אבי הנחל קפב

ובזה יתבאר ג"כ המדרש פ' שופטים ויהי דוד עושה משפט וצדקה מהו משפט וצדקה לכל עמו רב יהודה ורב נחמן חד אמר הי' דן את הדין ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב אם לא הי' לחייב ליתן הי' נותן משלו כו' הוי משפט וצדקה אמר לו ר"נ א"כ נמצא מביא את ישראל לידי רמיות ומהו משפט וצדקה הי' דן את הדין ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב הוי משפט וצדקה שהי' מוצא את הגזל מידו

ואיפשר לומר דפליגי נמי בזה דס"ל כמו הירושלמי שבד"מ נמי איכא משום לא תענה על רב, וא"כ איך הי' עושה משפט, וע"ז אומר רב יהודה שאם הי' מתחייב ואין לו הי' נותן לו משלו, א"כ זה הדין יכול לדון ביחידי כיון שנותן משלו, ועוד דודאי קיבלוהו כיון שאם אין לו לשלם נותן לו משלו, וע"כ הי' דן ביחידי, וע"ז אמר לו לו ר"נ א"כ נמצא אתה מביא את ישראל לידי רמיות, ע"ז אומר דהא דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה היינו שהצדקה הי' במה שמוציא הגזילה מת"י, וע"כ איפשר לומר דר"נ אזיל לטעמי' דס"ל דמדאורייתא חד נמי כשר וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף ה) גופא אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף יתיב רב נחמן וקאמר להא שמעתא אלמא דר"נ ס"ל כשמואל דמדאורייתא חד נמי כשר, וכן כתבו התוס' בהא דאמרינן בסנהדרין (דף ה) אמר ר"נ כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי בתוס' ד"ה ואם כו' דר"נ כשמואל ס"ל דמדאורייתא חד נמי כשר, ע"ז אומר ר"נ לרב יהודה שאומר דהא דויהי דוד עושה משפט וצדקה היינו שהי' נותן משלו א"כ נמצא אתה מביא את ישראל לידי רמיות אלא דמשפט ובדקה היינו משפט לזה וצדקה לזה במה שמוציא הגזילה מת"י, והוא משום דר"נ אזיל לטעמי' דס"ל כשמואל דמדאורייתא חד נמי כשר א"כ ניחא כפשוטו במה שהי' דוד דן כיון דחד נמי כשר א"כ ליכא בזה משום לא תענה על רב בד"מ כיון דחד נמי כשר משא"כ בסנהדרין דבעינן דווקא כ"ג, וא"כ אי אמרינן דמדאורייתא בעינן ג' ובד"מ נמי איכא משום לא תענה על רב א"כ אין המלך יכול לדון רק לעניים משלו וכמו דאמרינן ויהי דוד עושה משפט וצדקה שהי' נותן משלו לעני ועוד משפט וצדקה היינו משפט שיש בו צדקה ופשרה ביחיד, וע"כ יוכל לעשות פשרה אפי' המלך ג"כ כיון דליכא בזה משום לא תענה על רב וכמו שאומר שם בסנהדרין דאי האי משפט וצדקה היינו שהי' נותן משלו האי לכל עמו לעניים מיבעי לי'

ובזה יתבאר הכתוב (תהלים עה) אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך ידין עמך בצדק וענייך במשפט פי' שבקש ששלמה המלך ישפוט את ישראל, וא"כ קשה דאי אמרינן דד"מ בעינן ג' וגם דבד"מ נמי יש בזה משום לא תענה על רב וא"כ איך יוכל לדון, ע"ז אומר ידין עמך בצדק דהיינו בפשרה ופשרה ביחיד, וא"כ ליכא בזה משום א תענה על רב וענייך במשפט אפי' בדין ממש כיון שאם הי' מתחייב הי' נותן משלו, וא"כ לפי מה שביארתי דמשמעות הירושלמי דבד"מ נמי יש בזה משום לא תענה על רב, א"כ לא יוכל לדון אלא בקבלוהו עליהם לדון ביחידי או בפשרה, אבל בלאו"ה כיון דדיני ממונית ג' א"כ איך יוכל לשפוט כיון דאיכא בזה משום לא תענה על רב, [אך שהתוס' לא ס"ל הכי כמו שביארתי

] ובזה יתבאר הא שחטאו ישראל שאמרו והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכינו דבב"נ אמרינן בסנהדרין (דף נו) דנידונים בדיין א' וא"כ המלך יוכל לדון, אבל בדיני ישראל אי אמרינן דבעינן ג' א"כ אין המלך יוכל לדון כיון דבעינן דווקא בד"ת ובד"ת בעינן ג', וא"כ אי אמרינן דבד"מ נמי איכא משום לא תענה על רב, א"כ לא יוכל לדון בד"מ ג"כ ואפי' לפי מה שכתבו התוס' בסנהדרין (דף י"ט) דבד"מ ליכא בזה משום לא תענה על רב מ"מ בד"נ ודאי אינו יכול לדון כמו דאמרינן בסנהדרין (דף יח) אין מושיבין מלך בסנהדרין משום לא תענה על רב, וא"כ איך אמרו והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטינו מלכינו שבגוים יוכל לשפוט דנידונים אפי' בד"נ בדיין א' ועוד דבדידהו ליכא משום לא תענה כו' משא"כ בישראל כיון דבעינן בסנהדרין כ"ג, וא"כ אין מושיבין המלך בסנהדרין משום לא תענה על רב, וע"כ לישראל בעינן שני דברים המלך וסנהדרין, וא"כ לפי מה שביארתי אי אמרינן דבד"מ איכא ג"כ משום לא תענה על רב אי בעינן שלשה, א"כ לא בכל הדינים יכול יכול המלך לדון כי אם בפשרה או בקיבלוהו לדון ביחיד ובזה הטענה בא אבשלום להטעות את ישראל, וע"ז אומר (שמואל ב' טו) והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער ויהי כל האיש אשר יהי' לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך, ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך ויאמר אבשלום מי ישימני שופט בארץ ועלי יבוא כל איש אשר יהי' לו הריב ומשפט והצדקתיו, פי' שכשבא משפט לפני דוד הי' מעיין בו אם יוכל לדון אם הוא מד"נ א"כ אין משיבין מלך בסנהדרין, ואם הוא אפי' בד"מ אם קיבלוהו עליהם שיוכל לדון ביחידי לאו איכא בזה משום לא תענה על רב, (אי אמרינן דבד"מ נמי יש בזה משום לא תענה) ובזו הטענה גנב אבשלום לב ישראל, ואמר לו ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך פי' שהמלך אינו רוצה לישב בדין שאצלך, ע"ז אמר מי ישימני שופט בארץ ועלי יבוא כל איש אשר יהי' לו ריב ומשפט, פי' שלא אחלק במשפטים באיזה לדון אלא שיבוא אלי כל איש אשר יהי' לו ריב ומשפט דהיינו כל איש שיהי' לו ריב ומשפט והצדקתיו שידין כל המשפטים ולא יחלק בין ד"מ לד"נ אלא שהוא יהי' שופט בכל

ובזה יתבאר הא דכתיב (שמואל ב' טו) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה כו' וכמו דאמרינן בריש נזיר דהאי מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דהיינו כמו שאז בקשר להיות ככל הגוים ושפטנו מלכינו פי' שלא יהי' חילוק בין דין לדין אלא שהמלך ישפוט כל הדינים כמו בכל הגוים דנידונין בענין א', בזה הטענה גנב אבשלום את לב ישראל ג"כ שאמר מי ישימני שופט בארץ ועלי יבוא כל איש אשר יהי' לו ריב ומשפט ולא אחלק בין דין לדין בין ד"מ לד"נ

ובזה יתבאר הכתובים (ישעי' יא) ויצא חוטר מגזע ישי כו' ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כו' והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע כו' וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי כו', ויובן עפ"י מה שביארתי שאין מושיבין מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על רב וגם ביארתי דלדעת הירושלמי אפי' בדיני ממונות ג"כ משום לא תענה על רב, ע"ז אומר שהמלך המשיח הוא ישפוט בדינים ובד"מ לא יצטרך שלשה, משום דוהריחו ביראת ה' וכמו דאמרינן בסנהדרין דמורח ודאין, וא"כ יבין עפ"י רוה"ק מי הוא החייב ומי הוא הזכאי, וע"ז אומר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, רק ידע ברוה"ק מי הוא החייב ומי הוא הזכאי כבקשת ישראל תנה לנו מלך לשפטינו שהמלך יהי' שופט ג"כ משום דישפוט ברוה"ק ולא יצטרך שלשה בד"מ ואעג"ב דבד"נ בעינן כ"ג, אך יובן עפ"י מה שביארתי במ"א על הא דאמרינן בר"ה (דף כא) אלא מה אני מקיים ביקש קהלת למצוא דברי חפץ ביקש קהלת לדון דינים שבלב בלא עדים ובלא התראה יצתה ב"ק ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת עפ"י שנים עדים וכתב המהרש"א בח"א וזה לשונו ומיהו הא דאמר נמי שלא בהתראה הוא קשה לכאורה מה שייך בדין שבלב אם לא התרו בו לבת קול נמי לא הי' מזהיר לו אלא מילתא דבעי עדים ולא אהא דבעי התראה גם בדברי התרגום של ספר קהלת לא הוזכר אלא דבעי למידן דינין כולו בלא סהדין ולא הזכיר בלא התראה ויש ליישב סוגין דהתלמוד דעיקר טעמו של התראה שלא יאמר שוגג הייתי ושפיר הוי בעי למידן דינים שבלב בלא עדות העדים גם בלא התראה דמזיד הוי והב"ק שלא הביא רק קרא דעפ"י שנים עדים סמך עצמו דהתראה תלוי' בעדים עכ"ל, והוא דחוק דמ"מ מאי ראי' מהא דעפ"י שנים עדים לענין התראה, אך יובן עפ"י מה שכתב הרשב"א לפי מאי דמוכת בב"ק (דף צ) דסנהדרין יכולים לדון עפ"י ראייתם אם ראוהו ביום, וא"כ אי אמרינן דיחיד מומחה יכול לדון בד"מ, א"כ אם הדיין מומחה בעצמו ראה, א"כ הוי ראייתו כמו קבלת עדות, וא"כ לכאורה יכול לדון עפ"י ראייתו וכתב הרשב"א ע"ז דמ"מ לא יוכל הדיין לדון ביחידי עפ"י