אבי הנחל קצד

בגינו שירי מנחה, אלא דהטעם דבשעת מסעות ליכא מחנה שכינה. וע"כ קדשים נפסלים ביוצא, פי' קדשי קדשים, חבין ומצורעין פורשין כל א' וא' ממחיצתן, משום דלגבייהו המחיצות קיימים ע"י דגלי השבטים, וא"כ לא קיים מחנה שכינה, אבל אידך שני המחנות קיימים. וע"כ ק"ק נפסלים ביוצא, ואעפ"כ זבים ומצורעים משתלחים חוץ לשני מחנות, משום דמתנות דגלי השבטים קיים, וע"ז אמר ר' יוסי תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן נסתלקו הפרוכת, הותרו לזבין ולמצורעין ליכנס לשם פי' אע"ג דאינך ב' המחנות קיימים. אעפ"כ כיון דליכא מחנה שכינה ממילא ליכא נמי לאינך ב' המחנות, והוא כמו דאמרינן במנחות (דף צ"ה) ורמינהו הוגללו הפרוכת הותרו לזבין ולמצורעים ליכנס לשם, אמר ר"א לא קשי' הא ר"א הא רבנן כו' בשעה שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעים משתלחים כו' [ועיין מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש ה) על הכתוב והעם לא נסע עד האסף מרים, שהקב"ה רצה שיהי' למרים שילוח מחנות כמו דכתיב תסגר שבעת ימים מחווץ למחנה ואחר תאסף, וא"כ אם הי' העם נוסע, א"כ כיון דליכא מחנה שכינה ממילא ליכא לשאר המחנות, וכמו דאיתא במנחות (דף צ"ה) וכמו דאיתא בירושלמי תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן נסתלקו הפרוכת הותרו לזבין ולמצורעים ליכנס לשם, ע"כ אמר והעם לא נסע עד האסף מרים, בכדי שיהי' המחנות קיימים]

עוד שם בירושלמי מתניתא מסייעא לדין. ומתניתא מסייע לדין, מתניתא מסייעא לר' יהושע בן לוי תמיד אפי' בשבת תמיד אפי' בטומאה לא תכבה אף בשעת מסעות (הכי גריס לה הק"ע והוא נכון) בשעת מסעות מה הי' עושין הי' כופין עלי' פסכתר, דברי ר' יהודה. מתניתא מסייע לר' יוחנן (הכי גריס לה הק"ע והוא נכון) ר' שמעון אומר אף בשעת מסעות הי' מדשנין אותה, שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו הי' המזבח דלוק לא הי' בגד ארגמן נשרף, מה עבד לה ר' יהודא פסכתר הי' כופין עליו מלמעלה, מה מקיים ר' יהודא ודשנו את המזבח וירוון כמו דאמר ר' יהודא בן פזי ואכל ושבע ודשן, ופי' הק"ע האי מדשנין את המזבח שהי' משביעין את המזבח שהי' מניחים עליו איברים ופדרים ואש אף בשעת מסעות כו', עכ"ל הק"ע, [ועיין בא"כ מה שתמהני על רש"י בחומש שפי' אליבא דבי תרי דהאי ודשנו היינו שהיו מסלקין הדשן, ואעפ"כ פירש שהי' כופין עלי' פמכאר עיי"ש באריכה], וע"ז אומר דר' יהודה מסייעא לריב"ל דאמר דאין לחם הפנים נפסל ביוצא, משום דלא הוי בשעת מסעות סילוק מחיצות, וע"כ אומר נמי שעל המזבח הי' מדשנין והי' איברים ופדרים מתאכלין ע"ג המזבח, אבל ר"י דאמר דלחם הפנים נפסל ביוצא בשעת מסעות היו סילוק מחיצות, ע"כ אומר שהי' נוטלין הדשן מע"ג המזבח, וע"ז אומר אלו זכיתם הייתם קורים בתורה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה פי' אפי' בשעת מסעות כמו דאיתא בירושלמי, פי' אע"ג שהי' עליו אש שלמעלה מ"מ לא הי' נשרף דאין אש שלמעלה שורף בבחי' השחתה כמו שביארתי עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים בתורה ממרום שלח אש בעצמותי שזה בבחי' השחתה כמו שביארתי

והנה (בא"כ) ביארתי שם הא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף זא) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, והקשתי שם מהא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה) מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו, ומה הרואה חכמים במיתתן כך בחייהם על אחת כמה וכמה, משמע מזה שהצדיקים בחייהם יותר גדולים, וביארתי שם בא"כ שהצדיקים בחייהם הם גדולים יותר ומועילין לגבי העולם להנהיג את הדור, משא"כ בבחי' עצמם קדושתם יותר לאחר מיתה וביארתי שם דע"כ אמרינן דנמשלה מיתת צדיקים לבגדי כהונה, משום דבגדי כהונה כל זמן שהם קיימין הם דומים לכלי שרת דכל זמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ואעפ"כ אין מועלים בהם משום דלא נתנה תורה למלאכי השרת ולא יוכל לזהור שיפשיטו מיד לאחר העבודה, אבל לאחר שבלו מועלים בהם, משום דאין צריכים ללבישה, וכן בצדיקים בחייהם הם מועלים יותר לאחרים, ומוסיפין קדושה להעולם אבל אעפ"כ נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם, ושם לא היו לו רשות להתעכב אצלו כמו שכתבו התוס' בחולין (ד"ז), והנה שם בא"כ ביארתי בזה הירושלמי (פ"ז דנזיר) ר' יונה כו' אין שואלין הלכות לפני מטתו של מת, והא ר' יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסי' דר"ש בן יהוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב לי', אמר כד הוה מסקין לסידרא, וביארתי שם (בא"כ) דלמה שאל לו דווקא הלכה זו, וביארתי שם ענין הב' קדושות הא' קדושה שיש לצדיק בחיים, דהיינו לגבי העולם להנהיג את הדור ולהשפיע מקדושתו על אחרים, ולאח"כ נתקדש בקדושתו שני' דהיינו שהוא גדול בקדושה יותר בבחי' עצמו עיי"ש בא"כ שביארתי בארוכה

והנה מצינו ב' קדושות הא' קדשי מזבח והב' קדושת בדק הבית, ותנן בתמורה (דף ל"א) יש בקדשי מזבח שאין בקדשי ב"ה, ויש בקדשי ב"ה שאין בקדשי מזבח שקדשי מזבת עושין תמורה כו' משא"כ בקדשי בדק הבית, ויש בקדשי ב"ה שסתם הקדישות לב"ה הקדש בדק הבית חל על הכל ומועלים בגידוליהם, ואין בהם הנאה לבעלים, וא"כ להשפיע קדושה על אחר קדשי מזבח גדול יותר, דהא עושה תמורה משא"כ בקדשי בדק הבית, אבל בבחי' עצמם קדשי בדק הבית עדיף יותר, והראי' דהא אמרינן במעילה (דף ט"ו) א"ר ינאי מחוורתא אין חייבין משום מעילה אלא על קדשי ב"ה ועולה בלבד מ"ט דאמר קרא נפש כי תמעול מעל מקדשי ה' קדשים המיוחדים לה' יש בהם מעילה, אבל קדשי מזבח אית בהו לכהנים ואית בהו לבעלים, ואע"ג דמסקינן דמהאי קרא קדשי בדק הבית שמעינן מינה קדשי מזבח לא שמעינן מינה, אעפ"כ מעיקרא הוה ס"ד דאין חייבין משום מעילה אלא בקדשי בדק הבית משום דאין בהם לבעלים

והנה שם בא"כ ביארתי הא דר' יוחנן שאל מר' ינאי המקדיש עולתו לבדק הבית היא ששאל ר' יוחנן לשיטתי' דר' ינאי דאמרינן בזבחים (דף ק"ג) ת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודא כו' א"ר איבו א"ר ינאי פרט למתפיס עולה לבדק הבית לא מיבעי למ"ד קדשי ב"ה תפסי מדאורייתא, אלא אפי' למ"ד לא תפיס ה"מ בשר אבל עור תפיס, וכתב רש"י אלא אפי' למ"ד מדרבנן בעלמא, אבל מדאורייתא לא ה"מ דאורייתא לא בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה על שאינו שלו על פיו, אבל עור דלאו ממון מזבח היא וכהנים אכתי לא זכו בי' תפיס, וכתבתי שם שע"כ נראה לי דהא דאמרינן בתמורה (דף ל"ב) המקדיש עולה לב"ה ולכאורה יש לדקדק דאמאי אמר דווקא עולה והמ"ל ברמב"ם (פ"ו מ"ה ערכין) דקדק מזה דס"ל כר"י הגלילי דקדשים קלים הוי ממון בעלים מחיים, וע"כ כמו שיכול למכור כמו דאמרינן בפסחים (דף צ) ה"נ יכול להקדיש שתחול על גוף הבהמה כו' עיי"ש, וכתב שם שהיא דקדוק נכון, וכתבתי שם בא"כ שלי שנראה דהא דנקיט המתפיס עולה לב"ה משום דכל עיקר דילפינן שקדשי ב"ה חל על קדשי מזבח היא מהאי קרא דעולת איש פרט לעולת הקדש כמו שאמר ר' ינאי וכן פסק הרמב"ם פ"ה (מה' מעה"ק), וא"כ חזינן דודאי חל קדשי ב"ה על קדשי מזבח וע"כ פליגי בזה אי חל רק על העור לבד או שחל על הבשר ג"כ

וכעת נראה לי לבאר הא דאמרינן בתמורה (דף ל"ד) המקדיש עולה לבדק הבית משום דאם הי' מקדיש שלמים לא הי' חידוש שחל קדשי ב"ה על שלמים, משום דשלמים באה נקיבה, וא"כ איפשר לומר דחל קדשי ב"ה על שלמים, משום דקדשי מזבח אין מועלין בגידוליהם, ובקדשי בדק הבית מועלים בגידוליהם, וכמו דתנן במעילה (דף י"ב) חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנים ולא מועלים בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית הקדיש תרנגולין מועלין בה ובביצתה חמורה מועלין בה ובחלבה, וא"כ חל קדשי ב"ה על הגידולין, [וע"ש בתוס' שהקשו דכיון דע"מ אסור החלב דהא אפי' בפסולי המוקדשים אמרינן בבכורות (דף ט"ו) מזבח ולא גיזה בשר ולא חלב, וא"כ אמאי אין מועלים, ותרצו דנהי דאסור מ"מ כיון דאינו ראוי לבוא למזבח אין מועלין דלא הוי קדושה, וגם אין חיות הבהמה תלוי בו דליהוי חשיב כגוף הבהמה ולי נראה דאיפשר לומר כמו שכתב הרמב"ן הביאו הקצה"ח (ס'י.) על מה שכתבו התוס' בב"ב (דף ע"ט) על הא דאמר ר' יהודה דהקדיש בור מלא מים כו' מועלים בהם ואין מועלים במה שבתוכן,