אבי הנחל קצח

אפי' על נפש כל דהוא וע"כ חייב אפי' בגוסס בידי אדם, ובזה מודו רבנן לר' יהודה [וכן יתיישב ג"כ לפי מה שפי' הרלב"ג שכתב וז"ל וידחה שזה הנער המבשר לא הי' גר צדק כו' עיי"ש, וכן נסתפק בזה הרד"ק אם הפי' שהוא גר צדק או שהוא גר בא"י, וא"כ כיון שהי' ב"כ ע"כ הרגו עפ"י עצמו וכמו שביארתי]

והנה עוד שם איתא בילקוט אמר ר' יצחק בנו של דואג האדומי הי' ויאמר לו דמיך על ראשך הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים ואית דאמרי דואג בעצמו הי' דמיך כתיב הרבה דמים שפכת עכ"ל, ואיפשר לומר שהוא כמו שכתב הרמב"ם שדנו בדיני מלכות ובדיני מלכות יכול לדונו עפ"י הודאת עצמו ואפי' שלא בהתראה, אך מה ראה דוד לדונו בדיני מלכות ע"ז אומר שדואג הי' וכמו שדואג הרג נוב עיר הכהנים אעפ"י שלא הי' מחוייבים, רק עפ"י מלכות דהיינו עפ"י שאול המלך, ובדיני מלכות לא בעינן עדות והתראה, ע"ז אמר לו דמיך על ראשך פי' כמו שאתה שפכת דמים הרבה עפ"י מלכות כן דנו דוד נמי בדיני מלכות, ואיפשר לבאר עוד הא שאמר לו כי פיך ענה בך פי' שאתה נענש ע"י פיך שאמר לו שאמר שאול אחזני השבץ, פי' העון של נוב עיר הכהנים שלבשו בגדי כהונה, שנאמר בהן כתונת תשבץ, א"כ מוכח מזה שעשית שלא כדין במה שהרגת נוב עיר הכהנים, וע"ז אומר כי פיך ענה בך ממה שסיפר לו שאמר שאול כי אחזני השבץ, ועוד איפשר לבאר יותר עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש יג) על המדרש שאמר משה מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר אל הכהנים בני אהרן שהם מקטרגים אותו פי' שאמר לו משה שכיון שהוא מלך ראשון, וא"כ נמשח בשמן המשחה שמלך בן מלך אינו טעון משיחה, אבל המלך הראשון טעון משיחה וע"כ לא רצה משה שישלוט בו החרב וכמו שביארתי בא"כ שע"כ לא הי' ירא שאול ללחום מקרוב בחרב שבטח שלא ישלוט בו החרב כיון שהוא נמשח בשמן המשחה, וע"ז אמר אל הכהנים בני אהרן שהם מקטרגים אותו פי' כיון שהמית נוב עיר הכהנים והרג את אחימלך שהי' כה"ג וכה"ג בן כה"ג טעון משיחה כמו דאמרינן בכריתות (דף ו) וע"כ כיון שחטא בשמן המשחה שהמית נוב עיר הכהנים, ע"כ שלט בו החרב, וכמו שאמר שאול כי אחזני השבץ דהיינו נוב עיר הכהנים א"כ מוכח מזה שנענש על שהמית נוב עיר הכהנים והרג את אחימלך שנמשח בשמן המשחה ובילקוט איתא עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטגורי' של נוב עיר הכהנים אוחזת אותי ואין השבץ אלא בגדי כהונה גדולה שנאמר משבצות זהב יהי' במלואותם וא"כ קאי על שהרג לאחימלך שהי' כה"ג ונמשח בשמן המשחה, וא"כ כיון שסיפר לו דואג שאמר לו עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ.. א"כ מוכח מזה שנענש ע"ז במה שהמית את נוב עיר הכהנים

ובזה יתבאר הא דכתיב (שמואל א' לא) ותכבד המלחמה אל שאול וימצאהו אנשים המורים בקשת ויחל מאוד מהמורים ויאמר שאול לנושא כליי שלוף חרבך ודקרני וכו' והתעללו בי ולא אבה נושא כליו כי ירא מאוד, שהי' ירא מלשלוח יד במשיח ה', וכמו שאמר דוד כי מי אשר שלח ידו במשיח ה' ונקה, וע"כ כתיב גבי שאול כשרצה להמית נוב עיר הכהנים (שמואל א' כב) ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה' והטעם מפני שלא רצו לפגוע באחימלך שהי' כה"ג והי' משיח ה', וע"כ לא רצה נושא כליו להמיתו ואע"ג שהי' מותר וכמו שכתב הרא"ש (פ"ג דמוע"ק) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם יכול אפי' נרדף כשאול תלמוד לומר אך לפיכך לא הי' בכלל מאבד עצמו ונענשו עליו במה שלא הספידוהו כדאיתא ביבמות (דף ע"ח) ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על שאול שלא נספד כהלכה עכ"ל, ובמ"א ביארתי בזה הא דכתיב הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו פי' שלא יאמרו עליו מחמת שבקש בעצמו שימיתוהו א"כ יש בידו עון ע"ז אומר הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו פי' שהי' מותר לו מחמת שהי' נרדף, וא"כ אמאי לא רצה נושא כליו לשלוח ידו, אך מפני שהי' ירא מחמת שהוא משיח ה', וא"כ איך נתרצה דואג האדומי להמיתו ולא הי' ירא מחמת שהוא משיח ה', אך הטעם הוא מפני שכבר עשה והרג משיח ה' דהיינו בנוב עיר הכהנים, וכמו דכתיב (שמואל א' כב) ולא אבו עבדי המלך לשלוח ידם לפגוע בכהני ה' ויאמר המלך לדואג סוב אתה ופגע בכהנים ויסוב דואג האדומי ויפגע בכהנים וימות, וע"ז אומר כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה', ולכאורה יש לדקדק דהי' לו לומר בקצרה פיך ענה בך שהמתה את משיח ה', אך שאמר לו מפני מה עשית אתה דווקא ולא עשה כן אחר, (וכמו שבאמת לא רצה נושא כליו להמיתו) וכמו דכתיב ויאמר לו דוד איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משית ה', אך מסתמא כולם יראו מפני שהוא משיח ה', אך דואג המיתו מפני שאינו מתפחד מזה שכבר המית משיח ה' גבי נוב עיר הכהנים, וע"ז אומר פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה', וע"כ כתיב לאמר וכמו דכתיב (דברים כט) והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי דהאי לאמר היינו מה שמחשב בלבו, ע"ז אומר פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה', שע"כ אינו מתיירא להמית את שאול אעפ"י שהוא משיח ה', הוא מפני שכבר המית את משיח ה', ע"כ המית את שאול, ע"ז אומר לו דמיך על ראשך וכתיב דמיך ביו"ד דהיינו לשון רבים דהיינו על הריגת נוב עיר הכהנים, וכמי דאיתא בילקוט (שמואל א' כב) מיד ויאמר המלך לרצים ולא שמעו לו זה אבנר ועמשא ולא הניחו לפגוע בהם כיון שראה שלא שמעו לו א"ל לדואג מה אתה עומד הכיתם בלשון הכם בחרב עמד והכה אותם שנאמר וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש ראה גבורה שהי' בו שלא סייעו אדם בעולם אלא הוא מעצמו הרגן כו' ודוד צוח מה תתהלל ברעה הגבור כו', וע"כ שלח גם עתה ידו במשיח ה', וע"כ המיתו בדיני מלכות מחמת הריגת נוב עיר הכהנים וכמו שאמר לו דמיך על ראשך דמיך בלשון רבים

והנה כתיב (ד"ה כ"ט) כי גרים אנחנו ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה ואיתא במדרש (ס' ויחי) כי גרים אנחנו לפניך על הארץ כצל ימינו על הארץ ואין מקוה והלואי כצילו של כותל או כצילו של אילן אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב כצל עובר ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים כו' ולכאורה צריך להבין דמה הוא שייך למה דכתיב שם (ד"ה) כי מי אני ומי עמי כי נעצור כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך, כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה כל ההמון הזה אשר הכינותי לבנות בית לשם קדשיך מידך הוא ולך הכל, וידעתי אלקי כי אתה בוחן לבב ומישרים תרצה אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה כו' ה' אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך, וצריך להבין מהו שהתפלל ע"ז שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך, ואיפשר לומר דלכאורה צריך להבין איך הקדיש דוד המלך כל הזהב והכסף והנחושת, והכין כל הדברים הנצרכים לבנין, הא אמרינן במעילה (דף יד) ר"פ אמר היינו טעמא דבונים בחול לא נתנה תורה למלאכי השרת אמרו דילמא בעי למיזגא עלי' אי בנה בקודשא אשתכח דמעיל בקודשא כו' אמר ר"פ אי בעצים דמכאן ואילך ה"נ אלא כי תנן במתניתין בעצים דיומא, וא"כ איך הי' בונים הא הם מועלים בקודש דילמא בעא למיזגא עלי' דהא נשתהא זמן מרובה עד כלות בנין הבית, וא"כ היו מועלים, וליכא למימר דהי' מחללים על שוה פרוטה דהא אמרינן במעילה (דף יד ושם) והא מעות האומנים קתני דליכא בנין כשיעור מעות והא אמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ה"מ דאי עבד לכתחילה לא, ולומר שהי' מחלל על שאר כסף וזהב כמו שהכין דוד זה דוחק גדול

[ועפי"ז הי' איפשר לומר מה שביארתי בספרי נ"י (דרוש ז) על הא שאומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דב"מ ה' ד) והכתיב ואני בעניי הכינותי וכו' והיכי אם בנתונים בתוך ידו עשיר הוא, ואי בשאינם נתונים לתוך ידו וכי יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונים בתוך ד' אמותיו וכן אמרינן בירושלמי תיפתר במקדיש ראשון ראשון, ופירשתי שם דהיינו שלא זכה היא כלל אלא שהקדיש ע"י ד' אמות שלו להקדש, וע"ז אומר ואני בעניי הכינותי שלא זכה בהם הוא תחילה אלא הקדיש לה' ע"י ד' אמותיו עיי"ש בארוכה, וע"כ כיון שלא זכה בהם תחילה רק ע"י חצירו, ע"כ אין בהם מעילה וכמו