אבי הנחל קפה

ועפ"י זה יתבאר הילקוט חבקוק על משמרתי אעמודה כו' התחיל צווח עד אנה ה' שועתי ולא תשמע קולי כו' הוי רב את יוצרו כו' בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה לך כתוב אלף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ וכן הוא אומר ויענני ה' ויאמר לו כתוב חזיון ובאר על הלוחות אמר לו הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשונה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה לא הי' מאמינים כו' וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר מלך פרס אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואל כו' וכבר ביארתי זה המדרש בספרי ע"י (דרוש יד) והענין הוא כמו שביארתי ששאל הקץ, ע"ז השיב לו והלא בן תורה אתה ולא ע"ה אתה כתוב אלף בלוח והוא שאם תכתוב אלף על לוח זה ואלף על לוח זה אעפ"כ הוי כתיבה מחמת שיוכל לקרבן, אבל אם תכתוב על לוח א' והמה מפורדים הוי החתיכה מהפירוד שביניהם מחוסר מעשה כמו שהבאתי מהא דשבת, וכן לענין הגאולה הריחוק והפירוד והפיזור שישראל מפוזרין בארבע כנפות הארץ אין זה חוצץ לענין גאולה משא"כ אפי' ישראל מקורבים ויש פירוד ביניהם של שנאת חנם וצריך שיסירו לב האבן שביניהם זהו דבר החוצץ

וע"ז כתיב (יחזקאל לז) ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ א' וכתוב עליו לבני יהודה ולבני ישראל חביריו ולקח עץ אי וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חביריו וקרב אותם א' אל א' לך לעץ א' והי' לאחדים בידך כו' וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלא תגיד לנו מה אלה לך דבר אליהם כה אמר ה' הנה אני לוקח את עץ יוסף כו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ א' והי' אחד בידי כו' כה אמר אדני הנה אני לוקח את בני ישראל מבין כו' ולא יחצו עוד לשתי ממלכות ותרגם יונתן על עץ א' היינו לוח א', וקרב אותם שתי הלוחין פי' שהראה לו אם יעזבו ב"י את הקנאה ויהיו כל ישראל כאיש א' חבירים, אעפ"י שמרוחקים ומפוזרים בארבע כנפות הארץ אעפ"כ מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ויהי' נהגין זה עם זה, משא"כ אם בתוכם יהי' פירוד אז אינו מועיל הדיבוק להיות א'

ע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך להרחיק השנאה והפירוד (שבעו"ה לא אכשר דרי בזה) ובזה נזכה לגאולה, ומה שאומר הילקוט שהבאתי אמר לו הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשונה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה לא הי' מאמינים וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר מלך פרס אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלם כו' יובן עפ"י מה שביארתי במ"א על הא דאמרינן במגילה (דף יב) אף דניאל טעה בהאי חושבנא כו' וכמו שאבאר

והנה אמרינן במגילה (דף יב) אמר רבא אף דניאל טעה בהאי חושבנא דכתב בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מדקאמר בינותי מכלל דטעה ופירש"י בינותי בספרים לשון ספירה וחשבון עכ"ל, והוא דחוק דהא קאמר בינותי בספרים, והא שנדחק רש"י משום דאם הא דבינותי בספרים הוא בספר ירמי' א"כ איך קאמר אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר הי' דבר ה' אל ירמי' הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה הא אדרבא מירמי' משמע שהוא לגלות בבל כמו דקאמר במגילה (דף יב) מ"מ קשו קראי אהדדי כתיב מלאות לבבל (בירמי' כט) וכתיב לחרבות ירושלים אמר רבא לפקידה בעלמא א"כ משמע מירמי' דלגלות בבל א"כ איך קאמר בינותי בספרים למספר השנים אשר הי' לירמי' היינו למלאות לחרבות ירושלים ע"כ פירש רש"י דהאי בינותי בספרים הוא לשון ספירה וחשבון והוא דחוק ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מאי דכתיב (ירמי' לב) הדבר אשר הי' אל ירמי' מאת ה' בשנת העשירית לצדקי' מלך יהודה היא השנה שמונה עשרה לנבוכדנצר ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים כו' ויאמר ירמי' הי' דבר ה' אלי לאמר הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות ויבוא אלי חנמאל בן דודי כדבר ה' אל חצר המטרה כו' ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי אשר בענתות ואשקלה לו הכסף שבעה שקלים כו' ואכתוב בספר ואחתום ואעד עדים ואשקול הכסף במאזנים ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגליי כו' כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים כי כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל עוד יקנו בתים שדות וכרמים בארץ הזאת. ואתפלל אל ה' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נרי' לאמר כו' וצריך להבין דלמאי האריך כל כך בנבואה זאת שאמר לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים והנה אמרינן בגיטין (דף כב) ואמר ר' אלעזר לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא כדכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ור' יוחנן אמר אפי' בשטרות והכתיב למען יעמדו ימים רבים התם עצה טובה קמל"ן וכן אמרינן בב"ב (דף כט) לרבנן מאי אמר רב יוסף קרא כתיב שדות בכסף יקנו וכתיב בספר וחתום שהרי נביא עומד בעשר ומזהיר על אחת עשרה א"ל אביי דילמא התם עצה טובה קמל"ן דאי לא תימא הכי בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פריין מאי קאמר אלא עצה טובה קמל"ן הכא נמי עצה טובה קמל"ן תדע דכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ופירש"י ענה טובה קמל"ן כלומר לעולם חזקה הויא בשנה אחת ועצה טובה קמל"ן שיהא שטרו בידו מוכן לראי' ולא יזקק לעדים כשיעוררו עליו

ולכאורה צריך להבין דאם מפני עצה טובה לא הי' להראות במראה הנבואה ועוד קשה על הא דכתיב ואתפלל אל ה' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נרי' לאמר אהה אדני כו' הנה הסוללת באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עלי' מפני החרב והרעב כו' ואתה אמרת אלי אדני קנה לך השדה בכסף והעד עדים, הא ירמי' התנבא בעצמו (ירמי' כט) כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, אך הענין יובן בדרך דרוש עפ"י מאי דאמרינן בכתובות (דף כ) תנן התם התלולות הקרובות בין לעיר ובין לדרך אחד חדשות וא' ישינות טמאות הרחוקות חדשות טהורות ישינות טמאות איזהו קרובה חמשים אמה ואיזו זו ישינה ששים שנה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר קרובה שאין קרובה הימנה ישינה שאין אדם זוכרה כי' אמר רב חסדא שמע מינה מר' מאיר האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר טפי לא מידכר, ולא היא התם הוא דלא רמי עלי' אבל הכא כיון דרמי' עלי' אפי' טובא נמי א"כ לדברי ר' מאיר בסהדותא דלא רמי עלי' עד ששים שנה מידכר. אבל בסהדותא דרמי עלי' אפי' טובא נמי, ופירש"י אבל הכא שעשאוהו עד בדבר אפי' טובא נמי סמכינן אסהדותי' אי מסהיד, וא"כ בסהדותא דרמי' עלי' דכיר אפי' יותר מששים שנה, וא"כ הכא בסהדותא דרמי עליי' לא הי' צריך ליתן השטר בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים דהא ר יוחנן אמר בגיטין (דף כב) דאפי' בשטרות כשר בעידי מסירה ג"כ אפי' על דבר שיכול להזדייף משום דהעדים ידעו התנאים, ואפי' בשטרות העומדים לראי' כמו שכתבו התוס' שם, וע"כ פריך והכתיב למען יעמדו ימים רבים ומשני התם עצה טובה קמל"ן, וא"כ לא הי' צריך ליתנהו בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים דהא הי' הרבה עדים בדבר כמו דכתיב ואתן את ספר המקנה אל ברוך בן נרי' כו' לעיני חנמאל דודי ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה ולעיני כל היהודים היושבים בחצר המטרה, אך לכאורה איפשר לומר שזה הקנין של השדה הי' שיהי' שייך לו לאחר שבעים שנה דהא נבוכדנצר צר על ירושלים כמו דכתיב הנה הסוללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים ואתה אמרת אלי קנה לך השדה בכסף כו', וא"כ עיקר הקנין הי' על לאחר שבעים שנה

וא"כ לדברי ר' מאיר העדים אינם זוכרים לאחר ששים שנה כמו דאמר ר"ח בכתובות (דף כו ושם) האי. סהדותא עד שיתין שנין מידכר עפי לא מידכר, אך בגמ' אמרינן ולא היא התם דלא רמי' עלי' אבל הכא דרמי עלי' אפי' טובא נמי והכא הוי סהדותא דרמי עלייהו אם הי' מיוחדים לעדות, אך ה"מ אם הי' מאמינים באמונה