אבי הנחל קפח

טעמא דר"ש דאמר אין הפסח עושה תמורה ושונה המיר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים, א"ל ר' מנא ולא דמויי הוה רבי מדמי לה, ועיין בא"כ שביארתי שם שהמפרש מהרא"פ טעה בפירושו שכתב טעמא דר"ש הוא ר"ת ר' שמואל והיינו ר' שמואל שבתחילה שאומר שלמים שלקחן כו' והוא טעות וטעמא דר"ש הוא ר"ת ר' שמעון והיינו ר' שמעון דתמורה (דף ט) דס"ל דאין ממירין וחוזרין וממירין, וע"ז אמר טעמא דר"ש דאמר אין הפסח עושה תמורה ושונה פי' דאין הפסח עושה תמורה שני פעמים היינו דאין ממירין וחוזרין וממירין, אעפ"כ המיר בו עודהו פסח ואח"כ מותר הפסח בא שלמים, וע"כ כיון שנשתנה הקדושה אעפ"י שהוא גוף א', אעפ"כ כיון דהוי ב' קדושות היינו שמתחילה הי' פסח ואח"כ נעשה שלמים, ע"כ ממירין וחוזרין וממירין, וע"ז אמר ר' מנא ולא דמויי הוה רבי מדמי אהדדי פי' הענינים של הוספת חומש, שעל הקדש ראשון מוסיף חומש, ועל הקדש שני אינו מוסיף חומש, וכן לענין שאין ממירין וחוזרין וממירין, וע"כ כיון שאמר רב הונא לענין תמורה אליבא דר"ש דאם המיר בו עודהו פסח, מימר בו עודהו שלמים, אלמא כיון דהם ב' קדושות אעפ"י שהגוף א', אעפ"כ ה"ל כקדושה אחרת, וא"כ ה"נ לענין הוספת חומש דאם הפסח משתנה משם שלמים ה"ל כקדושה אחרת ומוסיף חומש, אלמא דב' הענינים שוים, לענין חומש, וכן לענין תמורה, וכמו שאמר ולא רבי הוי דמויי מדמי להדדי, וע"כ כיון שכתב רש"י לענין הוספת חומש דאם הומם וחיללו על אחר מחמת שניתוסף קדושה הוי קדושה אחרת, וה"נ לענין חילול דע"כ עושה תמורה אם הומם וחיללו על אחר, [ובמ"א ביארתי בב"מ (דף נה) פרה זו תחת פרה זו של הקדש, טלית זו תחת טלית של הקדש כו' על הקדש ראשון מוסיף חומש על הקדש שני אינו מוסיף חומש, דע"כ תני להו בתרתי להודיענו שאם אמר פרה זו תחת פרה של הקדש שהי' בעל מום, אע"ג שניתוסף עלי' קדושה, אפ"ה אינו מוסיף חומש, דמטלית זו תחת טלית של הקדש לא הוי ידעינן דהתם הוי קדושת בדק הבית וע"כ בודאי דעל הקדש ראשון מוסיף חומש, ועל הקדש שני אינו מוסיף חומש, אך מדברי התוס' דשם שכתבו דמיירי בבעל מום מעיקרו דאלו"ה הוי עושה תמורה, א"כ ליכא למימר כמו שביארתי ובמ"א הארכתי בזה ואין כאן מקום להאריך]

ובזה יתבאר דברי הרמב"ם (בפ"ז מה' מעשר שני ה' יח) לקח בהמה לשלמים ונפל בה מום פקעה ממנו קדושת מעשר שני ופודה אותה ואין הדמים מעשר ואעפ"כ אם פדאה לעצמו מוסיף חומש, וכתב ע"ז הראב"ד א"א מאי אעפ"י אטו שלמים דעלמא שהוממו ופדאן מי לא מוסיף חומש בשביל הקדשים עכ"ל, וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל וי"ל דרבינו ה"ק אעפ"י שאין בו חומש משום מעשר, יש בו חומש משום פודה קדשים עכ"ל ועדיין הוא דחוק דלמה לו להרמב"ם לכתוב, דאטו שלמים דעלמא שהוממו ופדאן מי לא מוסיף חומש כמו שכתב הראב"ד

אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר עפ"י הירושלמי (פ"ג דמ"ש) שהבאתי לעיל דאמר ר' שמואל בשם ר' חנינא שלמים שלקחו בכסף מעשר הוממו פודין ומוסיף חומש ולא הוי כהקדש שני שאין מוסיף חומש וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ז מה' ערכין ה' ד) דעל הקדש שני אינו מוסיף חומש, ועיי"ש מה שכתב הלח"מ דהרמב"ם פוסק דאפי' בשני גופין ושתי קדושות ג"כ הוי ספק ואינו מוסיף עליו חומש, וא"כ בלקח בהמה ממעות מ"ש כיון דהוי הקדש שני ע"כ הוה אמינא שאינו מוסיף חומש, (ועיי"ש במה שפסק הרמב"ם דאם המיר בקדשי מזבח אינו מוסיף חומש על התמורה משום שהוא הקדש שני) וע"ז כתב הרמב"ם דמוסיף חומש אם לוקח ממעות מ"ש שלמים דהוי כמו שמקדיש שלמים מעיקרו ומוסיף חומש וא"כ טובא קמל"ן (ואיפשר דמהאי טעמא לא רצה הכ"מ לפרש שם דבשתי גופין וב' קדושות הוי ספק דא"כ, אמאי, מוסיף חומש גבי שלמים שלקחן ממעות מ"ש), אבל עכ"פ צריך הרמב"ם לכתוב ולא קשה מה שהקשה הראב"ד מי גרע משלמים דעלמא, דהוה אמינא דשלמים שלקחן מכסף מ"ש הוי כמו הקדש שני, וע"ז כתב דצריך להוסיף חומש וכמו דאמרינן במנחות (דף פב) המתפיס מעות מ"ש לשלמים כשהוא פודן מוסיף עליהם חומשין כו' אלמא דצריך להוסיף חומש אלא דהרמב"ם כתב דפקעה ממנו קדושת מעשר אעפ"כ צריך להוסיף חומש בשביל שלמים ולא הוי כהקדש שני, וכמו שמבואר בירושלמי, אך שאכתי אינו מדודק שלמאי כתב הרמב"ם לקח בהמה לשלמים ונפל בה מום פקעה ממנו קדושת מעשר ופודה אותה ואין הדמים מעשר. ואעפ"כ אם פדאה לעצמו מוסיף חומש, דמה תלי בזה בהא שפקעה ממנו קדושת מעשר, דאעפ"כ אם פדאן מוסיף חומש

ע"כ נ"ל לבאר זאת, ותחילה נבאר מה שכתב אעפ"י שפקעה ממנו קדושת מעשר והוא דאיתא בירושלמי (שם) ר' זעירא ר' הילא תרוייהון בשם ר"י בר' חנינא חד אמר שלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה מהם קדושת מעשר, תרומה שלקחן בכסף מעשר לא פקעה מהם קדושת מעשר, פי' שפקע מהם קדושת מ"ש שהי' מתחילה ואין ע"ז רק קדושת שלמים (יעיין במנחות דף פא), וע"ז אומר משנה סוברת משיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו על דבר שלא פקעה ממנו קדושת מעשר פי' דמקשה הירושלמי דא"כ איך תנן במתניתן (שם) אין לוקחין תרומה בכסף מ"ש מפני שהוא ממעט באכילתו ור"ש מתיר, אמר להן ר"ש אם היקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי נותר פיגול וטמא לא ניקל בתרומה, פי' שמביא ר"ש ראי' מזבחי שלמים שלוקחין בכסף מעשר, אעפ"י שממעט באכילתו שמביאן לידי נותר ופיגול וטמא, ואפ"ה לוקחין וה"נ לתרומה שלקחה בכסף מעשר והשתא אם איתא דשלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה ממנה קדושת מעשר א"כ מה הוא הראי' דשאני התם דשלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה ממנה קדושת המעשר לגמרי, וע"כ לוקחין אעפ"י שמביאין לידי פסול, משא"כ בתרומה שלקחן בכסף מעשר דלא פקעה ממנה קדושת המעשר, וכן אמרינן בירושלמי (פ"א דמ"ש) א"ל וכי הלוקח בהמה לזבחי שלמים (כצ"ל) לא חל מ"ש על אימוריו ולא נמצא מבריחה מן האכילה (פי' ואיך לוקחין זבחי שלמים ממעשר שני, הלא במעשר שני בעינן דווקא אכילה וזה שהאימורין קריבין ע"ג המזבח א"כ נמצא מבריחה מן האכילה, א"ל בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר (פי' וא"כ אין עלי' קדושת מעשר) כו' א"ר יוסי כל אילין מילי' אמרין מתניתן מסייע לר"ש (פי' שאומר דבלקיחתה פקעה קדושת מעשר) לא יביא מחיטי מעשר אלא ממעות מ"ש כו' עיי"ש

וע"כ אם הוי אמרינן דלא פקעה ממנו קדושת מעשר, א"כ כשחל עליו קדושת דמים הוי קדושה נוספת על קדושת מ"ש, ויש בזה ב' קדושות וכמו דאמרינן במנחות (דף פב) המתפיס מעות מ"ש לשלמים כשהוא פודן מוסיף עליהן שני חומשין א' לקודש וא' למעשר א"כ בודאי דצריך להוסיף חומש על קדושת השלמים, וכמו שבארתי דאם יש עליו קדושת הנוספת הוי הקדושה הנוספת כתחילת הקדש, וע"כ בודאי צריך להוסיף חומש, אבל כיון שכתב הרמב"ם דשלמים שלקחן בכסף מ"ש פקעה מהן קדושת מעשר א"כ אותו הקדושה בעצמה נתחללה על ענין אחר דהיינו שלמים, וא"כ הוי כמו שבא מהקדושה הראשונה ע"כ הוה אמינא דאין מוסיף חומש, ע"ז כתב הרמב"ם דאעפ"י שפקע מהם קדושת מעשר, אעפ"כ צריך להוסיף חומש מחמת קדושת השלמים

ובזה הי' איפשר לבאר הירושלמי שהבאתי לעיל, שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופודין מוסיף חומש כו' שלמים שלקחן מדמי פסח הוממו פידין ומוסיף חומש, א"כ יודן הדא צורכה והדא לא צורכה, א"ר מנא פסח צורכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש א' הוא, ואינו מוסיף חומש, והמפרש נדחק בזה עיי"ש, ולפי מה שביארתי הי' איפשר לומר דס"ל לר' מנא דשלמים שלקחן בכסף מ"ש לא פקע מהם קדושת מעשר, וא"כ יש ע"ז ב' קדושות א' קדושת מ"ש והב' קדושת שלמים, וא"כ הוי קדושת שלמים קדושה נוספת והוי כקדושה חדשה, וע"כ ודאי מוסיף חומש, וא"כ אין זה חידוש דמוסיף חומש, אך החידוש הוא בפסח שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים פי' שהוא משתנה בעצמו לשם שלמים, ופסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה, כמו דאמרינן ביומא (דף ס"ג) הכא השתא התם בעי עקירה הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים היא וכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דיומא)