אבי הנחל קעא

להם וביארתי שם כיון שאמרת לי לומר לישראל א"כ הבטחתי לאחרים א"כ צריך שתקיים הטובה עיי"ש

וע"ז אמר דוד ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר אל בית עבדך למרחוק לא שההבטחה הי' בינו לבין דוד אלא הבטיחו עפ"י הנביא, וזה מוכרח להתקיים, וע"ז אומר ותדבר אל בית עבדך למרחוק היינו עפ"י נביא שאמר לו הנבואה, וע"ז אמר וזאת תורת האדם פי' שאם מבטיח לאחר ע"י הנביא זה מוכרח להתקיים, דאלו"ה איך אמרה תורה שאם לא יבוא הדבר שאמר הנביא הוא נביא שקר אולי חזר בו הקב"ה אלא ודאי שהטובה שהבטיח ע"י הנביא לאחרים אינו חוזר, ועוד איפשר וזאת תורת האדם קאי על מה שאמר לו כי ימלאו ימיך כו' הוא יבנה בית לשמי כו' אני אהי' לו לאב והוא יהי' לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, וע"ז אמר וזאת תורת האדם שלטובה בודאי לא יחזור, ואעפי' שאמר לרעה ג"כ אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם זה תלוי בהאדם עצמו שאם ישוב יחזור בו הקב"ה, ע"ז אמר וזאת תורת האדם שזה תלוי הבחירה בהאדם שאם ישוב הקב"ה מקבלו ויחזור מן הרעה, וא"כ נתבאר דהטובה שיצתה מפי הקב"ה לא יתבטל אעפ"י שהי' הנבואה על הרעה אעפ"כ על הרעה איפשר שיתבטל ועל הטובה בודאי תתקיים אף שהי' במאמר א' ולא אמרינן כיון שנתבטל הנבואה מחמת הרעה שיש בה, א"כ הטובה נמי לא יקויים, ובזה יתבאר הכתוב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, וכמו דאיתא בירושלמי שלטובה לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ולרעה ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, ואיפשר לפרש שאומר הכתוב לא איש אל ויכזב פי' שאם אומר על אדם א' מקצת לטובה ומקצת לרעה, וא"כ באדם אמרינן כיון שנתבטל במקצת נתבטל כולו, ואע"ג דאמרינן בגיטין (דף ט) דפלגינן דיבורא כמו שסובר רבא, אעפ"כ הא אמרינן בב"ב (דף קלד) דבתרי גופא פלגינן בחד גופא לא פלגינן, וא"כ בחד גופא לא פלגינן, כיון שנתבטל במקצת נתבטל כולו, וע"ז אומר לא איש אל ויכזב וכן אדם ויתנחם פי' שלטובה אינו חוזר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה פי' אעפ"י שיש באותה נבואה ענין לרעה, ולרעה חוזר, וא"כ הוה אמינא כיון שחוזר מהרעה מחמת תשובה ע"כ יחזור מהטובה ג"כ וע"ז אומר לא איש אל ויכזב כו' ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה ואעפי' שיש בו נמי לרעה עד שלא יעשה, אעפ"כ לא איש אל ויכזב ואינו חוזר מהטובה משא"כ בבני אדם דאמרינן שנתבטל במקצת נתבטל בכולו וע"ז כתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי כאשר ירד הגשם ושלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו פי' דאף בבני אדם אמרינן דכיון שנתבטל במקצת נתבטל בכולו, אבל בהקב"ה כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם פי' שהטובה בודאי תתקיים

ובזה יתבאר הא דשילהי מכות (דף כד) כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק כו' אמר להן לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' בן יברכיהו וכי מה ענין אורי' אצל זכרי' אורי' במקדש ראשון וזכרי' במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכרי' בנבואתו של אורי', באורי' כתוב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, בזכרי' כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים עד שלא נתקיימה נבואתו של אורי' הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכרי', עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי' בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת כו', פי' שבכאן יש ב' ענינים הא' נבואת אורי', ונבואת אורי' הוא לרעה דהיינו ציון שדה תחרש כו' ונבואתו של זכרי' הוא לטובה עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, וא"כ נבואתו של אורי' איפשר שיחזור בו הקב"ה שהנביא שמתנבא לרעה איפשר שיחזור אבל נבואתו של זכרי' שהוא לטובה הוא בודאי תתקיים ולכן כתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' כו' דהיינו שתלה נבואתו של זכרי' בנבואתו של אורי' דהיינו אם יתבטל נבואתו של אורי' לא יקויים נבואתו של זכרי' ג"כ, ור"ע לטעמי' שביארתי לעיל דס"ל בעדות דאמרינן דאע"ג שנתבטל מחמת ד"א אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה. וע"כ אמר ג"כ בלשון עדות ואעידה לי עדים נאמנים להורות שאם לא יתקיים נבואתו של אורי' לא תתקיים נבואתו של זכרי' ג"כ כמו דאמרינן בעדות שאם בטלה מקצתה בטלה כולה, ולטעמי' דר"ע אפי' נתבטל מחמה ד"א כמו שביארתי לעיל, והכא נמי אם יתבטל נבואתו של אורי' לא יתקיים נמי הטובה של זכרי' אלא דווקא אם יקויים ציון שדה תחרש כו' אז יקויים נבואתו של זכרי' עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, וע"כ קאמר ואעידה לי עדים נאמנים דהיינו ששניהם נאמנים דאעפ"י שברעה חוזר, אך אעפ"כ מוכרח הוא שתתקיים מחמת נבואתו של זכרי' שהיא לטובה והיא תלוי' בנבואתו של אורי'

אך כבר ביארתי לעיל דהא דאמרינן דלא פלגינן דיבורא בחד גופא היינו דווקא באדם, אבל לגבי הקב"ה אמרינן כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ואפי' ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה. אעפ"כ הטובה צריכה לקיים כמו דכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, וע"ז אומר קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש פי' שבזה תהי' הדבר כמו שבחרט אנוש בעדות דאמרינן דאם בטלה מקצתה בטלה כולה, כן יהי' ג"כ הנבואות האלו בתורת עדות שיהי' תלוי זה בזה שאם לא תתקיים נבואת אורי' לא תתקיים נבואת זכרי' הא דזקנים וזקנות ברחובות ירושלים וע"ז אמר ר"ע שהוא מצחק כי למה יש לו לבכות כיון שהטובה תלוי' ברעה, אעפ"י שלרעה יוכל לחזור, אעפ"כ כיון שהטובה תלוי' בזה דאם לא יקיים נבואתו של אורי' מחמת שצרעה חוזר, א"כ גם הטובה לא תוכל לקיים, וע"כ כיון שראה שועל שיצא מבית ק"ק התחיל מצחק דכיון שנתקיימה נבואתו של אורי' א"כ גם נבואתו של זכרי' נמי תתקיים

ובמ"א ביארתי הענין שאמר לו קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש כו', ואעידה לי עדים נאמנים כמו שביארתי שבכל מקום נביא שמתנבא על הרעה חוזר ועל הטובה אינו חוזר, והטעם שהנבואה שהיא לרעה היא רק על תנאי אם לא יעשו תשובה, והנבואה שהיא לטובה בודאי תתקיים, וכמו דאמרינן בברכות (דף ז) וא"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה רבינו שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אע"ג דבעי משה רחמי עלה וביטלה אפ"ה אוקמי בזרעי' כו', וא"כ חזינן דלטובה אפי' על תנאי אינו חוזר, ואע"ג דנתבטל הרעה דמשה בעי רחמי, אעפ"כ הטובה מתקיימת ובזה ביארתי במדרש (ס' ויקרא פ"ו) ר' ברכי' ור' חייא בשם ר' יוסי ב"ח הוא נשבע להן והן נשבעו לו הוא נשבע להן ואשבע לך ואביא בברית אתך נאום ה' אלקים, והן נשבעין להקב"ה שנאמר לעברך בברית ה' אלקיך כו' וכיון שעברו על תנאי הר סיני אמר להם הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם, א"ר פנחס כתיב והמה כאדם עברו ברית ברם הכא כי אל אנכי ולא איש, וביארתי עפ"י מאי דאיתא בש"ע יו"ד (ס' רצו סע' ו) שנים שנשבעו לעשות דבר א' ועבר א' מהם על השבועה השני פטור וא"צ התרה, וע"כ אומר הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם, וע"ז אמר ר' פנחס כתיב והמה כאדם עברו ברית ברם הכא כי אל אנכי ולא איש, היינו שבהקב"ה ליכא למימר זאת, דהא דמותר השני לעבור, היינו מצד שהוא רק על תנאי אם השני יקיים אבל בהקב"ה כתיב לא איש אל ויכזב, דלטובה אפי' על תנאי אינו חוזר, וע"ז אומר א"ר פנחס כתיב והמה כאדם עברו ברית ברם הכא כי אל אנכי ולא איש, וכמו דכתיב לא איש אל ויכזב ואפי' על תנאי אינו חוזר

ובזה יתבאר המדרש שם (ס' ויקרא פ' ו) א"ר אחא הדא רות הקודש סניגוריא היא מלמדת זכות לכאן ולכאן, אומרת לישראל אל תהי עד חנם כו' ואח"כ