אבי הנחל קעט

שלשה אנשים כו' ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם אח"כ תבוא אל גבעת האלקים אשר שם נציבי פלשתים כו' וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר כו' ויובן עפ"י מאי דאמרינן בחולין (דף צה) בית תינוק ואשה אעפ"י שאין נחש יש סימן, ואמרינן שם והוא דאתחזק תלתא זימני, וע"ז נתן לו ג' האותות האלו להורות שיש לו הצלחת המלוכה וע"ז אמר ושאלו לך לשלום, ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם

וכיון שביארתי שמלך יש לו הצלחה יתירה, וע"כ בקשו ישראל מלך ואמרו והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו פי' שיצא בקרב ויצלח במלחמותיו שהמלך יש לו הצלחה יתירה, וכמו דאיתא בילקוט על הכתוב (שמואל כו) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבוא או במלחמה ירד ונספה אמר לו הקב"ה גם במדעך מלך אל תקלל כו' אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין ושאול הולך במלחמה ומוליך בניו עמו ויודע שמדת הדין פוגעת בו ואתה לא תצא עמנו במלחמה, ואיפשר שאמרו כן דלכאורה אפי' הי' מבקשים מלך, מפני מה לא אמרו ששמואל ימלוך עליהם ואע"ג דכתיב (שמואל א' ח) ויהי כאשר זקן שמואל, אך אעפ"כ לא הי' זקן כולי האי, וכמו דאמרינן בתענית (דף ו) ומי הוה סיב שמואל כולי האי כו' ומה שאומר ויהי כאשר זקן שמואל היינו שלא הי' יכול להחזיר אחר המקומות לשפוט את ישראל ועיין ברד"ק, וא"כ אם בקשו מלך שיהי' לו הצלחת המלוכה משא"כ בשופט, א"כ מפני מה לא בקשו ששמואל בעצמו ימלוך עליהם והי' מדרך המוסר לומר לשמואל שהוא ימלוך עליהם, וע"כ כתיב (שם) וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטינו, וכתיב ויאמר ה' אל שמואל לא אותך מאסו כי אם אותי, וע"כ כתיב אח"כ (שמואל א' ח) וימאנו העם בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהי' עלינו כו' והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו, וא"כ כיון שרוצים שילך המלך בתוך המלחמה, וע"כ לא רצו ששמואל ימלוך עליהם, ויצא בתוך הצבא למלחמה, דהא אמרינן בסוף נזיר (דף ס"ו) נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו, וא"כ כיון שנזיר הי' שמואל, א"כ איך יצא בתוך המלחמה ללחום את מלחמתיהם, והא נזיר אסור להטמא למתים ומתי עובדי כוכבים מטמאים לכל הפחות במגע ועיין פ"ק דנזיר (דף ד) בתוס' ד"ה אלא כו', וע"כ לא יוכלו לבקש את שמואל שימלוך ויצא למלחמה, וכמו שביארתי על הא דכתיב (שופטים יג) כי הנך הרה ויולדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהי' הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל, וביארתי בספרי נ"י (דרוש א) דהיינו נזיר אלקים ולא נזיר ה', שהנזיר שצריך להביא קרבנותיו כתיב בי' נזיר להזיר לה', וכמו דאמרינן בסוף מנחות (דף קי) שבקרבנות לא כתיב לא אל ולא אלקים כו' וזהו דווקא בסתם נזיר אבל נזיר שמשון שלא שלמו נזירותו לא הי' צריך להביא קרבנות, וקרבנות של טומאה א"צ שהיא הי' מותר להטמא למתים, וע"כ כתיב גבי' נזיר אלקים, ומפני מה הי' מותר להטמא למתים, ע"ז אומר כי נזיר אלקים יהי' הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים פי' ע"י גבורותיו, וא"כ יצטרך בעצמו לילך למלחמה, וע"כ אם יהי' נזיר שאסור להטמא למתים לא יוכל להושיע את ישראל מיד פלשתים

ובזה יתבאר דקדוק קצת הא דתנן בסוף נזיר (דף סו) נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי, דלכאורה למה הוא אומר כדברי ר' נהוראי הי' לו לומר דברי ר' נהוראי כמו שאומר בכל מקום דברי ולמה אומר כדברי ר' נהוראי אך לכאורה יש לומר דאי אמרינן דנזיר הי' שמואל, א"כ לא חטאו נגד שמואל מה שבקשו להם מלך דהא כתיב בתורה ואמרת אשימה עלי מלך ואם מה שלא בקשו מדרך המוסר ששמואל בעצמו ימלוך עליהם, הא אמרינן דנזיר הי' שמואל א"כ לא יכלו לבקש משמואל שימלוך עליהם כיון שאמרו ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו, וא"כ מה הי' החטא, אך לדברי ר' נהוראי יתיישב שפיר וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף כ) ר' נהוראי אומר לא נאמרה פ' זו אצא כנגד תרעומתן שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך ופירש"י לא נאמרה פ' זו דשום תשים עליך מלך משום מצוה, אלא כנגד תרעומתם שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר והיינו גם אנחנו ככל הגוים שנאמר ואמרת אשימה עתידין אתם לומר כן עכ"ל, וא"כ כל מה שנאמרה פ' מלך אינו אלא כנגד תרעומתן, וא"כ כל עיקר מה שבקשו להם מלך הי' חטא, והא דכתיב בתורה ואמרת ואשימה עלי מלך הוא רק כנגד תרעומתן, וע"כ הי' נחשב זה להם לחטא מה שבקשו להם מלך, ואף שרש"י לא גריס שה היינו משום שהי' הגירסא ר' נחמי', אבל לפי הגירסא שלנו הוא ר' נהוראי וצא ר' נחמי' א"ש, ועיין רש"ל, ור' יוסי דס"ל שם דשמואל לא הי' נזיר והא דכתיב ומורה לא יעלה על ראשו אין מורה אלא של בשר ודם, אזיל לטעמי' דאמרינן בסנהדרין (דף כ"א) דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו, דאמרינן התם ר' יוסי אומר כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו, אלמא דמצוה להעמיד להם מלך, (דלכאורה איפשר לומר דמאן דס"ל דלא נאמרה פ' זו אלא כנגד תרעומתם, וע"כ ס"ל דלא נאמרה פ' זו אלא לאיים עליהם, וא"כ מאן דס"ל דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו, ס"ל דמצוה ממש היא זו, וא"כ כיון דס"ל דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו, א"כ ס"ל דהוי מצוה למנות עליהם מלך א"כ מה הי' החטא במה שבקשו להם מלך, וא"כ הי' החטא על שפגמו בכבוד שמואל, וכמו דכתיב לא אותך מאסו כי אם אותי וא"כ אי אמרינן דנזיר הי' שמואל לא היה יכול להיות להם מלך ליצא וללחום את מלחמתם, ואם החטא הי' מה שבקשו להם מלך הא הוי מצוה בתורה ע"ז ס"ל לר' יוסי דשמואל לא הי' נזיר, וע"כ פגמו בכבוד שמואל

אך מרש"י בסנהדרין (דף כ) משמע דלא תלי זו בזו, דאפי' מאן דס"ל דמצוה הוי אפ"ה סובר דלא נאמרה פ' זו אלא לאיים עליהם שכתב רש"י ה"ג ר' יהודה אומר לא נאמרה פ' זו אלא לאיים עליהם, ולא גרס לייראם ולבהלם, דהא לר' יהודה יפה כיונו שהרי נצטוו ישראל על כך והכי גריס לה בתוספתא עכ"ל, פי' דהא ר' יהודה ס"ל שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, וא"כ איך נאמר שהי' לייראם ולבהלם, וא"כ אעפ"י דר"י סבר שנצטוו ישראל על כך אפ"ה ס"ל דלא נאמרה אלא לאיים עליהם, אפ"ה איפשר לומר דמאן דס"ל דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו ס"ל דנצטוו על כך וע"כ אזיל ר' יוסי ג"כ לטעמי' דס"ל דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו, וא"כ ס"ל דנצטוו ישראל על כך, וא"כ עיקר החטא הי' במה שפגמו בכבודו של שמואל שלא בקשו אותו למלך, וא"כ אי אמרינן דנזיר הי' שמואל א"כ לא יוכל לבקשו למלך ע"ז אומר דאין מורה אלא של בשר ודם

ועוד איפשר לבאר יותר, דאמרינן שם בנזיר (דף סו) א"ל רב לחיי' ברי' חטוף ובריך, וכן אמר לי' רב הונא כו' למימרא דמברך עדיף והתני' ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך, וא"ל ר' נהוראי השמים כך הוא תדע שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחים, וכבר נדחק המהרש"א בח"א דמה שייכות הוא בסוף נזיר, ועיקר' בברכות (דף נג) הוא ומה שייך הכא עיי"ש במהרש"א שנדחק בזה מאוד, וע"כ איפשר לומר שמביא הא דר' נהוראי והוא כמו שביארתי דר' נהוראי אזיל לטעמי' דלא נאמרה מצות מלך רק כנגד תרעומתן אבל באמת לא הי' צריכים לשאול להם מלך דאם החטא הוא מפני שפגמו בכבודו של שמואל, הלא שמואל הי' נזיר ולא הי' יכול לילך במלחמה, ואם שלא הי' לו רק לסדר מערכת מלחמה, ובזה הי' הצלחה ע"י שמתחיל לסדר המלחמה, אבל לא שיצטרך להיות בסוף המלחמה, ע"ז מביא הא דר' נהוראי שאמר השמים כך הוא תדע שהרי גוליירים מתגרים במלחמה וגבורים נוצחים ופירש"י חלשין מתגרין במלחמה וגבורים נוצחים, וכן פי' הערוך בברכות (דף נג) שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ונוצחין ופי' בערוך גוליירין פי' משרתים של אנשי מלחמה וא"כ המלך צריך להיות בסוף המלחמה, וא"כ לא הי' יכול שמואל להיות מלך וללחום את מלחמתיהם מפני שנזיר הי' שמואל, והוא צריך להיות בסוף מלחמה, אלא ודאי דר' נהוראי אזיל לטעמי' דאמרינן בסנהדרין (דף כ) ר' נהוראי אומר לא נאמרה פ' זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך.