אבי הנחל קעב

אומר להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו א"ר יצחק כתיב והמה כאדם עברו ברית ברם הכא כי אל אנכי ולא איש, והוא כמו שביארתי דלגבי הקב"ה אינו שייך לומר דכיון שהם עברו לא יקיים הבטחתו לטובה דהא אפי' על תנאי אינו חוזר, וכמו שאומר ברם הכא כי אל אנכי ולא איש, ועוד ביארתי במ"א עפ"י מה דאיתא בש"ע יו"ד (שם) דאם הא' אונס בדבר מוכרח הב' לקיים, וכתב הט"ז שם דה"מ אם יוכל לקיים בלאו הכי, וע"כ כיון דהוי אונס הרי הדבר כמו שנעשה. אבל אם הב' לא יוכל לקיים, א"כ אעפ"י שהא' אנוס מ"מ הא השני לא יכול לקיים כגון מי שעושה מקח עם חבירו שיעמוד לו סחורה לזמן פלוני דאז זמן מכירתה ואירע אונס לזה שלא יוכל להעמידה פשיטא דפטור מלקבל, משא"כ אם התנאי אינו עיקר כל כך, ואיפשר להשני לקיים אפי' בלא התנאי, ע"כ כיון שזה אנוס מחוייב הב' לקיים וע"ז אומר המדרש הוא נשבע להם והן נשבעו לו וכיון שעברו על תנאי הר סיני אמר להם הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם, וע"ז אומר א"ר פנחס כתיב והמה כאדם עברו ברית ברם הכא כי אל אנכי ולא יש

עכ"פ הרי נתבאר שהנביא שאומר לטובה אינו על תנאי אבל הנביא המתנבא לרעה הוא כמו על תנאי, והנה בספרי נ"י (ס' יד) הקשיתי על הרמב"ם שפסק שאין נאמנים לומר תנאי הי' דברינו אלא אם אי כתב ידם יוצא ממקום אחר, וא"כ קשה דאמאי פסק (בפ"ג מה' שבועות ה' יב) שנאמן לומר שהי' על תנאי, וע"כ נראה לי לומר דדווקא גבי שטרא משום דלא אתי על פה ומרע לשטרא, כמו דאמרינן בכתובות (דף יט) אמר ר"פ תרווייהו בשטרא מעלי' קא מסהדי והאי דקאמר תנאי ה"ל חד ואין דברי' של א' במקום שנים, ואע"ג דפסקינן התם הלכתא כר"ה ברי' דר"י דתנאי מילתא אחריתא הוא היינו דווקא אם אי כתב ידם יוצא ממקום אחר, אבל בלאו"ה לא אתי ע"פ ומרע לשטרא דכיון דכתיב סתמא בשטרא, הוי כמו שמוכח שלא הי' על תנאי, וע"כ פסק הרמב"ם (בפ"ג מה' שבועות ה' יב) דמהימן לומר שהי' שבועתו על תנאי, אבל בשטרא לא מהימן דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא, וע"כ אמר לו קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש כו' פי שיכתוב על הגליון, וכתוב עליו בחרט אנוש, וכמו שכתב הרד"ק שלא ידמה שהוא רק במראה הנבואה אלא שיכתוב בפועל על הגליון והי' כל זה להורות שהרעה תתקיים ג"כ ולא שהוא על תנאי, וכמו שביארתי על מה שאמר ואעידה לי עדים נאמנים, והטעם דתכלית הטובה של ירושלים הוא דעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים אינה רק אם תתקיים תחילה ציון שדה תחרש

וע"כ כיון שביארתי שלדעת ר' עקיבא בעדים צריך שיהי' כולם מעידין אבל אם אמר איני יודע נתבטל העדות. אעפ"י שנתבטל מחמת דבר א', ע"כ ראה ישעי' הנבואה בלשון עדות לומר שתלוי עדותן של זכרי' בעדותן של אורי', ע"כ אי איפשר שתתקיים נבואתו של זכרי' אם לא תתקיים נבואתו של אורי'

ובזה יתיישב דלכאורה הא כתיב ע"ז הי' דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, וא"כ ירמי' הנביא הי' ג"כ מקונן ע"ז אך הענין הוא שאם הוא מצד שלא תתבטל עדותו של אורי' שבזה תלוי נבואתו של זכרי' א"כ סגי באם נתקיים פעם א' עדותו כמו שאמר ציון שדה תחרש, א"כ הועיל בעדותו, ועשו עדים שליחותן א"כ איפשר שתתקיים נבואתו של זכרי' וע"כ אנחנו מקוננים על אריכות הגלות שכבר נתקיים נבואתו של אורי', ע"ז אמר ע"ז היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, וכמו דאיתא במדרש האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים קורא אותה התורה דוה הה"ד והדוה בנדתה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית מקדשינו כמה ימים וכמה שנים עאכ"ו שתקרא דוה הילכך נאמר ע"ז הי' דוה לבנו על אלה חשכו עינינו וע"כ קוננו, ובכו על אריכות הגלות שכיון שכבר נתקיים נבואתו של אורי', א"כ איפשר שתתקיים נבואתו של זכרי' אבל הכא שראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים והתחילו לבכות ואמר להם ר"ע על מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת, ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, א"כ בכו על עיקר הדבר שמקום שנאמר והזר הקרב יומת ילכו בו שועלים ע"ז השיב להם ר"ע שזה מוכרח כדי שתתקיים נבואתו של זכרי' שע"כ כתיב בלשון ואעידה לי עדים נאמנים, אלא שהבכי' והקינה הוא על אריכות הגלות שפירשנו זה זמן הרבה מבית חיינו ומבית קדשינו כמו שאומר ע"ז הי' דוה לבנו וכמו דאיתא במדרש, וא"כ כבר נתקיים נבואתו של אורי' א"כ איפשר שתתקיים נבואתו של זכרי'

ובזה יתבאר המדרש (סוף איכה) על הר ציון ששמם כו' וכבר הי' ר"ג וראב"ע ור"י ור"ע כו' הגיעו להר הבית וראו שועל א' יוצא מבית קדשי הקדשים אמר להם למה אתם בוכים כו' אמר להם לכך אני משחק הרי הוא אומר ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' בן יברכי' וכי מה ענין אורי' אצל זכרי' אורי' במקדש ראשון וזכרי' במקדש שני, אלא מה אמר אורי' כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהי' ומה אמר זכרי' עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם כו' אמר הקב"ה הרי לי שני עדים ואם קיימים דברי אורי' יהי' קיימים דברי זכרי' ואם יבטלו דברי אורי' יבטלו דברי זכרי' ושמחתי שנתקיימו דברי אורי' ולבסוף דברי זכרי' עתידין להתקיים ובלשון הזה אמרו לו עקיבא תתנחם ברגלי מבשר עכ"ל, וא"כ מפורש במדרש שהוא בבחי' עדות שאם תתבטל דברי אורי' יתבטלו דברי זכרי', וכמו שביארתי שר"ע לטעמי' שכל שהוא בתורת עדות ונתבטל עד א' בטלה כל העדות אפי' אם בטל מחמת דבר אחר, וע"כ אמר להם ר"ע שפעם א' הי' צריך להתקיים ולא כמו שאמרו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו המשמעות שהרצון שלהם הי' שלא תתקיים כלל ע"ז השיבם שזה אי איפשר אלא שכל הקינות והדמעות הוא על אריכות החורבן והגלות, ע"ז אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו, פי' שנחומים א' על שראו שועלים הלכו בו שזה מוכרח להתקיים מפני שתלוי בזה נבואתו של זכרי', והנחומים השני' כיון שכל עיקר הדבר כדי שלא תבטל עדותו של אורי' מחמת שתלוי בזה נבואתו של זכרי', א"כ מכיון שאנו רואים שנתקיימה נבואתו של אורי' א"כ איפשר שתתקיים מיד נבואתו של זכרי' ולא יתארך עוד הגלות, וכמו דאיתא במדרש שאמרו לו תתנחם ברגלי מבשר וע"כ כיון שנתקיים נבואתו של אורי' ע"כ מובטחים אנו שתתקיים מיד נבואתו של זכרי' ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן

דרוש ב' לשבת נחמו

איתא במדרש פ' שמיני ד"א וזאת הבהמה הה"ד כל אמרת אלוק צרופה רב אמר לא ניתנו המצות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות וכל כך למה שנאמר מגן הוא לכל החוסים בו, אר' יודן בר' שמעון כל בהמות ולויתן הם קניגין של צדיקים לעתיד לבוא וכל מי שלא ראה קניגין כו' בעוה"ז זוכה לראותה לעוה"ב כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נועץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים מפני שהם חונקין, א"ר אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חידוש תורה מאתי תצא, א"ר ברכי' בשם ר' יצחק אריסטוון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבילות בעוה"ז כו' הה"ד וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנה לעתיד לבוא לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת החי' אשר תאכלו

והנה תחילה נבאר קצת המדרש במה שאומר כיצד הם נשחטין כו' ולויתן נועץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא, איפשר לומר דפליגי בהא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף טז) אלא צור