אבי הנחל קעז

משולחן גבוה קא זכו א"כ לא אשתרי כלל לכהנים והתם משום דמשולחן גבוה קא זכו, וא"כ למאי איצטריך ליחזקאל לומר וכל נבילה וטריפה כו' לא יאכלו הכהנים

ובזה יתיישב הא שאומר פ' זו אלי' עתיד לדורשה וכמו שהבאתי במ"א מה שכתב המ"ל (פ"ט מה' אישות) דאם יבוא אלי' ויאמר אינו שייך רק בס' דמציאות אבל לא בס' דדינא וכמו שהבאתי לזה ראי' מהא דשבת (דף קח) אם יבוא אלי' ויאמר מאי אם יבוא אלי' ויאמר אליבא דאית לי' עור הא תנן עצמות הדג ועורו מצילין באוהל המת ופירש"י מאי אם יבוא אלי' ויאמר היתר ואיסור אין מלוי בו דלא בששים היא, אך לפי מה שביארתי איפשר לומר דפרשה זו אלי' עתיד לדורשה היינו שיאמר לנו דאיך הוא בקרבנות גבוה דבעניני גבוה זה ידרוש אלי' וכמו שביארתי בזה במ"א היינו שיאמר אם הטעם דלגבוה בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל הוא רק אם הוא מפריש ומטעם דזילא מילתא והקריבהו נא לפתחך כו', וכמו שסובר רבי ור"ח, ולפי זה עיקר ההיתר במליחה הוא משום שהוא לגבוה וכהנים משולחן גבוה קא זכו, ולפי"ז תקשה דאיך כתיב וכל נבילה וטריפה כו' דליכא למימר דהוה אמינא משום דאשתרי מליקה לגבייהו ע"כ אשתרי נמי נבילה דלא אכלי במליקה רק משולחן גבוה אבל אם יאמר אלי' דכל דברים האסורים הם בעצם אסורים לגבוה ג"כ וחלב ודם הוא משום דמצותן בכך, והא דאשתרי מליקה לגבוה הוא משום דאשתרי לכהנים וע"כ הוי מותר לישראל (וכמו שכתב המהרש"א), וע"כ איצטריך יחזקאל לומר וכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים ורבינא אמר דאפי' אם נאמר דעיקר ההיתר הוא במליקה לכהנים אפ"ה איצטריך קרא לומר דלא אכלו הכהנים דהוה אמינא דעיקר ההיתר לכהנים, וע"כ הוה אמינא דאשתרי נמי נבילה וטריפה, וע"ז קמל"ן קרא דעיקר ההיתר הוא לגבוה, וע"כ כיון דאשתרי לגבוה וע"כ כהנים משולחן גבוה קא אכלו ודו"ק]

וכיון שנתבאר דמליקה הוי בדרך היתר והא דאכלי כהנים מליקה הוא משום דמשולחן גבוה קא זכו בזה יתבאר המדרש ד"א זאת הבהמה אשר תאכלו הה"ד כל אמרת אלוה צרופה רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות וכל כך למה שנאמר מגן הוא לכל החוסים בו א"ר יהודה ב"ר שמעון כל בהמות ולויתן הם קניגיון של צדיקים לעתיד לבוא כיצד הם נשחטים בהמות כו' ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונותרו א"ר אבין כו' חידוש תורה מאתי תצא, א"ר ברכי' אריסטוון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא וכל מי שלא אכל כו' הה"ד וחלב כו' יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלהו בשביל שתאכלו ממנה לעתיד לבוא והטעם שהם יאכלו מסעודתו של הקב"ה ומשולחן גבוה קא זכו וכמו שביארתי לענין מליקה שהכהנים אוכלים משולחן גבוה, ושהוא בדרך היתר לגמרי, וע"כ אעפ"י שהשחיטה תהי' ע"י שלויתן נותץ בסנפיריו, אעפ"כ כיון דמשולחן גבוה קא זכו הוי דומי' דמליקה שהותר לכהנים

וכמו דאמרינן בב"ב (דף עה) אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חבירים ואין כירה אלא סעודה כו' ואין חבירים אלא ת"ח כו' והשאר חולקים אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים וכתב המהרש"א בח"א דקדק לומר בשוקי ירושלים כי לא יהי' אוכלים בשרו רק במקום קדוש תוך חומת ירושלים כשאר ק"ק ורוב הקונים בירושלים דבר מאכל הוא ממעות מ"ש כו', ואמר שאף עורו לא יבוא רק לשימוש מצוה דהיינו לסוכה כו' ואמר אחר שהארבע כתות שזכר יהי' נהנים מן העור של לויתן הנה כו' כי השאר פורשו הקב"ה כו' שנאמר והלכו גוים לאורך כו' עיי"ש

ויתבאר יותר בהקדם הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ו) ואי ס"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח וע"ש ברש"י דלא פירשו להן הפשט וניתוח רק לאח"כ אי אמרינן כללות נאמרו בסיני ואי כללות ופרטות באמרו בסיני נתפרשו להם בסיני הפשט וניתוח, אבל עד סיני לא נתפרש להם הפשט וניחוח, והטעם הוא כמו דאמרינן במנחות (דף עג) שלמי ב"נ עולות איבעית אימא קרא ואב"א סברא ב"נ לבו לשמים ופירש"י כוונתו שיהי' קרבנו כליל לשמים ולא שיאכלו כו' מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת ב"נ א"ר יוחנן לא קשי' הא ריה"ג הא ר"ע כו', אלמא דב"נ המקריב רוצה שיהי' כולו כליל, אבל לישראל נאמרה הפשיטן וניתוחן, והעור הוא בעולה לכהנים, ובזה ישבתי הא דאמרינן בזבחים (דף קג) עולת איש אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים ועבדים מנין ת"ל עור העולה ריבה, והנה ברמב"ם (פ"ה מה' מעשה הקרבנות ה' כא) איתא א' עולת איש או אשה כו', וכתב הכ"מ דגירסת רבינו הוא עיקר דלגירסת גמ' דידן קשה דמהיכא תיסק אדעתן לפלוגי בין גר לישראל, ולי נראה כגירסת גמ' דידן, והוא עפ"י מאי דאמרינן רפ"ב דכריתות (דף ח) ת"ר גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו כו' כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים כו' ועוף היכי אתרבי דת"ר כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים, שנאמר ככם כגר, מנין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזה דבר שכולו לה' הוי אומר עולת העוף ופירש"י שכולו לה' שאין כהן נהנה ממנו דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים, אבל עולת העוף ליכא מידי

והנה שם פירש"י עולה ושלמים לאו דווקא, אלא משום דבעי למיתנא מנחה ושלמים לא שנא, ומקשה הש"ס מ"ש מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים ופירש"י דכתיב וישלח את נערי ב"י כו' אי הכי אפי' מנחה נמי מיעט קרא כן ועוף היכי אתרבי, פי' דבמעמד הר סיני לא קרבו לא עופות ולא מנחה, ובזה יתיישב קושי' הט"ח בפ"ק דחגיגה (דף ו) בעי ר"ח האי קרא היכי כתיב וישלח את נערי ב"י ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, או דילמא אידי ואידי פרים הוין וכתב המ"א שמזה קשי' על הרמב"ם שפסק דעולת ראי' יכול להקריב אפי' עולת העוף, א"כ אמאי לא קאמר בעי ר"ח האי קרא היכי כתוב וישלחו את נערי ב"י ויעלו עולות עופות, ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, או דילמא אידי ואידי פרים וכמו שכתבו התוס' דלמ"ד עולת ראי' הואי וא"כ אמאי לא מיבעי לי' על עופות, אלא ודאי דמיבעי לי' על עולת ראי', וע"כ לא מספקא לי' על עופות דהא עולת ראי' אינה באה מן העוף ור"ח אינו רוצה לומר דאשתני, ולי נראה כמו שהקשה הנו"א בחגיגה (דף ו) דאיך הקריבו ע"ח הא קייל"ן דדבר שבחובה אינה קריבה בבמת יחיד ועיין לעיל (דרוש ז) וא"כ לפי"ז לא קריבה עולא העוף למ"ד בזבחים (דף קיט) דאין מנחה בבמה ואמרינן התם אמר ר"ש לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה, לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים ולא מנחות, זבחים ולא עופות, ועיין תוס' זבחים (דף קי"ז) וכן בזבחים (דף קיט) דאין מנחה בבמה אפי' בבמות ציבור, וע"כ לא בעו ר"ח אי עולת העוף הואי וכמו שכתב הט"א דהוי כמו עולת במת יחיד, וע"כ אינו קרב עוף בבמה], וע"ז אמר ועוף היכא אתרבי דת"ר כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים שנאמר ככם כגר מנין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזהו דבר שכולה לה' הוי אומר עולת העוף ופירש"י שאין כהן נהנה ממנו דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים, אבל עולת העוף ליכא מידי, ולפי"ז זהו דווקא אי אמרינן דכללות ופרטות נאמרו בסיני, אבל אי אמרינן דכללות נאמרו בסיני ולא פרטות, א"כ לא נאמרה הפשט וניתוח בסיני

ועוד אי אמרינן דב"נ לא הקריבו שלמים ומקשה ע"ז בירושלמי (פ"ק דמגילה) וזה לשונו התיב ר' אלעזר לריב"ח והכתיב וישלח את נערי ב"י ויעלו עולות ויזבחו שלמים, מה עביד לה ר' יוסי ב"ר חנינא שלימין בגופן בלח הפשט וניתוח עכ"ל הירושלמי, וא"כ עולות שהקריבו ישראל במדבר הי' בלא הפשט וניתוח, וא"כ לפי"ז כיון דכתיב בגר כאשר תעשו כן יעשה, א"כ צריך להקריב עולה בלא הפשט וניתוח, ואע"ג דאמרינן בכריתות (דף ח) מנין לרבות את העופות ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזה דבר שכולו לה' הוי אומר זה עולת העוף ופירש"י דבבהמה איכא עורה לכהנים, איפשר לומר דזהו דווקא אי אמרינן דשלמים הקריבו ב"נ א"כ הא דכתיב ויעלו עולות ויזבחו שלמים היינו שלמים ממש, והברייתא סוברת דשלמים הקריבו, דהא אמרינן מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים, ואע"ג דרש"י פירש דהאי שלמים לאו דווקא אעפ"כ מ"מ מוכח דהברייתא סוברת דשלמים הקריבו בסיני, אלא דהא דשלמים לאו דווקא דהא עולה לא בעי שלמים עכ"פ מדנקט דהקריבו