אבי הנחל קפג

ראייתו אעפ"י דהדיין מומחה הוא כשלשה אי אמרינן ביחיד מומחה יכול לדון מ"מ לא יוכל לדון עפ"י ראייתו, דלגבי עדות הוא רק עד א', ואנן בעינן שנים עדים, ועיין בב"ב (ד' קנט) דגזירת מלך הוא, וע"כ לא מהני בזה יחיד מומחה רק שצריך שנים כי היכי דליהמני בזה משום עדות, וא"כ גבי שלמה המלך שבקש לדון דינים שבלב בלא עדים ובלא התראה דהיינו מחמת שידע והבין איך שהוא וגם שהוא מזיד, וע"כ בקש לדונו בלא עדים ובלא התראה, אך אעפ"י שנאמר דהידיעה ברוה"ק הוא כמו ראי' חושית, א"כ הוי כמו שראה המעשה וידע שהוא מזיד אעפ"כ לא יוכל לדון עפ"י עצמו, וכמו שכתב הרשב"א לענין יחיד מומחה דאע"ג דלגבי דין הוי כשלשה, אעפ"כ לא יוכל לדון עפ"י ראיתו לחוד רק אם יש אחר עמו כי היכי דלהימן בזה משום עדות ועיין תוס' סנהדרין (דף לז) בד"ה שאין כו' מדמייתי הך עובדא אמתניתין דכיצד מאומד כו' ואחריני הוי עם ר"ש בן שטח כו' ודו"ק, וע"ז יצתה ב"ק ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת עפ"י שנים עדים יקום דבר, וא"כ בעינן שנים, וע"כ אינו יכול לדון בעצמו עפ"י רוה"ק שלו

אך אעפ"כ נראה לי דזהו דווקא אם רוצה לדונו בדיני אדם, ע"כ לא יוכל לדון עפ"י ראייתו, דהא בעינן שנים עדים, אבל לענשו בפיו יוכל לענשו עפ"י ידיעתו בעצמו, כיון שאינו הורגו בדיני אדם רק בדיני שמים, וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף לז) תני' א"ר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי א' שרץ אחר חבירו ורציתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף כו' רשע מי הרגו לזה אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה עפ"י שנים עדים יומת המת, היודע מחשבות יפרע מא תו האיש שהרג חבירו, אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו, וע"ז אומר (ישעי' יא) ויצא חוטר מגזע כו' ונחה עליו רוח חכמה כו' והריחו ביראת ה' וכמו דאמרינן בסנהדרין (צג) דמורח ודאין ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח רק ידע ברוה"ק, וע"ז אומר דלא תקשה הא יצתה ב"ק ואמרה לשלמה וכתוב יושר דברי אמת עפ"י שנים עדים יקום דבר, ע"ז אומר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, וכיון שהכה ארץ בשבט פיו ע"ז יוכל לדון עפ"י רוה"ק

ובמ"א ביארתי על הא שאומר והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים, והוא כמו שהבאתי המדרש פ' שופטים על הא דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה חד אמר הי' דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב ואם לא הי' לחייב ליתן הי' נותן משלו הוי משפט וצדקה, והביא הי"מ שלדברי רב יהודה שאמר שנתן לו משלו ע"ז התפלל דוד עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי פי' מפני הרמאים, ויתפרש ג"כ מה שאמר אח"כ ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים, פי' שלא ירמאו ויאמרו שאין להם, ע"ז אומר והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים פי' שישפוט בצדק דלים, דלא שייך לומר דא"כ נמצא אתה מביא את ישראל לידי רמיות, כיון דכתיב והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, וא"כ כיון שידין עפ"י רוה"ק ע"ז אומר ושפט בצדק דלים שאם לא יהי' לעני ממה לשלם יתן משלו, ולא שייך לומר דנמצא אתה מביא את ישראל לידי רמיות כיון שמורח ודאין ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ובמ"א ביארתי על הא דכתיב ושפט בצדק דלים, והוא כמו דאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ו) שנים שבאו לדין א' רך וא' קשה עד שלא תשמע דבריהן, או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו משתשמע דבריהן ואתה יידע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר איני נזקק לכם שאמר לא תגורו מפני איש, וכבר ביארתי בספרי נ"י עפי"ז הכתוב (איוב כט) אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו פי' שהי' אב לאביונים, ולא בלבד ששמע דבריהם וידע להיכן הדין נוטה ואז צריך לפסוק להם הדין ואם לאו עובר על לא תגורו מפני איש, ע"ז אומר אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אתקרהו פי' אפי' הריב שלא ידע אתקרהו חקר אחריו להוציא הדין לאמיתו, וע"ז אומר במלך המשיח והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, וא"כ כיון שיבואו לפניו הבע"ד ידע מי הוא הזכאי ומי הוא החייב וא"כ צריך לפסוק מיד את הדין, ולא כמו בדיין שכל זמן שלא שמע הטענות או שלא ידע הפס"ד יכול לומר איני נזקק לכם, וא"כ לא ימצא העני להוציא את דינו אבל במלך המשיח כיון דלא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח א"כ מיד צריך לפסוק להם הדין, ע"ז אומר שהוא לא יצטרך לירא מפני כל, והוא כמו דכתיב והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע

והא שאומר אח"כ וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי איפשר לומר שהוא כמו שביארתי שבמלך המשיח כיון שהכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, ע"כ יוכל לדון ביחידי וכן אפי' בלא התראה, וכמו שביארתי לעיל דהא דיצתה ב"ק ואמרה לו כתוב יושר דברי אמת עפ"י שני עדים יקום דבר אינו רק דווקא אם רוצה לדונו בדיני אדם, אבל אם רוצה לדונו בדיני שמים אז יוכל לדון עפ"י עצמו אפי' בלא התראה, והנה כל ענין החיות הטורפים, הוא כמו דאמרינן בכתובות (דף ל) מיום שחרב ביהמ"ק אעפ"י שד' מיתות בטלו דין ארבעה מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חי' דורסתו ומי שנתחייב שריפה או שנופל בדליקה או נחש מכישו כו' וכן בזמן ביהמ"ק נמי הי' דין ד' מיתות לענין מי שהרג בלא התראה כדמוכח בסנהדרין (דף לו) גבי מעשה דשמעון בן שטח, וע"ז אומר והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, וע"כ כיון שידין בדיני שמים אפי' בלא התראה, ע"ז אומר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי פי' שלא יצטרכו חיות הטורפות להמית מי שנתחייב דין ארבע מיתות כמו דאמרינן מי שנתחייב סקילה כו' או חי' דורסתו, ומי שנתחייב שריפה כו' או נחש מכישו, אך לעתיד במלך המשיח כיון דוהריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, וא"כ ידין אפי' בלא התראה רק ברוה"ק ובדיני שמים וכמו דכתיב והכה ארץ בשבט פיו, וע"ז אומר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי שלא יצטרכו לדין ד' מיתות כמו שביארתי

ובמ"א ביארתי הא דכתיב (שמואל ב' טו) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא כו', והוא עפ"י מאי דכתיב (מלכים א' כא) ויהי אחר הדברים האלה כרם הי' לנבות היזרעאלי כו' וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו כו' ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך כו' ותבוא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה זה רוחך סרה ואינך אוכל לחם וידבר אליו כי אדבר אל נבות היזרעאלי ואומר לו תנה לי את כרמך בכסף או, אם חפץ אתה כו' ויאמר לא אתן לך את כרמי, ותאמר אליו איזבל אשתו עתה תעשה מלוכה על ישראל, ויש לדקדק דלמה לא סיפר לאיזבל כמו שאמר לנבות תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי, ואמר לה בקצרה כמו דכתיב ואומר תנה לי את כרמך בכסף, וגם בהתשובה של נבות קיצר ג"כ דתחילה כתיב ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך וכשסיפר אחאב לאיזבל אמר בקצרה ויאמר לא אתן לך את כרמי, אך הענין יובן עפ"י מה שהקשו התוס' בסנהדרין (דף כ) בד"ה מלך מותר כו' וזה לשונם תימא למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו (פי' אי אמרינן דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו עיי"ש) ותירצו דנענש לפי ששאל הכרם לעשות עבודת כוכבים דכתיב והי' לי לגן ירק כמו המתקדשים והמטהרים אל הגנות והנקדן תירץ דאינו מותר רק בשדות הרחוקים דלא מעלי כל כך אבל כרם נבות הי אצל אחאב בשומרון, ועוד י"ל דדווקא בשדה מקנה אבל שדה אחוזה שירש מאבותיו לא כמו שהשיב נבות חלילה לי מתתי נחלת אבותי לך, וע"כ כשסיפר לה אחאב לא סיפר לה שאמר לו תנה לי את כרמך ויהי לגן ירק, דלפי"ז בדין עשה שלא נתן לו לעבודת כוכבים, גם לא אמר לה כי הוא קרוב אצל ביתי דא"כ איפשר לומר שבדין עשה מחמת דלא