אבי הנחל יח

שיודע בעצמו שהוא שקר, זהו ולא נשבע למרמה וכמו דאיתא בשבועות (דף כ"א) אכלתי ולא אכלתי שקר

והנה מאוד צריכים אנו ליזהר שלא להחניף לשום אדם לומר לו צדיק אתה, והוא יצטרך לקיים השבועה להיות בעיניו כרשע, ומה מאוד בעו"ה גברה החנופה ואין תוכחה ומחניפין לב"א אנשים הנצרכים להם, ובזה יתבאר הא דאמרינן בסוטה (דף מ"א) ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפי' עוברין שבמעי אמם מקללין אותו. שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, ואין קוב אלא קללה שנאמר לא קבה אל, ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום מלאום יאמץ. וצריך להבין מהו עוברים שבמעי אמם, אך הענין שגורמים לו לעבור על השבועה שמשביעין אותו, שלהיות רשע בגלוי זה אינו חשוד לעבור על השבועה, אבל להיות בעיניו רשע אעפ"י שכל העולם כולו אומרים עליו צדיק אתה זהו קשה מאוד, וע"כ החונפים ואומרים לרשע צדיק אתה אפי' עוברין שבמעי אמו מקללין אותו. וכן ביארתי במ"א על שאמרו חביריו דאיוב (איוב ט"ו) ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך הראשון אדם תולד ולפני גבעות חוללת הבסוד אלוה תשמע כו' שאיוב התרעם על חביריו על שלא הודו לדבריו שהוא צדיק, והם התוכחו עמו בוכוחים, וע"ז אמרו לו חביריו דאיוב ירשיעך פיך ולא אני, פי' מה יהי' הפעולה שנאמר עליך שאתה צדיק, אפי' נאמר עליך שאתה צדיק אעפ"כ ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך, פי' דהא מושבע ועומד שאפי' כל העולם אומרים עליו שהוא צדיק, אעפ"כ יהי' בעיניו כרשע וא"כ מהו הפעולה אם יחניפו לו, וע"ז אמרו לו הראשון אדם תולד שאדה"ר הי' יציר כפיו של הקב"ה ולא הי' בבחי' עובר, אבל אתה שנבראת אחר אדם, א"כ הי' תחילה בבחי' עובר, וא"כ משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, וע"ז אמר הבסוד אלוה תשמע, שתחילה כשהוא בבחי' עובר נאמר עליו בסוד אלוה עלי אהלי כמו דאיתא בנידה (דף ל')

ועוד ביארתי במ"א על ענין השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ומה שהקשה המהרש"א דהא כבר מושבע ועומד מהר סיני, אך הענין הוא שזה קאי אלפנים משורת הדין, וע"ז קורא צדיק, והוא כמו דאיתא בב"מ (דף פ"ג) רבה בר בר חנה תברו לי' הנהו שקולאי חביתא דחמרי', שקל לגלימייהו אתו אמרו לי' לרב א"ל הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימייהו, א"ל עניי אנן וטרחינן כולו יומא וכפינן ולית לן מידי, א"ל זיל הב להו אגרייהו, א"ל דינא הכי א"ל ואורחות צדיקים תשמור, וצריך ליתן מזונות אף שעשו לו הפסד, וע"ז האופן משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, דהיינו באופן צדיק כמו דכתיב וארחות צדיקים תשמור וצריך לקיים אף באופן זה אף שאינו מן הדין, וע"ז אנו מבקשים בתפילה וצדקינו במשפט דהיינו שאנו מתפללים לפני הקב"ה שיעשה עמנו משפט של צדקה, והוא שהאדם נברא בכדי לתקן את העולם והוא קלקל את העולם, והקב"ה ברוב חסדו נותן לנו מזונות, ע"כ אנו אומרים וצדקינו במשפט, וע"כ אנו אומרים לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וע"ז נאמר תקעו בחודש שופר כו' כי חוק לישראל הוא פי שמלבד שאינו עושה המשפט אלא כותב להם מתונות ג"כ, וע"ז כתיב אשרי העם יודעי תרועה כו' ה' באור פניך יהלכון ובצדקתך יגילון כל היום

ועוד יתבאר יוותר עפ"י מה שכתבו התוס' בב"ק (דף ג) דהא דמייתי קרא בב"מ (דף פ"ג) למען תלך בדרך טובים וכן ארחות צדיקים תשמור, אע"ג דמרבינן דצריך לעשות לפנים משורת הדין מקרא דוהמעשה אשר יעשון, דהיינו כיון שפשעו ושברו החביות בידים, וע"ז ליכא קרא דלפנים משורת הדין דהא דלפנים משורת הדין דאורייתא היינו דווקא במקום שלא פשעו, אבל במקום שפשעו ע"ז מייתי קרא דל בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור ובזה ביארתי במ"א על הא שאומר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פי' שהקב"ה בחסדו הגדול עושה אתנו לפנים משורת הדין כמו צדיק, וכמו דיליף מוארחות צדיקים תשמור כי פיהו מריתי אעפ"י שאנחנו פשענו, ובמקום שזה פושע א"צ לעשות לפנים משורת הדין, אעפ"כ צדיק הוא ה' שעושה עמנו צדקה

ויתבאר יותר הא דאמרינן בנדה (דף ל) ומשביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע וגם הא שאומר תחילה כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה ואח"כ תשבע כל לשון זה יום הלידה

והענין הוא שכל מצוה צריך לעשותה לשמה ולא לשם פני' וכונה אחרת וכמו דאמרינן בברכות (דף ס"א) א"ר יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. ושמואל אמר כמן חטה הוא דומה שנאמר לפתח חטאת רובץ, וצריך להבין דלמה מדמה לזבוב, אך הענין הוא עפ"י מה שביארתי במ"א על הא דאמרינן בב"ב (דף י"ו) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, מהו הענין תבלין דווקא, אך היצה"ר נמשל לשאור שבעיסה וכמו דאמרינן בברכות (דף י"ז) מי מעכב שאור שבעיסה מעכב אך בכל מצוה ומצוה יש כמה כוונות מעורבות, אף שמחשב במצוה לשם מצוה, אעפ"כ יש בה פניות אחרות ג"כ, וע"ז אמרינן בברכות (דף ס"א) תני' ר' יוסי הגלילי אומר צדיקים יצ"ט שופטן שנאמר לבי חלל בקרבי, רשעים יצר רע שופטן שנאמר נאום פשע לרשע בקרב לבי כו' בינונים זה וזה שופטן, פי' שבצדיקים רובו טוב ויצ"ט שופטן, ואעפ"כ שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב כו' אעפ"כ אם עושה מצוה הרי היא באה כולו מיצ"ט, ורשעים יצה"ר שופטן, ואפי' אם עושה מצוה הרי הוא מלא פניות וכוונות שאינם רצויות בינונים זה וזה שופטן. שבבינונים מעורב המחשבות לשמה ושלא לשמה, וכן לענין הסתה לעבירה זה וזה שופטן שיש לו מלחמת היצר, וא"כ כיון שיש לו ב' כתות היצה"ר והיצ"ט הוה אמינא ששני הכחות שקולים, ע"ז אומר שהיצה"ר נמשל לשאור שבעיסה. ואמרינן בפ"ק דחולין (דף ו') דלא גזרו על תערובות דמאי, אעפ"כ בשאור ותבלין אמרינן התם שאני שאור ותבלין דלטעמא עביד וטעמא לא בטיל, וע"ז המשיל היצה"ר לשאור שבעיסה דהוי כמו דבר המעמיד ודבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל וע"כ אוסר במשהו, וכמו שכתב הרמב"ם (ר"פ י"ז מ"ה מאכלות אסורות) לענין שאור משום דהוי כמו דבר המעמיד דאפי' באלף לא בטיל, וע"כ היצה"ר גובר משום דהוי כמו שאור שבעיסה, שהוא דבר המחמיץ והמעמיד, וע"ז אומר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין שהוא ג"כ דבר המעמיד, כמו דאיתא ברמב"ם לענין שאור ותבלין, [וכמו דאיתא בש"ע יורה דעה (סוף סימן פ"ד) דאם יש ג"כ המעיד היתר הוי זהוזה גורם כו'] וע"ז אמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, דהתורה היא ג"כ כמו תבלין המעמיד, וע"כ יכול לנצח בזה את היצה"ר

וע"ז אומר ג"כ יצה"ר דומה לזבוב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ובפשיטות הפי' הוא כמו שזבוב א' יכול להבאיש ולפגום שמן רוקח הרבה כן יקר נמי מחכמה מכבוד סכלות מעט פי' שסכלות מעט יכול לפגום הרבה כבוד וחכמה, ועוד איפשר לבאר כמו דקיי"לן דברי' אינה בטילה אפי' באלף, ואפי' בדבר הפוגם כמו שמן עכ"ז אינו בטל מצד שהוא ברי' כמו דאיתא ביו"ד (ס' ק"א). וע"ז אומר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, כן יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, שהסכלות פוגם את הכל, וע"ז אומר יצה"ר דומה לזבוב, ושמואל אמר שדומה לחטה, ואיפשר לומר כמו דאמרינן במכות (דף י"ז) לר"ש דחטה חשובה ולא בטילה, וא"כ אם מחשב במצוה לשמה אך שמעורב בזה קצת כוונה ופני' לגרמי' הרי זה פוגם הסכלות מעט את כל השמן רוקח

אך לכאורה עדיין תקשה מהא דאמרינן בשבת (דף לב) אדם יוצא לשוק יהיה דומה בעיניו כמו שנמסר לסרדיוט כו' שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואילו הן פרקליטין של אדם תשובה ומע"ט ואפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה וא' מלמד עליו זכות ניצול שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שתת מצאתי כופר, ר"א בנו של ריה"ג אומר אפי', תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה וא' לזכות נצול שנאמר מליץ א' מני אלף, ונראה לי שהכונה הוא שאפי' באותו מלאך שאומר לזכות דהיינו