אבי הנחל קצא

ובזה יתבאר הא שאומר ומה נבואה נתנבאו, משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר על עסקו שעליו הם מתנבאים שנאמר כה אמר ה' אלקים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך ועליהם, אל תקרי שנים אלא שנים, והוא כמו דאמרינן ביומא (דף סג) ת"ר יקח שני שעירי עזים מיעוט שעירים שנים מה ת"ל שני שיהי' שניהם שוים כו' ותנן נמי גבי ייצורע כה"ג צפרים מיעוט צפרים שנים מה ת"ל שתים שיהי' שתיהם שוות, ופריך אי הכי גבי תמידין נמי נימא כבשים מיעוט כבשים שנים מה ת"ל שנים שיהי' שניהם שוים וכן בירושלמי (רפ"ו דיומא) שעירים מיעוט שעירים שנים א"כ למה אמר שני שיהי' שוים ומיעוט כבשים שנים א"כ למה נאמר שני שיהי' שניהם שוין (ומה שכתב שם הק"ע כבשים גבי תמידין כתיב שני כבשים בני שנה כו' הוא טעות וגבי תמידין לא אמרינן שיהי' שוים והאי שנים ליום הוא כנגד היום, אלא דקאי על מוספין של שבת שנאמר בהם שני כבשים שצריך שיהי' שניהם שוים, וכמו דאמרינן ביומא (שם) מוספין של שבת ודאי צריכין שיהיו שניהם שוין), ואמרינן שם התיב ר' חגי קומי ר' יוסי והא דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' מעתה אנשים מיעוט אנשים שנים, א"כ למה נאמר שנים שיהיו שניהם שוים והא כתיב לא תטה משפט גר יתום והרי מצינו כו' יתום דן עם מי שאינו יתום אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה כו' א"כ למה נאמר ועמדו שני האנשים, שלא יהא א' עומד וא' יושב. א' שותק וא' מדבר כל צרכו פי' והיינו ההשתוות שיהי' שניהם שוין לפני הדיין, וא"כ בכל מקום שנאמר שנים היינו שיהיו שניהם שוים בהשתוות, ובזה ביארתי במ"א המדרש (ס' ויקרא פ' כא) וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ר' ברכי' בשם ר"ל אמר טובים לך טובים לבניך טובים לך שעליהם תקבל הברכות טובים לבניך שעליהם תתכפר ביוה"כ, וצריך להבין כוונת המדרש שאמר טובים לך שעליהם תקבל הברכות טובים לבניך שעליהם חתכפר ביוה"כ, ויתבאר עפ"י מה שביארתי מהא דאמרינן ביומא (דף סב) ת"ר יקח שני שעירי עזים מיעוט שעירים שנים מה ת"צ שני שיהיו שניהם שוין כו' וא"כ כל מקום דכתיב שני היינו שיהי' שניהם שוין, וע"כ קאמר המדרש דלמאי אמרה קח לי משם שני גדיי עזים טובים דמשמע שיהי' שניהם שוין כיון דאמרה בלשון שני גדיי עזים, ע"ז אומר המדרש טובים לך טובים לבניך טובים לך שעליהם תקבל הברכות פי' שכוונתה הי' להלביש את העורות על ידיו, וא"כ אם לא הי' שניהם שוים יכיר יצחק שאין זה עשו שידיו שעירות, דהא אינם שוות, ואם זה עשו הי' שוות, ע"כ אמרה קח לי משם שני גדיי עזים טובים, טובים לך שעליהם תקבל הברכות פי' שיהי' שוים, וע"כ טובים לך שעליהם תקבל הברכות שידמה יצחק שהוא עשו ויברך אותך וטובים לבניך שעליהם תתכפר ביוה"כ, דבשני שעירים נמי בעינן שיהא שניהם שוים, [וכן ביארתי במ"א דלפי מה שהביא רש"י שם פרקי דר"א שני גדיי עזים וכי שני גדיי עזים הי' מאכלו של יצחק אלא פסח הי' הא' הקריב והא' עשה למטעמים, וא"כ צריך להבין דלמאי אמרה שני גדיי עזים טובים דלפי מה שביארתי כל מקום דכתיב שני הינו שיהי' שניהם שוין, ואיפשר לומר דלפי מה דאמרינן (בפסחים ד' ע) בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה כו' איבעי להי לבן תימא באה פן הבקר או אינה באה מן הבקר כו' מאן אית לי' האי סברא בן תימא ש"מ כולהו מילתא בעינן, וא"כ כיון דלבן תימא דיניהם שוה ע"כ אמרה קח לי משם שני גדיי עזים טובים וכמו שהבאתי הירושלמי (פ' שני שעירים) התיב ר' חגי קומי ר' ייסא והא כתיב ועמדו שני האנשים והרי מצינו יתום דן עם מי שאינו יתום כו' ומשני שם דהאי שוין היינו שלא יהי' א' עומד וא' יושב א' מדבר כל צרכו וא' אומר לו קצר דבריך, וא"כ האי ועמדו שני האנשים היינו שיהי' שוין בדיניהם, וה"נ שיהא שוין בדיניהם, גם ביארתי שם בזה הא דאמריכן בפסחים (דף ע תני' יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בכו והלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אלי' ויאמר מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הם אומרים לו תמיהני על שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון שלא אמרו להם לישראל חגיגה דוחה את השבת וביארתי מה שאמר שהם חכמים ודרשנים גדולים ובפשיטות הוא שהי' להם לדרוש כמו דאמרינן שם וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר כו' בקר זו חגיגה אך איפשר לבאר בדרך דרוש שהענין הוא שאמר שכיון שהם דרשנים גדולים א"כ הי' להם לדרוש ששני מטעמים הי' א' לשם פסח וא' לשם מטעמים, וביארתי שם שחגינה נק' מטעמים וכמו שכתב הלח"מ ברמב"ם פ"ב מה' חגיגה שכתב וכבר ביארנו בפסחים שחגיגת י"ד רשות לפיכך אין אדם יוצא בה י"ח חגיגה כו' ועיין בל"חמ שתמה על הרמב"ם דא"כ כיון שהרמב"ם פסק דחגיגת י"ד רשות א"כ למה בסוף הלכות ק"פ כתב קרא דלא ילין וי"ל דהרמב"ם פליג על התוס' דהא מן התורה לא אמרה רשות אלא אם ירצה להביאה ואם יביאה לא ילין אותה כו', וע"כ אומר א' לשם פסח וא' לשם מטעמים דהיינו חגיגה דחגיגת י"ד רשות אף שהיא מן התורה, וע"ז קאמר יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אלי' ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת כו' תמיהני על שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון שהם חכמים גדולים ודרשנים גדולים ולא אמרו לישראל שחגינה דוחה את השבת, והענין הוא דהא דאמרינן דחגיגה אינו דוחה שבת היינו חפני שהיא לאו חובה דאימתי מביאין חגיגה בזמן שהוא בא בחול ובטהרה ובמועט, פי' שהי' הפסח מועט לאכילת בני חבורה, וע"כ לא דחי שבת, ע"ז אומר תמיהני על שמעי' ואבטליון שהם חכמים גדולים ודרשנים גדולים, ולא אמרו לישראל דחגיגה דוחה שבח פי' כיון ששני גדיי עזים הי' א' לפסח וא' לחגיגה וכמו שהביא רש"י המדרש וכי שני גדיי עזים הי' מאכלו של יצחק, אלא א' הי' לפסח וא' הי' לחגיגה, וא"כ אי אמרינן דחגיגה אינו באה רק במועט א"כ תקשה וכי שני גדיי עזים הי' שאכלו של יצחק, וא"כ לא הי' צריך לחגיגה, וא"כ כיון שמ"ט אמרה קח לי משם שני גדיי עזים, א"כ משמע שחגיגת י"ד הוי חובה ולא שיהא הפסח נאכל על השובע, וע"כ צריך שידחה שבת ועוד דלפי מה שביארתי כיון דכתיב שני גדיי עזים משמע שיהא שוין, וא"כ צריך שיהי' שוין בדיניהם, שידחו השבת אך ממה דקאמר מ"ט דבן דורתאי כו' צאן זה פסח בקר זו חגיגה משמע דאע"ג דס"ל דדחי שבת כמו פסח אעפ"כ באה מן הבקר ולא כבן תימא

ובמ"א ביארתי בזה הא דאמרינן בפסחים (דף נז) מאי סלקא בי' ביששכר איש כפר ברקאי אמרי מלכא ומלכתא הוי יתבי מלכא אמר גדי' יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרו מאן מוכח כה"ג דקא מסיק קרבנות כל יומא אתא איהו אחוי ביד' אי גדי' יאי יסק לתמיד' כו' אמר מלכא הואיל ולא הוי לי' אימתא דמלכותא נפסקו לימיני' ולכאורה קשה דאיך באמת לא הוי לי' אימתא דמלכותא, והנה רש"י פירש על הא דאמריכן מלכא ופלכתא כו' גדי' יאי גדי טוב יותר למאכל מן הכבש והנה לכאורה הי' איפשר לומר דלענין פסחים נחלקו מלכא ומלכתא וכמו דאמרינן בפסחים (ד' פח) שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון והא תני' אין נמנים על שני פסחים כא' מתניתין במלך ומלכה, וע"כ אחוי לי' בידי' אי גדי' יאי והענין הי' שהי' סבור דמנין לו להמלך לומר גדי' יאי דהא כבשים קודמים לעזים בכל מקום וכפו דאמר ר"ש כבשים קודמים לעזים יכול עפני שהם מובחרים כו' עכ"פ מנין להמלך לומר בהיפוך שגדי' יאי, ע"כ הי' סבור יששכר איש כפר ברקאי שראייתו הוא מהא דאמרינן שני גדיי עזים טובים והענין הוא שהי' א' לפסח וא' למטעמים וא"כ אי כבשים מובחרים מפני מה לא אמרה רבקה שיקח שני כבשים, אלא ודאי דגדי' יאי ע"כ אמרה ועשה מטעמים לאביך כאשר אהב, אך באמת איפשר לומר דמצות הפסח יותר הוא בכבשים והא דקאמרה שני גדיי עזים הוא משום שרצתה להלביש את יעקב על ידיו ב' העורות שיהיו ידיו שעירות, אבל באמת אימרא יאי וע"כ אחרי' לי' בידי' לרמז לו שהי' צריכה לגדיים להלביש את ידיו, וכמו דאמרינן כה"ג פ"ק דחגיגה (דף ה) ריב"ח הוי קאי בי קיסר אחוי לי' ההוא אפיקורוסא עמא דאהדרינהו מארי' לאפי' מיני', אחוי לי' ידו נטוי' עלינו א"ל לההוא מינא מאי אחוית לי' עמא דאהדרינהו מארי' מיני' ומאי אחוי לך לא ידענה א"ל גברא שלא ידע מאי מחוי במחוג יחוי קמי' מלכא אפקוה וקטלוה, והכא נמי מאן דאחוי לי' היינו להורות דהא שאמרה קח לי משם שני גדיי עזים ולא כבשים הוא מפני שהי' צריכה להלביש את ידיו בהעורות, אבל באמת אימרא יאי, והמלך סבור שאחוי לי' בידי בלשון צחוק כפו שפירש"י, וע"כ אמר הואיל ולא הוי לי' אימתא דמלכותא פסקו לימיני' וכמו שפירש רש"י לא דיו שלא אמר כמותי אלא שאמר אף בלשון צחוק

וא"כ באלדד ומידד דכתיב וישארו שני אנשים במחנה היינו שהיו בהשתוות, והיינו שהי' בהשתוות הנבואה ששניהם אמרו בסגנון א' וכמו דמשמע בסנהדין (שם) שאמרו עלני שליו, עלי שליו משמע שאמרו שניהם