אבי הנחל קעג

וקנה לכתחילה לא, ורמינהו בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה, ומשני לא קשי' כאן בתלוש כאן במחובר דאמר רב כהנא השוחט במחובר לקרקע ר' פוסל ור' חייא מכשיר וא"כ האי סנפירין הוי מחובר, וע"כ קאמר מי שלא ראה קניגין כו' בעוה"ז זוכה לראותה לעוה"ב כיצד הם נשחטין בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נועץ לבהמות בסנפירו ונוחרו, וחכ"א זו שחיטה כשירה היא, וצא כך תנינין הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין כו' מפני דסברי כר' חייא דס"ל דשחיטה במחובר כשירה וע"כ איתא במדרש וחכ"א זו שחיטה כשירה ולא כך תנינין הכל שוחטין ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים מפני שהם חונקים ואמאי דלגו מן המשנה הא דציפורן כמו דתנן בחולין (דף ט"ו) חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והציפורן מפני שהם חונקים אך לפי מה שביארתי שחכמים סברי כר' חייא דמכשיר במחובר וע"כ לא חנא ציפורן דהטעם בציפורן הוא מפני שהוא מחובר והא דתנא במתניתין מפני שהם חונקים אשארא קאי ולא אציפורן כמו שפירש רש"י שם, [ובזה שביארתי המדרש יש להביא ראי' במה שכתב בתשובות הגאון רע"א (ס' כ"א) שלא ידע ראי' ברורה לפסול השחיטה בציפורן של בהמה משום מחובר דמחובר לא הוי אלא ציפורן של אדם משום דהוקש לקרקע, אבל לא ציפורן של בהמה דלפי מה שביארתי המדרש מוכח דסנפירין הוי מחובר, אלמא מה שמחובר לב"ח הוי מחובר, ועיין בגיטין (דף י"ט) על הקרן של הפרה ונותן לה את הפרה כו' ובירושלמי (פ"כ דגיטין ה' ג) ר' יונה בעי אף להכשר זרעים כן חשב שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלין כו' משמע דלרבנן לא חשיבו כתלוש לענין הכשר, ועיין שם בק"ע ויש לחלק בין הכשר לשחיטה]

ותחילה נקדים מה שהקשה הדורש לציון (דרוש א) על הא דאמרינן במנחות (דף מ"ה) וכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי, א"ר יוחנן פרשה זו אלי' עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים איצטרך לי' ס"ד אמינא הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמל"ן, וכתבו התוס' הואיל ואשתרי מליקה, אע"ג דלעיל (דף ה) פרכינן שכן מצותו בכך, וכלאים נמי אסרינן להו בלא קרא, מ"מ אתא לאורוי' לך דלא נטעי למילף מיני' כו', והנה הדורש לציון כתב שם ולכאורה דברי הגמ' צריכין אנו להבין דמהיכי תיתי נימא דאשתרי להו נבילה מדאשתרי מליקה הרי אכילת קדשים עשה הוא וכל עשה דוחה ל"ת, ומנ"ל דאשתרי נבילה כו', אלא שמוכרח שהותר להו ולא משום דחי' דאל"כ הא איפשר שיאכלו כהנים רבים עד שיגיע לכל א' פחות מכשיעור פחות מכזית וחצי שיעור מותר מן התורה כו' ובהכי מתורץ קושי' התוס' דבשלמא כלאים לא צריך למימר להו מדאשתרי בגדי כהונה דשם הטעם משום עשה דוחה ל"ת, אבל במליקה אין הטעם משום דעשה דוחה ל"ת, אלא משים דהותרה וע"כ הוה אמינא דהותר נבילה לגבייהו, וע"כ איצטריך קרא דכל נבילה וטריפה כו' לא יאכלו הכהנים, אבל ר' יוחנן לשיטתו דסובר ביומא (דף ע"ד) דחצי שיעור אסור א"כ מליקה וכלאים שוים דהטעם משום עשה דוחה ל"ת ופרשה זו מליקה עתיד לדורשה, [ובאמת גם לר' יוחנן מוכח דהוא בתורת היתר דאלו"ה טפי היו עדיף שיאכלו כולם פחות פחות מחצי שיעור משיאכלו כשיעור, אלא ודאי שהוא בתורת היתר, משא"כ בכלאים אם נאמר דלא הותר רק בעידן עבודה, א"כ איפשר שהוא בדרך דחי', ועיין בספרי ע"י (ס' א

)] והנה שם השיג עליו בנו בהג"ה דאיך איפשר שיאכלו כולם פחות מכשיעור דא"כ אינו מקיים עשה דאכילת קדשים דאין אכילה פחות מכזית ובטל מצות עשה דקאמר רחמנא תאכל דלא מקיים העשה עד שיאכל כזית כמו באכילת פסח שצריך לאכול כזית ועיי"ש שהביא סוגי' דיבמות (דף מ) דאינו מקיים מצות דאכילת קדשים ומנחות אם אכלו באכילה גסה, דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם ואכילה גסה לא שמה אכילה, וכתב דלענין שיעור אכילה בכזית הוא מסופק, עיי"ש שהאריך בזה, ועיין שם בתוס' ביבמות ד"ה מאי כו' ואיפשר שיש לחלק בין פסח שהוא חובת הגוף, לענין אכילת קדשים שאינה חובת הגוף, והראי' דהא אמרינן בזבחים, (דף צט) דקטן נמי אוכל בקדשים אלא דאינו מחלק, אלמא אע"ג דקטן לאו בר מצוה הוא אעפ"כ אוכל, ואין כאן מקום להאריך בזה

אך אעפ"כ נראה לי שא"א לומר כמו שכתב הדורש לציון דלמ"ד חצי שיעור אסור מדרבנן ע"כ איפשר שיאכלו הכהנים פחות מחצי שיעור. דא"כ תקשה על הא דאמרינן בנזיר (דף כט) מאי טעמא ר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר וריב"ח אמר ר"ל כדי לחנכו במצות כו', בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפורים ואכיל כהן מליקה, אלא לריב"ח אמר ר"ל הא קא אכיל נבילה ומשני קסבר כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה, וא"כ לדברי הדורש לציון שסובר דיוצאים באכילת כהנים פחות מחצי שיעור, וא"כ אמאי לא קאמר הש"ס דר' יוחנן ור"ל אזלי לטעמייהו דר' יוחנן דאמר דחצי שיעור אסור מן התורה, ע"כ אומר הלכה היא בנזיר, דאלו"ה איך אכיל כהן מליקה אם מטמא ומייתי ציפורים אבל לר"ל שסובר דח"ש אסור מדרבנן, ע"כ סובר כדי לתנכו במצות, וע"כ אתי חינוך דרבנן ודחי אכילת כהנים בחצי שיעור דהוי ג"כ מדרבנן וכמו דמשני קא סבר כריב"י דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה, ואע"ג דמדרבנן יש שחיטה לעוף, אפ"ה אתי חינוך דרבנן ודחי להא, וכמו דמשני התם לענין הקפה קסבר הקפת כל הראש מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן, וכן משני התם לענין חולין בעזרה קא סבר חולין בעזרה דרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי חולין בעזרה דרבנן, וא"כ לישני טפי דר"ל אזיל לטעמי' דס"ל דח"ש מדרבנן, ע"כ אתי חינוך דרבנן ודחי הא דח"ש דרבנן אלא ודאי דאין יוצאים באכילת כהנים פחות מח"ש, דבעינן דווקא שיהא שיעור אכילה בכזית

[וכ"ת דע"כ לא משני הש"ס דר"ל אזיל לטעמי' דס"ל דח"ש אינו אסור רק מדרבנן, דא"כ איך קתני סתמא האיש מדיר את בכי נזיר דמשמע כמו בנזיר עצמו ה"ל לפרושי דיאכלו הכהנים פחות מח"ש, זה אינו, וכמו שאבאר דלכאורה קשה דאיך משני דקא סבר ר"ל אין שחיטה לעוף מן התורה דמ"מ הוי טריפה, וכמו שהבאתי בספרי כ"י (ס' י) על השושנת העמקים שהקשה דאפי' אי אמרינן דאין שחיטה לעוף מן התורה קשה דמ"מ טריפה הוי בשבירת המפרקת עם החוט, ועיי"ש שתירץ דמלק בלא החוט, והשגתי עליו שם דבלאו"ה ניחא שפיר דהא אמרינן בחולין (דף כ) מסתברא כמאן דאמר אף שחזיר א"כ איפשר בהחזרת סימנים, א"כ לא הוי טריפה עיי"ש, וא"כ תקשה דמ"ט איך סתמא האב מדיר את בנו בנזיר, ומשמע כמו בנזיר עצמו, והא בנזיר עצמו אפי' אם אינו רוצה להחזיר נמי הרשות בידו דהא אמרינן אף מחזיר, דכיון דאשתרי מליקה לגבי', אבל האב שמדיר את בנו בנזיר כיון שהוא מדרבנן א"כ צריך להחזיר דווקא, וא"כ אעפ"י שלא פירש במתניתין, אעפ"כ הכונה היא שאינו כשאר נזירים, אלא צריך להחזיר דווקא, ולא כמו סתם כזיר דאמרינן אף מחזיר, וא"כ הי' יכול לתרץ דר"ל אזיל לטעעי' דס"ל דחצי שיעור אסור מדרבנן, וע"כ אתי חינוך דרבנן ודחי אכילת נבילה בחצי שיעור דהוי מדרבנן, אלא ודאי דאין יוצאים במה שהכהנים אוכלים פחות מכשיעור וע"כ משני קא סבר ר"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה]

והנה ראיתי להדורש לציון (בדרוש ח) שתירץ דמזה מוכח דמליקה הוא בתורת היתר למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה, דהא כיון דאמרינן דאף מחזיר א"כ מוכח דמליקה היא בתורת היתר ולא בתורת דחי' עשה לל"ת. דהא מליקה לא הוי נבילה כלל כיון דאין שחיטה לעוף מן התורה, אלא דטריפה היא מצד שנשברה השדרה ומפרקת קודם שהגיע לסימנים דמליקה מן העוף הוא א"כ לבני ר' חייא דסברי מצות מליקה מחזיר סימנים אחורי עורף, א"כ אפי' טריפה לא הוי וכשירה גמורה היא אלא דמסקינן שם אף מחזיר סימנים והברירה ביד כהן נמצא מליקה מסורה ביד כהן ואי בעי עביד לה בהכשר גמור בלי שום טריפות ואי בעי טריף לה כגון אי לא מחזיר סימנים. וא"כ ליכא למימר היתר מליקה משום דעשה דוחה ל"ת שהרי יכול לקיים שתיהן, ואעפ"כ אשתרי טריפה לגבייהו היכי דלא החזיר סימנים, והוה אמינא דתשתרי טריפה בכל מקום, ושפיר הזהיר יחזקאל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים ואגב טריפה נקט נמי נבילה עכ"ד: