אבי הנחל יט

שעשה מצוה, אך במצוה הי' כמה כוונות שלא לשמה, וא' מאלף הי' לשמה אעפ"כ נצול, וא"כ ראינו שהמחשבה שהיא לשמה היא מצלת, אעפ"י שיש בה שלא לשמה ג"כ

אך באמת מקשה כזאת בירושלמי פ"ב דקידושין) דרש בן עזאי זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח אילו זבוב א' שמת שמא אינו מבאיש שמן רוקח, וזה ע"י חטא א' שחטא איבד כל זכיות שבידו כו' הדא דאת אמר לעוה"ב אבל בעולם הזה אפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך א' מלמר עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות ומה טעם אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף להגיד לאדם ישרו כו' אמר ר' יוחנן אם שמעת דבר מר"א בנו של ריה"ג אומר נקב אזניך כאפרכסת הזו ושמע דאמר ר"י ר' אליעזר בנו של ריה"ג אומר אפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך א' מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות ולא סוף דבר כל אותו המלאך אלא אפי' תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך מלמדין עליו חובה וצד א' מאותו המלאך מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות ומה טעם אם יש עליו מלאך מליץ א' מאלף אין כתיב כאן אלא א' מני אלף מאלף לצדדין של אותו מלאך מה כתיב בתרי' ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת, והק"ע פירש אפי' תתקצ"ט כו' כגון שעשה תתקצ"ט עבירות שמכל אחת קונה לעצמו קטיגור א' כו' תתקצ"ט צדדין באותו מלאך כגון שעשה עבירה שיש חלק אלף עשייתו לשמה ואמרינן גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה עכ"ל ולי נראה דקאי אם עשה מצוה וכיון בה כונות אחרות לגרמי' ויש בה. חלק א' מאלף שכיון לשמה, אפ"ה מציל ע"י המצוה שכיון בה א' מאלף כונה לשמה

וא"כ לפי מה שביארתי שלעוה"ב כתיב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח כו' ומלבד שנידון על העבירות אלא אפי' באותו מצוה כיון שיש בה כונה אחרת הם פוגמין את המצוה, ובעולם הבא בעינן שיהא המצוה בשלימותה, וע"ז אומר ומשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, פי' אפי' כל העולם כולו אומרים לו שהוא צדיק ומקיים מצות אעפ"כ הי' בעיניך כרשע אולי לא כיון לשמה ויש בזה פניות אחרות, וע"ז אומר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב כו' פי' שיהי' בר לבב בלא פניות וכוונות אחרות, משא"כ בעוה"ז אמרינן אפי' תשעים ותשעה מלמדין עליו חובה וא' לזכות נצול ולא עוד אלא אפי' באותו מלאך תשעים ותשעה לחובה וא' לזכות נצול, וע"ז אומר כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה, ואח"כ תשבע כל לשון זה יום הלידה פי' שלא יהי' מעורב בהמצוה כונות אחרות וזהו דווקא לאחר מיתה משא"כ בעוה"ז וע"כ אומר כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה תשבע כל לשון זה יום הלידה, דהא שמשביעין אותו תהי צדיק כו' ואפי' כל העולם כולו אומרים לך שצדיק אתה הי' בעיניך כרשע, משום שיש בכל מצוה כונות אחרות שלא לשמה ובעוה"ב בעינן שיהי' בתכלית השלימות, וכמו דכתיב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב, והטעם איפשר לומר כמו שביארתי במ"א על המדרש פ' בראשית ויחל נח איש האדמה נתחלל ונעשה חולין למה ויטע כרם לא הי' לו ליטע דבר א' של תקנה כו' אלא ויטע כרם, והוא כמו שביארתי במ"א שקדשים בעינן כוונה וכמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ב') על ענין והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני שורפה לפניך והענין הוא שבתרומה וקדשים בעינן שמירה והיסח הדעת פוסל בתרומה כמו דאמרינן בחגיגה (דף י"ט) משא"כ בחולין לא בעינן שמירה ואין היסח הדעת פוסל בה, ובחולין (דף ל"א) נדה שנאנסה וטבלה מותרת לבעלה ואסורה לתרומה ואמרינן שם משום דבעלה חולין הוא וחולין לא בעי כונה וע"ז אומר אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני שורפה לפניך פי' שלענין הנשמה צריך דוקא שמירה, אבל אם אינו משמרה אעפ"י שאינו מטמאה בפועל, אעפ"כ הריני נוטלה ממך, וע"ז אומר תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע"ה ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך פי' שבתרומה אם חסרה השמירה, הוי היסח הדעת והיסח הדעת פוסל בתרומה וא"כ כיון שנתבאר שכונה לא בעינן רק במה שהוא קודש אבל בחולין לא בעי כונה, ע"ז אומר ויחל נח איש האדמה ויטע כרם נח נעשה חולין והענין הוא שלאחר המבול נצטוו שיום ולילה לא ישבותו וכמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ט') שהבטילה גורם שמביאם לידי חטא וע"כ נצטוו שיום ולילה לא ישבותו, וע"כ כתיב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם פי' שהתחיל לעסוק בעבודה ומלאכה, וא"כ המעשה בעצמה היה צריכה אך שקלקל בהכונה וכמו דאיתא במדרש שהי' לו ליטע דבר של תקנה, ולמה נטע כרם, ע"ז אומר נח נעשה חולין פי' שנהג כענין חולין שלא היה הכונה שלימה ומבואר במ"א בארוכה, וע"כ בעוה"ז שהוא עולם הגשמי ע"כ כתיב אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף כו' וכמו שביארתי שאין הכונה פוגמת כל כך. וע"כ כתיב פדעהו מרדת שחת, ונדון לזכות רק שהוא ע"י יסורין וכמו דאיתא בירושלמי (ס' פ"ב דקידושין) פדעהו ביסורין, אבל בעוה"ב שהוא עולם הקדושה ובקדושה בעינן כונה, ע"כ בעינן שיהא הכונה שלימה וע"ז כתיב זבובי מות יבאיש, יביע שמן רוקח. וכמו שביארתי במ"א שכל שהקדושה יתירה בעינן כונה יותר, וע"כ אחיי ורעי, הנה ימי הדין קרובים ובאים נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה שיהי' עסקינו בתורה ובמצות לשמה, וה' יחתמינו בספרן של צ"ג לאלתר לחיים אמן

דרוש ב' לחודש אלול

כתיב (תהלים נ"ב) למנצח משכיל, לדוד בבוא, דואג האדומי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום כו' ויש לדקדק מהו שאומר למנצח משכיל לדוד איזה השכלה הי' בזה שאמר מה תתהלל ברעה כו'

ותחילה נקדים לבאר הכתובים (שמואל א' כ"א) ויאמר דוד לאחימלך הכהן כו', ועתה מה יש תחת ידיך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא, ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום בצאתי ויהי' כלי הנערים קודש והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי, ויתן לו הכהן קודש כי לא הי' שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול כו'

והנה הפר"ד בדרך הרבים (דרוש י"ג) הביא המדרש שמואל וזה לשונו דוד אשכחי' לאחימלך שהי' עושה לחם הפנים בשבת, א"ל דוד ביום השבת יערכנו עריכתו בשבת ואין מעשיהו בשבת, א"ל אחימלך כך למדני דואג דמעשהו דוחה את השבת, א"ל דוד כך מקובלני עריכתו בשבת ואין מעשיהו דוחה את השבת ע"כ, וכתב הפר"ד וזה לשונו ויש לדקדק במאמר זה טובא שהרי באותה שעה שבא דוד אצל אחימלך מסוכן הי' שאחזו בולמוס שהרי אכל לחם הפנים שאסור לזרים וכדכתיב בקרא להדי', והכי איתא בפי"א דמנחות (דף צ"ו) וא"כ בשעת טירוף הדעת כזאת שאחזו בולמוס, מה לו לדוד להורות את העם את המעשה אשר יעשון עכ"ל, וע"ש בפר"ד שכתב שאמר שני הוראות בכדי שישמעו לו בהוראה השני' להיות נשאלין לו באורים ותומים עיי"ש שהביא הא דיבמות (דף צ"ה) שהקשו ומי מהימן והאמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאחר המעשה אמרה אין שומעין לו ומשני שאני הכא דאיכא מעשה אחרינא בהדה, וע"כ הוצרך להוראה זו כדי שישמע לו ג"כ בהוראה השני' לשאול לו באורים ותומים, וכמו שהביא שם אגדת שמואל לא נטרד דואג מן העולם עד שהמרה בסנהדרין בשעה שאמר דואג ושאל לו באלקים שעשאו מלך לפי שאין נשאלין אלא למלך אמרו אבנר ועמשא תנן כשם שנשאלין למלך, כך נשאלין למי שצורך הציבור בו, א"ל אין נשאלין אלא למלך, א"ל שאול לכו לסנהדרין א"ל הסנהדרין כשם שנשאלין למלך כך נשאלין למי שצורך הציבור בו, ואמרו לשאול כך אמרו