אבי הנחל קפז

ירושלים, ואיפשר לומר הא דקאמר בינותי בספרים היינו מהנבואה שהי' שיתן את הספרים אל כלי חרס ימים רבים כמו דכתיב (ירמי' לב) כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל לקוח את הספרים האלה ואת ספר המקנה הזה ואת החתום ואת הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים, וא"כ מוכח שהחשבון של שבעים שנה הוא לחרבות ירושלים, וע"כ התפלל ע"ז הטה אלקי אזניך ושמע פקח עיניך וראה שוממתינו הקשיבה ועשה אל תאחר כו' כי שמך נקרא על עירך ועל עמך פי' וא"כ כיון ששמך נק' על עירך ועל עמך, א"כ הי' מן הצורך למנות השבעים מהגלות שאעפ"י שלא נחרבה ירושלים אעפ"כ כיון שגלו ישראל הוי חורבן דהא שמך נק' על עירך ועל עמך, וה' ינחמנו בנחמות ציון וירושלים אמן: דרוש מענין הספר

איתא במדרש ד' דברים שהם תשמישו של עולם, וכולם אם אבדו יש להם חליפין, ואלו הן כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב, ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה, אבל ת"ח אם מתו מי מביא לנו תמורתו, וכבר הארכתי בזה בספרי נ"י באבל כבד מה שתחילה אמר וכולם אם אבדו יש להם חליפין בלשון חליפין ומסיים בלשון תמורה, שאומר אבל ת"ח אם מת מי מביא לנו תמורתו, אנו שאבדנו את ר' סימון מי מביא לנו תמורתו

והנה כעת נבאר ביותר ביאור מה שביארתי בא"כ על הא דכתיב (מלכים א) ויהי בהעלות ה' את אלי' בסערה השמים כו' ואלי' אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך, ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויאמר הקשית לשאול אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהי', ויהי המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש כו' וכבר הארכתי בזה בא"כ בענין פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה כו' עיי"ש, ועדיין צריך להבין ביותר ביאור, וגם למה בקש כה אלישע מאלי' להיות פי שנים ברוחו אליו, ולא הספיק א"ע להיות כאלי', עד שביקש להיות פי שנים כאלי'

אך כבר ביארתי (בא"כ) על ענין ויפצרו בו עד בוש, שנתבייש אלישע והטעם שאע"פ שנתן לו אליהו פי שנים, אעפ"כ לא הי' כאלי' והטעם דאמרינן בסוף בכורות (דף ס) אחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה דברי ר' מאיר, א"ר יהודא וכי תמורה עושה תמורה, וביארתי שם שיש ב' חילוקים במדרגות הצדיקים והוא שהצדיק שהשיג קדושתו עפ"י עצמו שיגע ועמל בתורה ובעבודה שבלב לשמה והשיג קדושתו עפ"י עצמו יכול להשפיע קדושתו ע"פ אחרים ג"כ, משא"כ כשהצדיק בעצמו לא יכול להגיע למעלתו הקדושה כל כך רק מחמת שצדיק אחר סמך ידיו עליו אין בכחו כל כך להשפיע מקדושתו על אחרים, וכמו שהבאתי ראי' מהא דסוף בכורות (דף ס) דקאמר ר"מ דאחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה, וקאמר ר' יהודא וכי תמורה עושה תמורה, והטעם מפני שהתמורה אין קדושתה מחמת עצמה אעפ"י שיש מעלה בתמורה יותר מקדשים שחל אפילו על בעל מום, וכמו דאמרינן בזבחים (דף מט) והרי תמורה דאלו קדשים לא חיילי על בעל מום קבוע, ואילו איהו חיילא, ומשני תמורה מכח קדשים קא אתי' וקדשים מכח חולין קאתי, אלמא דיש מעלה בתמורה דחל על בעל מום קבוע משא"כ בקדשים, והטעם דאתי מכח קדשים, אעפ"כ קדשים עושה תמורה, ואין תמורה עושה תמורה, והטעם מחמת שקדושת תמורה אין קדושתה מעצמותה אלא מכח קדשים, ע"כ אינה עושה תמורה, וכן באלישע אעפ"י שהשיג פי שנים, אעפ"כ לא הי' ביכלתו להשפיע הקדושה על התלמידים כל כך מחמת שקדושתו הי' מאת אלי' שהאציל עליו קדושתו, וזה ידע מאת בני הנביאים שתחילה אמרו לו הידעת כי היום לוקח אדוניך כו', ואח"כ אמרו שיבקשו את אלי' ונעלמה מהם הנבואה שאלי' עלה השמים, ומזה הבין שאינו כמו אלי' להשפיע על אחרים, וע"ז נאמר ויפצרו בו עד בוש שנתבייש מזה, וע"ז אמרו הזקנים פני משה כפני חמה שהי' קדושתו עפ"י עצמו כמו החמה שהאור הוא מעצמותו וע"כ נאצל מקדושתו על הזקנים, ופני יהושע כפני לבנה שקדושת יהושע הי' מחמת שסמך משה ידיו עליו, וע"כ לא הי' ביכולתו להשפיע הקדושה על הזקנים, מחמת שהוא כפני לבנה שאין לה אור מעצמותה וסיהרה לית לה מגרמה כלום

והנה עדיין צריך לבאר לפי מה שביארתי דהטעם דאין תמורה עושה תמורה הוא מפני שאין קדושתה מחמתה רק מחמת ההקדש, וע"כ אין עושה תמורה, א"כ איך אמרינן בפ"ק דתמורה (דף ט) ל"א בעי ר' אבין לדברי האומר אין ממירין וחוזרין וממירין הפריש אשם להתכפר בו והמיר בו והומם וחיללו על אחר מהו שיחזור וימיר פי' לדברי ר"ש דס"ל דאין ממירין וחוזרין וממירין, קא מבעי לי' דילמא זהו דווקא בגוף א' וע"כ כיון שהמיר בו לא יוכל להמיר עוד. וכמו דאמר ר' יוחנן אליבא דר"ש שכשם שאין ממירין שנים בא', כך אין ממירין וחוזרין וממירין אבל זהו דווקא בגוף א', אבל אם הומם וחיללו על אחר, אעפ"י שהוא קדושה אחר אפ"ה כיון שהוא ב' גופין ממירין וחוזרין וממירין, אלמא דלא מבעי לי' אלא משום דר"ש ס"ל אין ממירין וחוזרין וממירין, וע"כ כיון שהימר בו פעם א', ע"כ שוב אינו יכול להמיר באותה הקדושה פעם שנית אעפ"י שהם שני גופין, או דכיון שהם שני גופין ע"כ יכול להמיר, אעפ"י שהקדושה אינו רק מחמת דחיללו על אחר, אפ"ה עושה תמורה ולדברי רבנן דסברי דממירין וחוזרין וממירין בודאי אם הומם וחיללו על אחר עושה תמורה אעפ"י שהקדושה הוא רק מחמת שחיללו על אחר, אפ"ה עושה תמורה, וא"כ לפי הטעם שביארתי דאין תמורה עושה תמורה הוא משום שקבלה הקדושה מאחר, ע"כ אינו עושה תמורה, א"כ אמאי אם הומם וחיללו על אחר עושה תמורה

וע"כ נ"ל שזה יתבאר עפ"י מה שכתב רש"י שם (דף ט) דאמרינן שם אמר ריב"ל הקדש ראשון מוסיף חומש ואין הקדש שני מוסיף חומש, אר"פ מאי טעמא דריב"ל אמר קרא ואם המקדיש יגאל את ביתו, המקדיש ולא המתפיס, בעי ר' אבין הפריש אשם להתכפר בו והומם והוסיף עליו חומש כו' פירוש דמיבעי לי' בב' גופין וקדושה אחת אי אמרינן דכיון שכבר הפריש עליו חומש כשהומם וחיללו על אחר וע"כ אינו מפריש עוד חומש כשהומם זה השני משום דהקדושה אחת והוא כבר הפריש עליו חומש, או דילמא כיון דהוי ב' גופין ע"כ כשהומם השני צריך להפריש עוד חומש. וכתב רש"י ע"ז שאומר או דילמא כיון דב' גופין הוא מוסיף חומש, וכי אמר ריב"ל הקדש שני אינו מוסיף חומש כגון מתפיס בעל מום לבדק הבית וחיללה בבעל מום אחר דהאי לא מחדש בה מידי, אבל הכא דמתפיס תם בבעל מום דהא חזי למזבח, הקדש שני קרינן דההיא קמא לא חזי אלא לדמי, והאי חזי למזבח וקדושה חדשה היא, אלמא כיון דהומם וחיללו על אחר ואותו הראשון לא חזי למזבח והשני חזי למזבח וא"כ נתוסף עליו קדושה והוי קדושה חדשה, וע"כ מוסיפין עליו חומש, וא"כ איפשר לומר נמי הא דאין ממירין וחוזרין וממירין היינו משום דשניהם קדושים וע"כ כיון שהיא קבלה הקדושה מהאחר שוב אינה עושה תמורה, אבל אם הומם הראשון דלא חזי למזבח והוא מחלל על אחר, הוי כמו שנתוספה קדושה על השני' והוי כקדושה חדשה, וע"כ עושה תמורה וכמו שכתב רש"י לגבי' חומש

וכמו דאיתא בירושלמי והבאתיו בא"כ, וזה לשון הירושלמי (פ"ג דמ"ש) ר' שמואל בר חיי' בשם ר' חנינא שלמים שלקחו בכסף מעשר שני הוממו פודין ומוסיף חומש (פי' אע"ג דקדושה שני' היא, ואמרינן דעל הקדש ראשון מוסיף חומש, ועל הקדש שני אינו מוסיף חומש אפ"ה שלמים שלקחו בכסף מעשר אם הוממו פודין וצריך להוסיף חומש) ר' שמואל בר חיי' בשם ר' חנינא שלמים שלקחו מדמי פסח הוממו פודין ומוסיף חומש, א"ר יודן הדא צורכה והדא לא צורכה, שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש א' הוא ואינו מוסיף חומש, אמר רב הונא בבר