אבי הנחל קצו

יוסי אומר יקבר פי' הטעם משום דדינו כפירות הלקוחים בכסף מעשר שני, והנה השעה"מ כתב ברמב"ם פ"א (מה איסורי מזבח) וזה לשונו ודע שזה שכתבנו לעיל דבקדשי ב"ה כיון דאין פודין מדרבנן מותר לפדות משום עורו וכמ"ש התוס' בפ"ק דשבועות (דף יא) ומדברי רבינו והרע"ב נראה דחלוקים בזה ממ"ש (פ"ג דמ"ש) אמתניתן דתנן צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר את עורו ר"ש אומר יפדה כתבו וז"ל ר"ש אומר יפדה ובהא קא מפלגי דת"ק סבר אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים, ור"ש סבר פודין כו' ואין הלכה כר"ש, הרי מבואר דס"ל דאפי' בקדשי ב"ה אין פודין אותו משום עורו, וליכא למימר דצבי הלקוח מכסף מ"ש דינו כקדשי מזבח, דא"כ קשה דמ"ט דר"ש דקאמר יפדה הן לו יהי דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים אפ"ה לא תפדה מטעמא דבעו העמדה והערכה, וכן מפורש בירושלמי הביאו הר"ש וכיון שכן קשה טובא דמה יענו לההיא דפ"ק דשבועות (דף יא) דמבואר בהדי' דבקדשי ב"ה פודין אותו משום עורו ובשלמא להר"ש שפי' דה"ט דיקבר משום דבעינן העמדה והערכה ניחא שפיר אכן לפי' הרב ז"ל ולרבינו קשה טובא וצ"ע עכ"ל

ולע"ד נראה דלא קשה מידי דלפי מה שכתב השעה"מ טפי ה"ל להקשות על הא שכתב הרמב"ם (פ"ח מה' מעשר שני ה' ו) צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר בעורו, לקחו חי ושחטו ונטמא ה"ז יפדה כשאר פירות שנטמאו דכיון שפסק הרמב"ם (פ"י מה' ערכין) דבין קדשי מזבח ובין קדשי ב"ה בעו העמדה והערכה, וא"כ איך כתב הרמב"ם שאם לקחו חי ושחטו ונטמא ה"ז יפדה כיון דבעי העמדה והערכה, וזו קושי' גדולה על בעל שעה"מ איך הוה ניחא לי' פסקא דהרמב"ם, ע"כ נלע"ד דלא קשה מידי מה שהקשה השעה"מ, והוא כמו שביארתי מה שכתבו התוס' בתמורה (דף לב) דבקדשי ב"ה אין חילוק בין חי' או בהמה טמאה או בעל מום מעיקרו, רק לגבי קדשי מזבח, [והכי מוכח נמי מהתוס' בכורות (דף כו) בד"ה התולש כו' שכתבו ותימא הא בעי צמר העמדה והערכה כו' א"כ חשיב האי צמר כבעל מום מעיקרא וכן שופר של עולה לא יתקע כו' משמע דשייך בי' פדיון עכ"ל ולכאורה א"כ איך פריך בחולין (דף קלה) והא בעי העמדה והערכה, אלא ודאי דבקרשי בדק הבית אין חילוק דאפי' בעל מום מעיקר' כמי בעי העמדה והערכה] והא שכתב הרמב"ם (פ"ו מה' ערכין ה' יב) וזה לשונו כל המקדיש בהמה בחי' בין טהורה בין טמאה בין קדשי הבית בין קדשי מזבח שנפל בהם מום, או תמימה הראוי' ליקרב כמו שיתבאר ה"ז צריכה העמדה בב"ד שנאמר והעמיד הבהמה כו' הא שכתב כל המקדיש בהמה בחיי' בין טהורה בין טמאה בין קדשי הבית זה קאי דווקא על קדשי ב"ה, ובהקדב"ה אין חילוק בין טהורה ובין טמאה ובין חי', אבל הא שכתב הרמב"ם בין קדשי מזבח שנפל בהם מום או תמימה הראוי' ליקרב כמו שיתבאר, בקדשי מזבח ודאי בעינן שלא יהי' בעל מום מעיקרא וממילא שלא תהא חי' או בהמה טמאה דהא בתמורה (דף לג) משוה להו אההדי דהא אמרינן התם ולתנא דבי לוי דאמר שאפי' בעל מום מעיקרו הי' בכלל העמדה והערכה, דתני לוי הכל הי' בכלל העמדה והערכה ואפי' בעל מום מעיקרו וכן תני לוי במתניתי' ואפי' חי' ואפי' עופות, וא"כ כיון שבקדשי מזבח בעל מום מעיקרו לא ע"כ חי' ובהמה טמאה נמי לא קדוש וע"כ כתב הרמב"ם אח"כ אבל אם הקדיש שחוטה או נבילה לבדק הבית ה"ז תפדה כשאר מטלטלין, וכתב ע"ז הראב"ד דאפי' בקדשי מזבח, והכ"מ כתב אומר אני שמ"ש לבדק הבית אורחא דמילתא נקט דאין דרך להקדיש למזבח לא שחוטה ולא נבילה, ולי נראה שבדקדוק נקט הרמב"ם דווקא ב"ה, שהרמב"ם משמיענו דהעמדה והערכה בעו דווקא מחיים, אבל אם הקדיש שחוטה אי נבילה הוי כשאר מטלטלין ולא בעי העמדה והערכה וזה הוא חידוש רק בקדשי ב"ה אבל בקדשי מזבח אין זה חידוש דלא גרע מבעל מום מעיקרו, דכיון דלא קיימי להקרבה לא בעי העמדה והערכה, והכא כיון שמתה והקדישה אח"כ בודאי לא בעי העמדה והערכה, דלא עדיפא מבעל מום מעיקרו או חי' או בהמה טמאה, רק בקדשי ב"ה דאפי' בעל מום מעיקרו ואפי' חי' או בהמה טמאה דלא קיימי להקרבה נמי בעי העמדה והערכה, ע"כ הוי חידוש דאפ"ה אם הקדיש שחוטה או נבילה לא בעי העמדה והערכה, אבל בקדשי מזבח אין זה חידוש. כמו שבארתי

ובזה יתיישב מה שהקשה השעה"מ על הרמב"ם שכתב דודאי כסף מעשר הוא דמי לקדשי ב"ה דאי הוה דמי לקדשי מזבח, א"כ קשה דמ"ט דר"ש דאמר יפדה הן לו יהי דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים. אפ"ה לא תפדה מטעם דבעי העמדה והערכה, שזה אינו דהרמב"ם ס"ל ודאי דדומה לקדשי מזבח, משום דלקוחין בכסף מעשר שלמים, והא דלא בעי העמדה והערכה הוא משום שהוא חי' דצבי שלקחו בכסף מעשר, ובקדשי מזבח בעינן דווקא בהמה טהורה, אבל חי' לא בעי העמדה והערכה, וע"כ ניחא שפיר מה שפסק הרמב"ם (פ"ח מה' מ"ש) דצבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר בעורו, והיינו מחמת שאין פודין את הקדשים להאכילן כו' לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה, והעמדה והערכה לא בעי משום דלקוח בכסף מ"ש הוי כמו קדשי מזבח ובקדשי מזבח חי' אינה טעונה העמדה והערכה

נחזור לענין הראשון דהא דהעור קדוש לבדק הבית הוא דווקא לאחר שחיטה וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ה מה' מעשה הקרבנות ה' כא) המתפיס עולתו לבדק הבית כו' אין עורותיהן לכהנים שנאמר עולת איש פרט לעולת הקדש אלא ימכרו העורות ויפלו לבדק הבית ע"כ ולכאורה קשה על הא דאמר ימכרו העורות הא בעי העמדה והערכה, דהא כיון דעור בא מבע"ח בעי העמדה והערכה, וכמו שכתבו התוס' בחולין (דף קלה) לענין גיזה דבעי העמדה והערכה, אלא ודאי דקדושת העור לבדק הבית אינה חלה רק לאחר שחיטה וע"כ הוי כשאר מטלטלין דלא בעי העמדה והערכה ודו"ק, ובזה יתיישב לי מה שכתב הרמב"ם פ"ב מה' ערכין (ה' ח) המקדיש קדשי מזבח לב"ה הרי ההקדש חל עליהם ותערך הבהמה ותפדה ויפלו דמיהם לבדק הבית, והבהמה תקרב למה שהי' בתחילה, ולכאורה קשה דהא הרמב"ם כתב בפ"ה מה' מעשה הקרבנות המתפיס עולתו לבדק הבית כו' אין עורותיהם לכהנים שנאמר עילת איש פרט לעולת הקדש, אלא ימכרו העורות ויפלו לבדק הבית וא"כ לכאורה קשה בתרתי שבה' ערכין כתב שגם הבשר קדוש, ובה' מעה"ק כתב שאינו קדוש אלא העור, ועוד שבה' ערכין כתב דטעון העמדה והערכה מחיים ובה' מעשה הקרבנות כתב דימכרו העורות ויפלו לבדק הבית, והיינו לאחר שחיטה משום דלא בעי העמדה והערכה

וע"כ נראה לי ליישב והוא שמה שכתב בה' מעה"ק דאין עורותיהן לכהנים שנאמר עולת איש פרט לעולת הקדש, א"כ מיירי מדאורייתא ומדאורייתא אינו קדוש רק העור ורק לאחר שחיטה, וכמו שכתב רש"י בזבחים (דף קג) לא מיבעי למ"ד קדשי ב"ה תפשי מדאורייתא, אלא אפי' למ"ד לא תפשי ה"מ בשר אבל העור לא תפיס ופירש"י אפי' למ"ד דמדרבנן בעלמא הוא אבל מדאורייתא לא ה"מ דמדאורייתא לא בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה עלי' שאינו שלו על פיו אבל עור דלאו ממון מזבח היא והכהנים אכתי לא זכי בי' תפיס, וע"כ בה' מעה"ק דמיירי מדאורייתא ע"כ אינו קדוש רק העור, וע"כ אינו קדוש ג"כ רק לאחר שחיטה דאז הוי כשאר מטלטלין ולא בעי העמדה והערכה, וזהו מדאורייתא כמו דדריש התם מקרא עולת איש פרט לעולת הקדש, אבל בה' ערכין מיירי מדרבנן, וע"כ קדוש אפי' הבשר נמי כמו דאמרינן בזבחים (דף ק' ק"ג) מיתבי המקדיש עילה לב"ה אסור לשוחטה עד שתפדה, ומשני דרבנן וע"כ אמרינן דאסור לשוחטה עד שתפדה דקדוש הבשר מחיים, וע"כ בעי העמדה והערכה, ועוד הי' איפשר לומר דבה' מעה"ק מיירי בעולה, וע"כ אינו קדוש רק העור, ובה' ערכין מיירי בשלמים שחל על הגידולין דהוי נקיבות, וכיון דחל על הגידולין חל נמי על הבשר מחיים או משום דמיירי בקדשים קלים וקדשים קלים הוי ממון בעלים, וע"כ חל מחיים משא"כ בעולה, אבל העיקר כמו שביארתי דבה' מעה"ק מיירי מדאורייתא ובה' ערכין מיירי מדרבנן

ומעתה כיון שביארתי דהעור אינו קדוש לבדק הבית רק לאחר שחיטה מדאורייתא, וא"כ המקדיש עולה לב"ה קדוש מחיים קדושת מזבח, ולאחר שחיטה