדכתיב (דברים ה) להגיד לכם את דבר ה' דהיינו תורה, ע"ז אמרה ודבר ה' בפיך אמת פי' שכיון להלכה שמעשה ניסים פטור מן החלה

ואיפשר לבאר בפשיטות יותר, הא דאיתא בתוספתא והביאה הרד"ק וכד אתרחיש לה ההוא ניסא אמרה לו לנביאי דה' אית עלי עישור מהאי משחא או לא א"ל בעלך זן נביאי דה' במילתא דליכא עישורא, ואף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא, דצריך להבין במה שאמר לה דבעלך זן נביאי דה' במילתא דליכא עלי' עישורא ואף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא, דמהו הדימיון, אך איפשר לומר שהוא כמו דאמרינן במנחות (דף סו) דממעטין מעריסותיכם לא עיסת עכו"ם ולא עיסת הקדש, ועיין שם בתוס' שרוצה לומר דמחד קרא ממעטינן עיסת עכו"ם ועיסת הקדש דלא הוי עריסותיכם, וכן כתבו התוס' בפסחים (דף ל), וא"כ עובדי' שהי' זן את הנביאים במערה הי' ירא שלא יודע לאחאב, ע"כ הי' בודאי קונה מתגרי עכו"ם, וכמו דאיתא בירושלמי הביאו התוס' בר"ה (דף יג) ומירוח עכו"ם פוטר, וע"כ הי' פטור ממעשר, וע"ז אמר לה כשם שבעלך זן את הנביאים במידי דלית בי' עישורא דהיינו ממה שתגרי עכו"ם מוכרין להם, א"כ הכא נמי כוון דבניסים אתעביד הוי כמו שנגמר בידי הקדש דלא הוי דגנך ה"נ מה שנעשה ע"י ניסים לא הוי גמי דגנך, וכמו דאמרינן בסוכה (דף לה) עיסה של מעשר שני לדברי ר"מ פטורה מן החלה כו' והוא משום דס"ל מעשר שני ממון גבוה הוא, אע"ג דשרי לאוכלו אעפ"כ כיון דאוכלו בתורת ממון גבוה לא הוי עריסותיכם, וה"נ כיון דמן ניסא הוא לא הוי עריסותיכם אע"ג דמותר לאכול, ע"ז אומר כיון דבעלך זן נביאי דה' במילתא דלית בי' עישורא, והטעם משום דכתיב דגנך ולא דגן כו' הכא נמי אין צריך לעשר מהא דנעשה עפ"י נס, דלא הוי נמי דגנך, ועיין במנחות (דף סו) דמירוח הקדש