אבי הנחל קפו

גמורה שלבסוף שבעים שנה יעלו לא"י א"כ הוה סהדותא דרמי עליי', אבל באמת חסרה האמונה מהם כמו שהי כל מראה הנבואה שעוד יקנו שדות בא"י כמו דכתיב שם ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אומרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים, וכמו דכתיב (ירמי' לג) ויהי דבר ה' אל ירמי' לאמר הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם, ופירש"י שתי המשפחות המלכות והכהונה, וא"כ לא האמינו בדברי ירמי' שעוד ישובון, וא"כ אעפ"י שהעמיד ירמי' עדים, אעפ"כ לא יהי' זוכרים לסוף ששים שנה, אע"ג דאמרינן דאם רמי עלי' זוכרים אפי' יותר מששים שנה, אך כיון שלא האמינו לדברי ירמי' ואמרו ששתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם. ואמרינן במדרש סוף איכה אמר ר' שמעון בן לקיש אם מאיסה לית הוא סבר ואם קצפה אית סבר דכל מאן דכעיס סופי' להתרצו', אך שלירמי' הושב מאיסה על שאמר המאוס מאסת את יהודה כו' כמו דכתיב כה אמר ה' אם ימדו השמים ממעל ויחקרו מוסדי הארץ גם אני אמאס בכל זרע ישראל, אבל ישראל אמרו שמאס ה' את שתי המשפחות ולא האמינו שיחזרו וישובו לא"י, וא"כ אעפ"י שהעמידם עדים, אעפ"כ לא יכנסו הדבר בלבבם והוי כמו סהדותא דלא רמי עליי', [ואיפשר דאפי' ר' יהודה יודה בזה דהתם יודע שצריך להעיד לענין טומאה, ע"כ זוכרים העדות אפי' לאחר ששים שנה, אבל הכא כיון שלא האמינו שיחזרו א"כ לא יהי' זוכרים העדות ובפרט בשטר העומד לראי' שיש בו תנאים בודאי לא יהי' זוכרים לסוף ששים שנה, אעפ"י שנעשה בפירסום כמו דכתיב ואקח את ספר החתום ואת הגלוי וא"כ בודאי מצאו עדות אך כיון דלא רמי עליי' ע"כ לא יהי' זוכרים העדות וע"כ נצטווה ירמי' לשומו בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים ולא יסמוך על עדותם, [אך לפי"ז לא יתיישב הסוגי' דגיטין (דף כב] ודב"ב (דף כט) דמשני עצה טובה קמל"ן אבל אי אמרינן דאתי כר' יהודה דס"ל בכתובות (דף כ) דישינה שאין אדם זוכרה אתי שפיר ומה שביארתי הוא לדברי ר' מאיר ודו"ק]

וע"כ כיון ששמע ירמי' ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים מפני שלא יזכרו העדות מצד שחסרה האמונה, וע"כ חשב אולי הוא הגאולה לסוף שבעים שנה הוא מחמת האמונה וכמו דכתיב תבואי תשורי מראש אמנה כמו שיהי' הגאולה העתידה, ע"כ כיון שאינם מאמינים א"כ לא יזכו לגאולה, ע"ז השיב לו ה' הממני יפלא כל דבר, וכן ביארתי במ"א על הא דכתיב (יחזקאל לז) הי' עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והנה מלאה עצמות, והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על פני הבקעה והנה יבשות מאוד ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואומר אדני ה' אתה ידעת ויאמר אלי הנבא על עצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר ה', ואמרינן בסנהדרין (דף צב) ומאן נינהו מתים שהחי' יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחי' המתים שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו אבדה תקותינו נגזרנו לנו כו' ר' יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא, וכבר ביארתי במ"א על הא דאמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שהענין הוא כמו שפירש רש"י (ביחזקאל לז) והעבירני עליהם סביב לבקעה ולא הכניסו לתוכה לפי שהי' כהן, וכתב הרד"ק ומה שפירש רש"י סביב לבקעה ולא הכניסו לתוכה כדי שלא יטמא לפי שהי' כהן א"כ איך צוהו להעביר התער על ראשו ועל זקנו כו' ועוד הא אמר ויניחני בתוך הבקעה אלא הכל הי' במראה הנבואה ע"כ, ועיין בסנהדרין (דף צב) אך איפשר לומר כמו שפירש רש"י שאעפ"י שהי' בתוך הבקעה, אעפ"כ לא הלך על העצמות אלא מרחוק כדי שלא יגע, אפ"ה אי איפשר להרחיק מטומאת אוהל, וע"כ אומר רב שהם אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו ואמרינן בנזיר (דף נד) דקרא לרבות את הקבר שלפני הדיבור למגע מכלל דבאוהל לא מטמא, וע"כ כיון שהי' בני אפרים שמנו לקץ וטעו ע"כ אינם מטמאים באוהל, ומטומאת מגע איפשר ליזהר שלא ליגע ע"כ כתיב והעבירני עליהם סביב לזהר ממגע, אך האמוראים דסברי דהי' לאחר הדיבור וכן לר' יוחנן שאומר דאלו המתים שבבקעת דורא, איפשר לומר כמו דאמרינן בחולין (דף קכד) קולי' המת וקולי' כו' הנוגע בהם בין סתומים כו' טמא ואמרינן בגמ' נוגע אין אבל מאהיל לא ה"ד אי דאיכא כזית בשר באוהל נמי ליטמא דליכא כזית בשר, ואי מוח שבפנים מעלה ארוכה מבחוץ אבר מעלי' הוא באוהל נמי ליטמא כו' אביי אמר לעולם מוח שבפנים מעלה ארוכה מבחוץ והב"ע בששפה כו', וא"כ עצם שיש בו מוח מטמא באוהל כיון שמוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ע"כ חשוב אבר ומטמא באוהל

, וע"כ כיון שהי' עצמות יבישות פי' שאין בהם מוח, ע"כ העביר את יחזקאל סביב דהיינו שהי' נזהר מטומאת מגע, אעפ"י שאינו יכול לזהר מטומאת אוהל, אעפ"כ כיון שהם עצמות יבישות ע"כ אינם מטמאין באוהל, ועוד איפשר לומר הא שאומר שיבשות הוא כמו דאמרינן בחולין (דף קכה) והב"ע בששפה וכד"ר אלעזר דאמר ר' אלעזר קולית ששפה לאורכה טמאה (ופירש"י ואפי' אין בה לא בשר ולא מים דמוח שהי' עתיד לבוא מבפנים מעלה ארוכה וכיון דדכוותה בע"ח מעלה ארוכה השתא נמי אבר הוא ולא בעי שיעור) לרחבה טהורה (ופירש"י לרחבה סביב סביב ואפי' במקום א') וסימנך דיקלא (פירש"י אם תטול ממנו רצועה סביב הוא מתייבש שלא הנחת דרך לשרף לעלות מן הקרקע למעלה ממקום שיקלף, ואם תקליפנו לארכו ותשתייר צדו א' יש דרך לשרף לעלות). וע"כ הי' יכול לילך משום דאינם מטמאים באוהל, וע"ז הראה לו דאעפ"י בבע"ח כה"ג אינו מעלה ארוכה ע"כ הראה לו דאעפ"י שכפרו בתחית המתים דאפי' בחיים ג"כ אינו מעלה ארוכה משום דאין לו חלק לעוה"ב, אעפ"כ הראה לו סימן שיחיו העצמות האלה, [ועיין מה שפירש"י בסנהדרין (דף צג) בד"ה העצמות כו' וסימן זה לכל ישראל שגם הם עתידין להחיות ולא מן הדין חיו דהא אמרן הכופר בתחית המתים אין לו חלק לעוה"ב אלא משום סימן חיו') וע"כ אמר לו ה' התחיינה העצמות האלה, פי' כיון שיחזקאל עבר עליהם א"כ מוכח דהם עצמות יבשות ואינם יכולים להעלות ארוכה שאין בהם מוח מבפנים, ע"כ התחיינה העצמות האלה, ע"ז השיב לו ה' אתה ידעת, וע"כ התחיל מהעצמות שאמר ותקרב עצם אל עצם, וכבר ביארתי ע"ז במ"א על מה שכתב הרד"ק שנקשרים העצמות תחילה, אך הראה ליחזקאל שאעפ"י שבאלה העצמות אין בהם מוח, אעפ"כ יחיו ויעלו ארוכה להיות קרב עצם אל עצם. והי זה להראות שאעפ"י שאמרו יבשו עצמותינו אבדה תקותינו נגזרנו לנו חיו, וכן הוא הסימן לגאולה שאעפ"י שנתייאשו מהגאולה אעפ"כ יגאלו], וכן בירמי' הי' להראות שיגאלו אעפ"י שאינם מאמינים לדבריו, וע"כ אין מועיל עדותם שיעידו בתורת עדות משום דלא הוי עדות דרמי עלי' וע"כ לא יוכלו להעיד לסוף שבעים שנה דבתר שיתין שנין לא מידכר, וע"כ צוה לתתו בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים

וא"כ הא דכתיב גבי (ירמי' לב) כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתים בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים הוא רק מפני שלא הי' מאמינים שיגאלו וע"כ הוי סהדותא דלא רמי עלייהו, וע"כ לא ימצא עדים לאחר שבעים שנה, וע"כ אמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים, וא"כ מוכח דהא דקאמר ירמי' למלאות לבבל שבעים שנה הוא בודאי לחרבות ירושלים, דאי אמרינן לגלות יהייכין שהוא הי' בשמונה לנבוכדנצר א"כ כבר עברו עשרה שנים דהא הי בשנת שמונה עשרה לנבוכדנצר כמו דכתיב (ירמי' לב) הדבר אשר הי' אל ירמי' מאת ה' בשנה העשירית לצדקי' מלך יהודה היתה השנה שמונה עשרה לנבוכדנצר וא"כ הי' זוכרים העדות דהא עד ששים שנה זוכרים עדות אעפ"י דלא רמי עליי' ובפרט לפי מה שכתב הראב"ע (דניאל ט) בשם הגאונים כי דניאל החל לחשוב החורבן מעת שהוליך נבוכדנצר יהויקים אל בבל כו' עיי"ש א"כ עברו הרבה שנים מהשבעים שנה א"כ הי' זוכרים העדות אע"ג דלא רמי' עלייהו. וא"כ מוכח מזה שהחשבון הי' לחורבות ירושלים, וע"ז אמר בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר הי' דבר ה' אל ירמי' הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה פי' שמוכח מהא דירמי' שהמספר היא לחרבות