אבי הנחל קצ

של עולם, וכולם אם אבדו יש להם חליפין פי' דמצינו באלו ארבעה דברים מוצאים בהם חליפים, שמצינו שהשניה איפשר להיות שמשובחין מן הראשונה, כפו שמחליף דבר על דבר, א"כ מוצא יתרון בהשני לגבי הראשון, ע"ז אומר אבל ת"ח שמת מי מביא לכו חליפי' מי מביא לנו תמורמו פי' מלבד שאין אנו מוצאים חליפתו היינו שיהי' קדושה בהשני גדולה מן הראשון שאז הי' כמו קדושה אחרת והי' יכול להשמיע מקדושתו על אחרים, וזה בודאי אין אנו מוצאים אך מי מביא לכו תמורתו אפי' בבחי' תמורה דהיינו שיהי' גדול בבחי' עצמו אעפ"י שלא יהי' בכחו להשפיע על אחר, זה אין אנו מוצאים ג"כ, וע"ז אמר והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה]

וביותר ביאור יובן עפ"י מאי דאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף יז) ת"ר וישארו שני אנשים במחנה, יש אומרים בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכו' וכמו שפירש"י שנשתיירו שני פתקין שהי' כתובין בקלפי שהי' של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שנתייראו שלא יעלה בידן חלק, ר' שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראוי' לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמיכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם. ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כלם נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו, ומה נבואה נתנבאו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, אבא חנן אומר משום ר' אליעזר על עסקי שליו הן מתנבאים עלי שליו עלי שליו. ר"נ אמר על עסקי גוג ומגוג הי' מתנבאים שנאמר כה אמר ה' אלקים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנביאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם. אל תקרי שנים אלא שנים ואיזהו שנים שנתנבאו בפרק א' נבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד, וצריך להבין מהו שאומר שנים להביא אותך עליהם, אל תקרו שנים אלא שנים, מהו זה שכינה אותם בשם שנים, אך הענין יובן עפ"י מה שביארתי במ"א על ענין דאיתא בנדרים (דף לח) שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה וכולן ממשה, והקשו המפרשים דא"כ איך הי' משה נביא קודם שהעשיר מפסולתן של לוחות, ותירצו דהטעם דבעינן חכם גבור ועשיר ובעל קומה היינו כל הנביאים שקבלו ממשה, וע"כ בעינן שיהי' מדומין למשה וכמו שהארכתי בזה בנ"י (בא"כ) דעמך בדומין לך שלהאציל הקדושה בעינן שיהי' מדרגה הסמוכה לה, ועיי"ש מה שהבאתי סמך לדבר מהא דאמרינן בבכורות (דף ס) מנין שאם קרא לתשיעי עשירי כו' ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין ת"ל וכל מעשר בקר וצאן כו' יכול שאני מרבה אף שמיני ושנים עשר, אמרת הואיל והוא קדוש וטעותי' מתקדשת מה הוא אינו מקודש אלא בסמוך אף טעותי' אינה מתקדשת אלא בסמוך, וע"כ אמרינן בסנהדרין (דף לו) עמך בדומין לך, והיינו דווקא בכל הנביאים שקמו אחרי משה שכל נבואתן הי' ע"י משה שכל הנבואות הי' כלול בנבואת משה, אבל משה שהי' נבואתו עפ"י ה' לא הי' צריך לכל אלו הדברים שלענין נבואה שהוא מה' אין צריך הכנת המקבל, וכמו דכתיב גם על העבדים ועל השפחות אשפוך את רוחי, וכל הנביאים שקבלו באמצעות משה צריכין להתדמות למשה, וע"כ מוכרחין שיהי' בהם הד' דברים כמו שהי' במשה

ובזה יתבאר הא דאמרינן בסנהדרין (ד' פט) המתנבא מה שלא שמע כגון צדקי' בן כנעני דכתיב ויעש לו צדקי' בן כנעני קרני ברזל כו' תפתה וגם תוכל צא ועשה כן כו' מאי רוח א"ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי ה"ל למידק כדר' יצחק דאמר ר' יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון א' עובדי' אמר זדון לבך השיאך, ירמי' אמר תפלצתך השיא אותך זדון לבך, והני מדאמרי' כולהו בהדדי ש"מ לא כלום קאמרי, והענין הוא כמו שביארתי שכל נביא צריך להיות בו הארבעה דברים כמו שהי' במשה רבינו, וכל שיש בו יותר הד' דברים ויש לו התדמות יותר למשה הוא גדול בנבואתו, וע"כ כל א' וא' חלוק בנבואתו ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון א', והטעם משום שאי איפשר להיות שני חכמים שוים או ב' בעלי קומה שוים או גבורים או עשירים שוים, ע"כ אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון א', וכל א' מתנבא לפי ערך מעלתו ולפי ההתדמות אשר למשה, וזהו דווקא בנבואת אמת אשר כל א' מתנבא לפי ערך הכנתו לנבואה, וזהו בנבואה אמיתית, משא"כ בנבואת שקר שהטעה אותם רוחו של נבות זה לא בא מחמת משה, ע"כ לא הי' לפי ערך הכנת המקבל, וע"כ כיון שלא הי' לפי ערך הכנת המקבל, ע"כ כולם נתנבאו בסגנון א', וע"כ הי' להם להבין שאין זו נבואה אמיתית (וכה"ג הביא הרא"ש (פ"ג דסנהדרין) הירושלמי רבא כד הוי חטי סהדא מכוונא הוי חקר כד הוי חמי סהדי הכי והכי היו מכוין פי' כשהי' רואה עדים שאמרו עדותם בכיון בלשון א' הי' חושש שמא שקרנים הם ובעצה אחת כיוונו לשונם והי' חוקר ודורש אותם אבל אם לא הי' אומרים ממש בלשון א' אלא זה אמר בכה וזה אמר בכה לא חקר רק שתהא עדותן שכוונת בלא הכחשה עכ"ל והטעם דאם כל א' אומר אמת ע"כ אינו אומרים בלשון א' שכל א' אומר כפי הבנתו א"כ לא יוכל לומר בלשון א' משא"כ אם אומרים שקר אז מכוונים הלשון]

והטעם שעל משה הי' הנבואה מושפע מאת ה' ועל כולם הוא מפאת משה הענין הוא כמו שביארתי שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, והוא כמו שביארתי לעיל לחלק בין הקדש לתמורה, והוא כמו דאמרינן בזבחים (דף מט) והרי תמורה דאילו קדשים לא חיילי על בעל מום קבוע, ואילו איהו חיילא, ומשני תמורה מכח קדשים קא אתי' וקדשים מכח חולין קאתי., והטעם מפני שקדשים קאתי' מכח חולין מחמת שהי' תחילה חולין, ע"כ צריך להיות תמים ואז חל עליו הקדושה משא"כ אם הוא בעל מום, אבל תמורה שחל מכח הקדש, ע"כ חל אפילו על בעל מום קבוע נמי, ואמרינן במגילה (דף כט) תני ר"א הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשיות שבבל שיקבעו בא"י כו' דרש ב"ק מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים יצתה ב"ק ואמרה למה תרצו דין עם סיני כלכם בעלי מומין אתם אצל סיני, כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק, אמר רב אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא והענין הוא שהי' תחילת ההשפעה על סיני מפני שהי' נמוך, ותחילת ההשפעה מוכרח להיות מוכן להשראת הנבואה דהיינו שלא יהי' בעל מום והגבהות מום הוא, וע"כ יכול להיות שיושפע הקדושה גם על הרי תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה, וע"כ נתינת התורה לא יכלה להיות על הר גבוה דהוי בעל מום וכמו שתחילת ההקדש אינה נתפסת על בעל מום, כן נמי התחלת הנבואה

וכן אמרינן משה קבל תורה מסיני דבמשה כתיב והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה, שבענוות יש מעלות זו למעלה מזו, וכמו דאמרינן בסוטה (דף מ) אמר ר' אבהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא, כיון דחזיתא לר' אבא דמן עכו כו' אמרי לאו ענותנא אנא, וע"כ אף שכל הנביאים היו צדיקים וענוים עכ"ז בענוה אין שיעור, אבל משה רבינו כתיב בי' והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה וע"כ התחלת הנבואה הי' על משה, וכל הנביאים הם כולם מפאת משה לפי ערך התדמותם למשה, וכמו שביארתי שתחי' הקדש אינה חל על בעל מום משא"כ בתמורה, וענין גבהות הוא כמו מום וכמו דאמרינן אמר רב אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום, וע"כ הי' משה תחילה לנביאים, וכל הנביאים הוא לפי ערך התדמותם למשה בעניוות ובצדקות וכמו שביארתי, וע"כ אין שני נביאים מתנבאים בסגנון א' דהא אינו יכול להיות שני ב"א שוים בדעותיהם ובמדותיהם, וע"כ כל א' חלוק לפי ערך ההתדמות למשה, והנה גבי אלדד ומידד אמרינן שם בסנהדרין (דף יז) וישארו שני אנשים יש אומרים בקלפי נשתיירו ופירש"י שהי' מתייראים ליטול שלא יעלו בידם חלק והטעם מפני שהם הי' ענוים בעצמם בענוה גדולה, ע"כ אמרו שודאי יעלה בידם חלק, והטעם שצריך להיות עמך בדומין לך כמו דאמרינן בסנהדרין (דף לו) והם לא מצאו בעצמם מחמת מדת הענוה שבהם שום מדה ומעלה להתדמות למשה בכדי שיוכל להאציל עליהם הרוח, ור' שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש, אמרו אלדד ומידד אין אנו ראוים לאותה גדולה, והוא שאין להם התדמות למשה, ע"כ לא יוכל להאציל עליהם הרוח, וע"כ ותנח עליהם הרוח מחמת גודל הענוה נחה עליהם הרוח שלא באמצעות משה: