אבי הנחל קעו

הכשירן בולא כלום כו' שכל מה שהוא בדקות יותר א"צ שחיטה וע"כ במליקה כיון שהוא לגבוה, ע"כ אשתרי והוא בדרך היתר לגמרי כמו שביארתי תחילה

ובזה יתבאר הא דאמרינן בחולין (דף צ) אמר רב הונא ג"ה של עולה חולצ לתפוח אמר רב חסדא מרי דיכי מי כתיב ע"כ לא יאכל המזבח ע"כ לא יאכלו ב"י כתיב ורב הונא ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולכאורה קשה דאיך קאמר רב חסדא מרי דיכי מי כתיב ע"כ לא יאכל המזבח ע"כ לא יאכלו ב"י כתיב דמי לית לי' הא דאמרינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל, ועוד הא אמרינן בפסחים (דף מז) בעאי מיני' מרב חסדא ואמרי לה בעאי מיני' מרב הונא הביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט מהו ואמר לי עלה שה ולא הבכור כו' ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל כו' אלמא דרב חסדא גופי' לל"ק ס"ל דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל, ואפי' לל"ב דבעאי מיני דרב הונא וא"כ קשה דאמאי מתמה ר"ח מרי דיכי מי כתיב ע"כ לא יאכל המזבח, הא רב הונא סבירא לי' בהדי' דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ועוד קשה דאיך אמרינן שם בחולין (דף צ) ורבי מחוברין דהתירא לא איצטריך קרא לרבוי' כי איצטריך קרא לגיד הנשה במחובר, וכי לית לי' לרבי דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל, ע"כ נ"ל דרבי סובר וכן רב חסדא דהא דבעינן ממשקה ישראל הוא אם ישראל רוצים להקריב מדבר שאינו מותר לישראל וע"כ אסור להקריב, משום דרוצה להקריב ממה שאסור לו, וע"כ מקריבו לגבוה אבל אם מקריב עולה שרי להקריב את הגיד, ועיין ברש"י חולין (דף צ) בד"ה מידי דהוי אחלב ודם דאסורין לאכול וקרבים לגבוה וכי כתיב מן המותר לישראל למעוטי טריפה אבל כו' משמע כמו שביארתי, והטעם משום שהוא לגבוה וכמו שאמר רב (במדרש שם) שהמצות לא נתנו אלא לצרף בהם את הבריות וכמו שביארתי ועיין ברמב"ן פ' כי תצא שהביא האגדה מדרש ילמדינו פ' זאת החי' וכי מה איכפת להקב"ה בין שוחט בהמות ואוכל כו' אם חכמת חכמת לך הא לא נתנו אלא לצרף בהם את הבריות שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות ונאמר כל אמרת ה' צרופה למה שיהא מגין עליך עיי"ש ברמב"ן שהאריך בזה, וכבר הארכתי במ"א שיש בכל מצוה טעמים נגלים ונסתרים, עכ"פ זהו רק באכילת הדיוט שהוא לצרף בהם את הבריות ולזכך את נפשם, אבל לא באכילת מזבח שהוא לגבוה (והא דאמרינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל היינו אם מפריש דבר שאינו מותר לישראל וכמו שביארתי על הא דאמר ר"ח מרי דיכי מי כתיב ע"כ לא יאכל המזבח לא יאכלו ב"י כתיב) וע"כ הוי מליקה שהוא עבודה בעצמו של כהן הוי בדרך היתר לגמרי אעפ"י שאיפשר לעשות בהיתר דהיינו להחזיר סימנים למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אפ"ה מותר אפי' שלא להחזיר [ובמ"א ביארתי בזה הא דאמרינן בקידושין (דף עא) בימי ר' פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לא"י כו' כי עייל אמר להם אין שחיטה לעוף מן התורה אדייתבי וקא מעייני בה אמר להו כו' ופירש"י דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהי' טרודים בסברא הראשונה כו', ולכאורה מהו התימה דהא פליגי בזה בחולין (דף כז) וכן בנזיר (דף כט) אך לפי מה שביארתי הוא דבר של תימה דאי אמרינן אין שחיטה לעוף מן התורה, א"כ איפשר לעשות במליקת עוף בהיתר דהיינו להחזיר סימנים, ואעפ"כ שרי תפי' אם אינו מחזיר הסימנים, וזהו דבר של תימה שהתורה תתיר לעשות באיסור אף שאיפשר לעשות בהיתר משא"כ אי אמרינן דיש שחיטה לעוף מן התורה א"כ אפי' יחזיר נמי לא הוי בהיתר דהא מולק בציפורן שהוא מחובר וע"כ הוי דבר של תימה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה וכפו שביארתי ודו"ק

] ובזה יתבאר הא דאמרינן פ"ק דמנחות (דף ה) מה מליקה שכן קדושתה אוסרתה ופירש"י שכן קדושתה אוסרתה בדבר שהוא קדוש לגבוה דהיינו מליקה בה נאסרה להדיוט, אבל טריפה אינה קריבה משום טריפות והתוס' כתבו פירוש שקדושתה גורמת לה להיות מליקה ואינה מותרת בשחיטה כשאר חולין ובגמ' איתא שם בהגה"ה מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה בשעת קדושתה למזבח היא נאסרת להדיוט דהיינו בשעת מליקתה אבל לא קודם לכן, ועדיין אינו מובן, אבל לפי מה שביארתי איפשר דכיון דהא דבעינן ממשקה ישראל מן המותר היינו דווקא אם הוא מפריש בתחילה את שאינו מותר לישראל לקרבן, אבל אם מפריש בתחילה דבר המותר, ורק בשעת עבודה נאסרת, ע"כ שרי משא"כ בטריפה דהוא מקריב לכתחילה דבר שאינו מותר לישראל, ועיין בתמורה (דף ז) אלא מאי בבעל מום מעיקר' אמאי לקי דיקלא בעלמא הוא אמר לך דיקלא לא זילא מילתא כו' בעל מום מעיקרא זילא מילתא כיון דשביק תם ואקדיש בעל מום חייב

ובזה יתבאר הא דכתיב (מלאכי א) מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שולחן ה' נבזה הוא וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות, וכבר ביארתי זה במ"א, אך כעת נבאר שהענין הוא שהכהנים אומרים שלגבוה אין שום נ"מ והראי' שמקריבין חלב ודם אעפ"י דלא הוי מן המותר לישראל, וע"כ אמרו ששולחן ה' מגואל הוא, וע"כ כיון ששרי להקריב חלב ודם אעפ"י שאסור להדיוט, א"כ מכש"כ דמותר להקריב בעלי מומין דשרי להדיוט, וע"ז הי' התשובה הקריבהו נא לפחתך הירצך כו' דהא דחלב ודם קריבין היינו משום שמצותן בכך, או שהטעם הוא מפני שאינו מביא החלב והדם רק הבהמה שרי להקריב, (וכמו שביארתי על הא דקאמר בחולין ורבי מידי דהוי אחלב ודם כו') אבל אתם שאתם מקריבין בעלי מומין הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות, וכמו דכתיב שם וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לאדוני כו'

ומזה יתבאר דלא כמו שכתב המהרש"א בחולין (ד' צ) על התוס' בד"ה קדשים כו', דע"כ מקרי מליקת עוף להקטר לגבוה מן המותר לישראל כיון דשרי לכהן באכילה, אע"ג דמליקה אסור בחולין אלא הטעם כמו דאמרינן במנחות (דף ה) מה למליקה שכן קדושתה בכך, ואדרבא הא שמותר לכהנים הוא משום דמשולחן גבוה קא זכו, וע"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה א"כ קשה דאיך אמרינן בחולין דף כ) דאף מחזיר כיון דאיפשר לעשות בהכשר דהיינו להחזיר, א"כ אמאי לא יחזיר דווקא דהיכן מצינו שיהי' היתר בדבר איסור, אעפ"י שאיפשר לעשות המצוה בהיתר כמו שהקשיתי לעיל, אלא ודאי משום דמשולחן גבוה קא זכו, ולגבוה א"צ תיקון וכמו דאמרינן שכן קדושתה אוסרתה ששם א"צ בירור ותיקון, וע"כ שרי לכהנים נמי דמשולחן גבוה קא זכו

ועפי"ז יתבאר יותר הא דאמרינן במנחות (דף מה) רבינא אמר כהנים איצטריך לי' ס"ד אמינא הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמל"ן וכמו שביארתי דאי ההיתר של מליקה הוא מחמת דשרי לכהנים, וע"כ ממילא מותר לגבוה כמו שכתב המהרש"א דהוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל, א"כ הוה אמינא כיון דאשתרי לכהנים מליקה, ובפרט למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ונאמר דאף מחזיר, א"כ היכן מצינו שיהא היתר לאיסור אעפ"י שאיפשר לעשות בהכשר, וע"כ הוי אמינא דאשתרי לגבי כהנים נבילה, וע"כ קמל"ן דבמליקה מותר לכהנים משום דמשולחן גבוה קא זכו, וע"כ ניחא הא שהקשו התוס' דלכלאים ליכא קרא דאסיר לכהנים אע"ג דשרי להו בבגדי כהונה דהתם איפשר לומר דשרי כיון דלא איפשר בענין אחר

[ואיפשר לומר דע"כ א"ר יוחנן פ' זו אלי' עתיד לדורשה הייני משום דמספקא לן אם ההיתר של מליקה הוא משום דאשתרי לגבוה וכמו שביארתי סברת רבי ור"ח דממשקה ישראל אינו רק אם תפריש מה שאינו ממשקה ישראל, והא דשרי לכהנים הוא משום דמשולחן גבוה קא זכו, וא"כ ליכא למטעי שיהא שרי לכהנים נבילה דהתם משולחן גבוה קא זכו, אבל אם נאמר דהא דשרי מליקה לגבוה אע"ג דלא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל [דזה לא שרי לגבוה אע"ג שלא הפריש וכמו דאמרינן בחולין (דף צ) ורבי מידי דהוי אחלב ודם, ורבנן מצותן בכך שאני וע"כ סובר רב הונא דג"ה של עולה חולצו לתפוח] אלא דהטעם הוא משום דשרי לכהנים וכמו שכתב המהרש"א בחולין (דף צ), וא"כ כיון שעיקר ההיתר הוא לכהנים, א"כ הוה אמינא שהותר להם נבילה, וע"כ צריך קרא, אבל אם ההיתר משום דאשתרי לגבוה וממשקה ישראל מן המותר לישראל אינו רק דווקא אם מפריש כמו שסובר רבי ור"ח, וכהנים