אבי הנחל יז

קודש, [ועוד דלר"ש דס"ל אין איסור חל על איסור א"כ איפשר שלא חל פיגול כיון שאין זריקתו מתירתו, אך איפשר דס"ל לר"ש דבקדשים איסור קל על איסור], עכ"פ איך שהוא א"כ ודאי דיש ללאו דוכל זר לא יאכל קודש, א"כ אמאי אין מצטרפין לק"ק כיון דשניהם לאו א' הוא, וכמו דאמר שם בירושלמי (כולן לשון תרומה מצטרפים דתני' תרומה וחלה וביכורים מצטרפין) וא"כ אמאי אין מצטרפין, וע"ז אמר ר' יונה לא אפר אלא בקדשים קלים דס"ל דבקדשים קלים אפי' קודם זריקה נמי ליכא לאו דזרות הואיל והם מותרין לאחר זריקה אפי' קודם זריקה נמי אין לוקה משום זרות וע"כ ס"ל לר"ש דאין מצטרפין, וזהו דווקא בקדשים קלים, אבל בקדשי קדשים כיון שיש בהם לאו דזרות, ע"כ אפי' בפיגול כמי איכא לאו דזרות, וע"ז קאמר ר' יוסי לא אשרו אלא קדשים קלים וצריך לגרום לא אמרו אלא דאפי' בקדשי קדשים פי' דאפי' בקדשי קדשים אעפ"כ אינן מצטרפין לאסור, דכיון דזרק אפי' במחשבת פיגול, אעפ"כ ליכא עלה איסור אחר רק איסור פיגול דקא סבר כעו דאמרינן במנחות (דף מ"ז) והאמר רב גידל אמר רב זריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה ואינו מוציאה מידי מעילה, אינה מביאה לידי מעילה באימורי קדשים קלים, ואינו מוציאה מידי מעילה בבשר קדשי קדשים, ואמריכן התם לאו איתותב דרב גידל, אלמא דקיי"לן דזריקת פיגול מוציא מידי מעילה בקדשי קדשים וכן פסק הרמב"ם, כן נמי לר' שמעון מוציאה מידי לאו דוכל זר לא יאכל קודש בקדשים קלים, וע"כ כיון שנעשה פיגול שוב אינו עובר משום לאו דוכל זר לא יאכל קודש, דאפי' זריקת פיגול נמי מוציאה מידי לאו, ולא כמו שהקשה תחילה בירושלמי שמקשה פיגול ונותר כלאחר זריקה לא כלפני זריקה הם, (והא דקאמר פיגול נותר הוא ט"ס וצ"ל וזריקת פיגול ומקשה רק מפיגול לחוד כמו שביארתי) וע"ז אמר ר' אבין לישן מחניתא מסייע לר' יוסי נדבותיך זו תודה ושלמים שאם אכל מהם לפני זריקת דמים לוקה, פי' דמסייעא לר' יוסי דלא כר' יונה דר' יונה תירץ דע"כ ליכא הלאו דוכל זר לא יאכל קודש בפיגול בקדשים קלים הוא משום דכיון דבקדשים קלים הואיל והם מותרים לאחר זריקה אפי' לפני זריקה אין לוקה עליהם משום זרות, ע"ז אומר דמהברייתא מוכח כר' יוסי ולא כר' יונה, וכמו שמביא הברייתא ונדבותיך זו תודה ושלמים שאכל מהם לפני זריקת דמים לוקה, וזו היא הברייתא דאמרינן במכות (דף יז) דתני' ותרומת ידך אילו בכורים א"ר שמעון מה בא זה ללמדינו כו' הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ובשלמים לפני זריקה שהוא לוקה, וא"כ מוכח מזה דלוקה לר"ש אפי' לפני זריקה כמי אלא ודאי דהטעם הוא משום דזריקת פיגול מוציא מן הלאו כמו שסובר ר' יוסי והמפרש שגה שם הרבה ולא ידע לפרשו כנכון

ובזה יתבאר הא דאיתא פ"ק דנדרים (דף י"ב) בעי רמי ב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו כו' בעיקרו קא מתפיס, או בהתירא קא מתפיס, אמר רבא ת"ש נותר ופיגול, והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים מהו ופי' הרא"ש והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים דלא מיקרי נותר אם לא שהותר לכהנים תחילה או למזבח דכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר כו' ופיגול נמי לא מיקבע בפיגול עד שיקרבו כל מתיריו, וכי מתפיס בהו לא באיסור נותר ופיגול קא מתפיס דדבר האסור הוא, אלא בעיקר הזבח קא מתפיס וכבר יצא הזבח מידי מעילה, אלמא בעיקר קא מתפיס עכ"ל, והר"ן כתב והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא, אית דלא גרסי פיגול שהרי מכיון שנתפגל אין זריקתו מתירתו הלא מנותר קא פריך דאיסור נדרי' פגע לי' בזריקת דם, ולכאורה במאי פליגי הרא"ש והר"ן, אך זה תלוי אם קיי"לן כרב גידל דזריקת פיגול אינו מוציא' מידי מעילה ע"כ לא גרסינן פיגול דהא הוי כקודם זריקה, אבל לפי מאי דאיתותב רב גידל דזריקת פיגול מוציא מידי מעילה ולפי מה שביארתי בהירושלמי דמפיק נפי לר"ש מהלאו דוכל זר לא יאכל קודש, א"כ ליכא רק איסור פיגול לבד), ולפי"ז גרסינן והא נותר ופיגול לאחר זריקה הוא דזריקת פיגול מוציא מידי מעילה, וא"כ ליכא רק איסור פיגול בלבד, ולא הוי דבר הנדור אלמא דבעיקרו קא מתפיס, ועיין ברמב"ם פ"ג מה' טבילה במה שכתב שם בשם הרי"ק ודו"ק]

ודע דאיתא בירושלמי (פ"ט דפסחים) הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות כו' תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר מ"ט דר"ש והבשר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים את שהוא מותר לטהורים חייבין עליו משום טומאה יצא פסח שבא בטומאה, ופי' הק"ע את שהוא מותר לטהורים כלומר שנאכל לטהורים דווקא ולא לטמאים כו' אכל עולה אכל אימורים מאחר שאינו מותר לטהורים אין חייבין עליו, ופי' הק"ע אכל עולה או אימורין של שאר זבחים בטומאה מאחר שאין מותרין לזרים שהרי הן נשרפין ע"ג המזבח אין חייבין עליהם משום טומאה ואין בהם אלא קרבן מעילה, עכ"ל, ולכאורה קשה דהא אמרינן בכריתות (דף יד) יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליו ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל והוא נותר מן המוקדשים כו' אלמא דאימורין חייבין עליו משום טומאה, וכן אמרינן סמ"ק דחולין (דף קטז) חומר בחלב מבדם כוו' חומר בחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ובנותר וטמא, וכן כתבו התוס' בפסחים (דף פד) בד"ה לרבות את האימורי', דסד"א אין חייבין עליהם משום טומאה כו' להכי איצטריך לרבויינהו ותחילה רציתי לומר שהגירסא בירושלמי היא רק אכל אמורין כו', והוא כמו דאיבעי לן בש"ס דלן בפסחים (דף צה) בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה מהו מדאשתרי טומאת בשר אשתרי נמי טומאת אימורים כו' וע"כ אינו חייב על האימורין נמי או דילמא דעל האמורים חייב בפסח הבא בטומאה, אך באמת קאי אליבא דר"ש שמביא תחילה דקאמר פסח הבא בטומאה ר"ע מחייב ור"ש פוטר ור"ש לטעמי' דס"ל בכריתות (דף כג) דאין פיגול בעולין ואין נותר בעולין משום דאין איסור חל על איסור אפי' בכולל נמי וכן הקשו התוס' בזבחים (דף ע"ה) בד"ה אבל העצים והלבונה והקשו מאי אירי' משום דאין נאכלים תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהם מעילה ור"ש היא דאמר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין כו' עיי"ש, וא"כ ס"ל דלר"ש דאין טומאה חל על עולה או על אימורין, וע"ז קאמר ר"ש בירושלמי אכל עולה אכל אימורין מאחר שאין מותר לטהורין אין חייבים עליהם, ור"ש לטעמי' דסבר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין אפי' ע"י כולל נמי, וזהו דווקא לדברי ר"ש כמו שאומר תחילה ור"ש פוטר והק"ע לא הרגיש בכל זה, ולא כתב דזהו דווקא לדברי ר"ש ודו"ק)

הרי נתבאר דאפי' לר"ש דס"ל דלא אמרינן כולל אפ"ה בנזיר גלי רחמנא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות דאיסור חל על איסור, וכן הוא הדין לענין טומאה והטעם משום דענין נזירות הוא סייג ופרישות כמו שביארתי בספרי נ"י (דרוש א') וכמו דאיתא בפ"ג דנדרים (דף ט') אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא א' פעם א' בא אדם א' נזיר מן הדרום וראיתי' שהוא יפה עינים כו' אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה הנאה א"ל רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים, מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפלא לנדור נדר נזיר להזיר, וכן אמרינן בריש סוטה (דף ב') רבי אומר למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, וא"כ כיון שניתנה לסייג ולפרישות, ע"כ חל על איסור ג"כ, וע"ז אומר משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, וע"ז אומר מאי קרא ממעי אמי אתה גןזי, וע"ז אומר מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאישתבועי הוא, ע"ז אמרי גזי נזרך והשליכי פי' בבחי' נזירות שהוא ענין המשכת קדושה, וע"כ לא קשה מה שהקשה המהרש"א דאיך חל הא אין שבועה חל על שבועה, אבל לפי מה שביארתי שהוא בבחי' נזירות בבחי' סייג ופרישות וכמו שהי' בנזירת שמשון שהי' הענין שלא ילך אחר עיניו, וכמו דאיתא במדרש שגלוי וידוע לפני הקב"ה ששמשון ילך אחר עיניו, ע"כ נצטווה על הנזירות להיות לו לסייג ולפרישות כן הוא בכל אדם, וע"כ חל על שבועה ג"כ כמו בנזירות וכמו שביארתי

ובזה יתבאר הא דאיתא בנדה (דף ל' ושם) משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע כו' מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו, ולא נשבע למרמה, וביארתי בספרי ע"י (דרוש ב') שעל ענין שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע שהוא רשע בגלוי, ע"ז אומר אשר לא נשא לשוא נפשו כמו שוא שהכל רואין ויודעין שעבר על השבועה, משא"כ השבועה שמשביעין אותו שאפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, א"כ אם אומרים לו צדיק אתה והוא אינו בעיניו כרשע, ע"ז אומר ולא נשבע למרמה שהוא שקר אבל לא שוא ששוא הוא מה שידוע לכל כמו דאיתא בשבועות (דף כ"ט) והוא שידוע לג' בני אדם, ומה