אבי הנחל קפ

ואף דרש"י לא גריס לי' אך עיין בילקוט (שמואל א' ח) תני' כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו ר' יהודה אומר לא נאמרה פ' זו אלא לייראם ולבהלם (וזהו לא כגירסת רש"י) ר' נחמי' אומר לא נאמרה פ' זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ר' נהוראי אומר לא נאמרה פ' זו אלא כנגד תרעומתן, (ואיפשר דר' נהוראי היינו ר' אלעזר בן ערך וכמו דאמרינן בעירובין (דף יג) ולא ר' נהוראי שמו אלא ר' נחמי' שמו, ואמרי לה ר"א בן ערך שמו, ולמה נק' שמו ר' נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה, ועיין בשבת (דף קמז) ר"א בן ערך איקלע להתם כו' והיינו דתנן ר' נהוראי אומר תנא כו', אבל לדברי ר' יוסי דס"ל דשמואל לא הי' נזיר, א"כ עיקר הקפידא הי' מה שלא אמרו לו תחילה שימלוך הוא בעצמו

ועיין במהרש"א בח"א בסנהדרין (דף כ) שהביא התוספתא (פ"ד דסנהדרין) וכן היה ר' יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בביאתן לארץ למנות עליהם מלך ולבנות להם בית הבחירה כו' א"כ למה נענשו בימי שמואל אלא לפי שהקדימו על ידן וכתב המהרש"א ויותר נראה להגיה לפי שהקדימו על ידו ור"ל לפי שהקדימו לבקש הדבר ע"י שמואל שהי' שופט אותם וכאלו בו מאסו וכמ"ש וירע הדבר בעיני שמואל כו' ויאמר ה' אל שמואל כו' לא אותך מאסו כי אם אותי עכ"ל, וזהו באופן שפירשתי], ואלולי מסתפינא הייתי מגי"ה בתוספתא א"כ למה נענשו בימי שמואל לפי שלא הקדימו על ידו (ומה שכתב אלא צ"ל שלא) והוא שלא הקדימו על ידו, והיינו שהי' להם מדרך המוסר לכבד את שמואל תחלה במלוכה, ואם לא הי' רוצה שמואל הי' אומרים תנה לנו מלך אחר, אבל תחילה הי' צריכים להקדימו, וע"ז אומר לפי שלא הקדימו על ידו, וכמו דכתיב (שמואל א' יב) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך פי' שהראה להם מה שבקשו להם מלך שיצא לפניהם וילחם את מלחמותיהם, מפני שע"י המלך יהי' הצלחה ניסיית ומופתיות ע"ז הראה להם שגם בתפילתו הי' קולות ומטר ושהי' בימי קציר חטים שלא בשעת המטר, אעפ"כ הוריד להם מטר מפני שבתפילתו יכול לעשות להם מלחמות והצלחה ניסיית וכמו דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, [ועיין בדורש לציון במה שהקשה דאיך כתיב וישסף שמואל את אגג כיון דאמרינן דנזיר הי' שמואל, אך איפשר לומר דגוסס שוי', וכמו דאמרינן בפ"ק דנזיר (דף ד) ודילמא גוסס שוינהו עיין תוס' שם ועיין במה שכתב שם שהי' על דרך דחי' עשה את ל"ת, ומה שתלה שם הא דאמרינן נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי וכתב שזהו כמו דאמרינן בתמורה (דף יד) דר"ט ס"ל דנזירות קרב בבמת יחיד עיי"ש, וכמו דאמרינן בעירובין (דף יג) ולא ר"מ שמו אלא נהוראי שמו כו' עיי"ש, והוא תמוה, דהא אמרינן שם ולא נהוראי שמו אלא ר' נחמי' שמו אלמא דר' נהוראי לאו היינו ר' מאיר)

ועוד איפשר לבאר הדקדוק שדקדקתי הא דקאמר נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי ואינו אומר דברי ר' נהוראי, והוא עפ"י מאי דאמרינן בפ"ק דנזיר (דף ד) הני ארבעים שנה מאי עבידתייהו ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע לקץ מ' שנה ששאלו להם מלך פי' דכתיב (שמואל ב' ט"ו) ויהי מקן ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון, וע"ז אומר הני ארבעים שנה מאי עבידתייהו, ע"ז אומר ר' נהוראי לקץ מ' שנה ששאלו להם מלך, וכבר נדחקו בזה המפרשים וכן המהרש"א בח"א למאי הוא אומר לקץ מ' שנה ששאלו להם מלך והמהרש"א פי' מקץ ארבעים שנה ששאלו ישראל מלך משמואל נתגלגל דבר המרד במלכות עיי"ש, ואיפשר לומר דלכאורה יש לתמוה איך לא הרגיש דוד באבשלום שמבקש למלוך, וכמו שאומר והי' בקרב איש להשתחוות לו ושלח את ידו כו' ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל, ומסתמא ידע דוד מזה, ואיך לא חשדו שמבקש המלוכה, ואיך נתן לו רשות שילך לחברין, וכמו דפריך בתמורה (דף י"ד) דאי תימא לאקרובי היא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון כו' תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא כו' אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב, וא"כ קשה דאיך לא הרגיש בדבר דשביק ירושלים ואזיל לחברון ועוד דשביק במת ציבור ואזיל בבמת יחיד, וא"כ איך לא הרגיש דוד שהוא רוצה למלוך, וע"כ איפשר לומר דדוד הי' סבור כיון שעיקר בקשת ישראל למלך הי' שיצא וילחם את מלחמותיהם, וזה אמרו לשמואל שע"כ אינם מבקשין אותו למלך, דהא נזיר הי' שמואל א"כ אי איפשר ללחום את מלחמתיהם, וא"כ כיון שלא רצו את שמואל למלך מצד שנזיר הי' שמואל, א"כ איך יתרצו ליקח את אבשלום למלך הא אבשלום הי' ג"כ נזיר עולם, וא"כ איך יקחו אותו למלך

ובזה יתיישב דלמאי הביא הש"ס בתמורה (דף י"ד) ארבעים שנה למאן תנא ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע מקץ מ' שנה ששאלו להם מלך, והענין הוא שמתרץ דלפי מאי דמשנינן שהלך להקריב בחברון וא"כ שביק ירושלים וגבעון ומקריב בבמת יחיד, וא"כ מוכח שכוונתו הי' למלוך, וע"כ הלך לחברון וכמו שכתב הרלב"ג והרד"ק שהלך לחברון שמשם צמחה המלכה לדוד וע"כ בחר המקום שהוקם בו אביו למלך וחשב שהמקום גורם עיי"ש, דבשלמא אי אמרינן דהא דאמר ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון היינו להביא כבשים מחברון, וכמו דמסיק באמת בסוטה (דף ל"ד) שהלך להביא כבשים מחברון ותני' אילים ממואב כבשים מחברון עיין תוס' שם, ע"כ ניחא מה שהמלך דוד לא הרגיש בזה שלא הלך לחברון אלא להביא כבשים, וע"כ לא מייתי בסוטה דהני ארבעים שנה למאן אע"ג דמייתי התם קרא דויהי מקץ ארבעים שנה, והוא משום דהתם אמר להביא כבשים מחברון ע"כ לא הרגיש, אבל בתמורה דאמרינן דהלך להקריב, א"כ איך לא הרגיש דוד בזה, ע"ז אומר ויהי מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך ולא בקשו את שמואל, והטעם מפני שרצו שילחום את מלחמתיהם, וא"כ כיון שנזיר הי' שמואל לא יוכל ללחום את מלחמתיהם ולצאת בעצמו בקרב, וא"כ גבי אבשלום נמי לא יוכל להיות מלך כיון שנזיר הי' אבשלום, ע"כ כשבקש מהמלך שיצא ויקרוב קרבנות נזירותיו בבמה לא הי' יכול לחושדו שיבקש מלוכה, וע"כ מביא הני ארבעים שנה למאן וע"ז אומר נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי פי' דלדברי ר' נהוראי שאומר שע"כ מביא קרא דויהי מקץ ארבעים שנה דהיינו להארבעים שנה שבקשו להם מלך, וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דנזיר (דף ה) דתלה מרידת אבשלום בשאלת להם מלך ועיין בתוס' שכתבו שתלו המרד במלכות ב"ד בשאלת להם מלך שמרדו במלכו של עולם, אבל לפי מה שביארתי הוא משום שע"כ לא בקשו אז את שמואל בעצמו, היינו משום שנזיר הי' שמואל וע"כ לא חשדו ג"כ לאבשלום שיבקש מלוכה מפני שנזיר הי'

ובזה יתיישב הא דכתיב (שמואל ב' י"ז) כי יעצתי האסף יאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים ופניך הולכים בקרב כו' פי' שאמר לו שיראה שהוא מלך ויצא במלחמה בעצמו אעפ"י שהוא נזיר אעפ"כ יצא במלחמה ובזה יחזק את העם שיהי' למלך וילחם מלחמתיו, וא"כ לפי מה שביארתי שע"כ הטעה את דוד ולא הרגיש בו שהוא רוצה למלוך והוא מפני שהי' נזיר, ע"כ איפשר לומר בהא דאמרינן בסוטה (דף ו) ת"ר אבשלום בשערו מרד שנאמר וכאבשלום לא הי' איש יפה כו' ובגלחו את ראשו כו' והי' מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו כו' לפיכך נתלה בשערו שנאמר ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד כו', ולכאורה יש לדקדק מהו אבשלום בשערו מרד, מה הי' המרידה בשערו בשלמא למתניתין דתנן בסוטה (דף ט) אבשלום נתגאה בשערו אתי שפיר שהיו לו גאות משערו, אבל הא שאמר אבשלום בשערו מרד ומביא ראי' שהי' נזיר מה הי' המרידה בשערו, אך לפי מה שביארתי אתי שפיר דמה שלא הרגיש דוד שרוצה למלוך הוא מפני שהי' נזיר עולם, וע"כ כיון שהי' נזיר א"כ לא הי' איפשר לו למלוך, וכמו שביארתי, ואח"כ יצא בעצמו במלחמה אעפ"י שהי' נזיר, ע"כ נתלה בשערו

[ובמ"א ביארתי על הא דכתיב (שמואל א' א) ותדור כדר ותאמר ה' לבאות אם ראה תראה בעני אמתך כו' וכתב רש"י למה נתייחד שם זה כאן אמרה לפניו רשב"ע שני צבאות בראת בעולמיך העליונים לא פרים ורבים ולא מתים והתחתונים פרים ורבים ומתים אם אני מן התחתונים אהי' פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים לא אמות, וביארתי עפ"י מאי דא דאמריכן ביבמות (דף ס"ב) ההיא דאתאי לקמי' דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת