אבי הנחל קע

כשתי כיתי עדים כשירים לזה ופסולים לזה עכ"ל, והרא"ש הביאו בריש מכות, וכתב שרב אלפס פוסק כר' יוחנן לגבי ר' אלעזר דכתב כל נכסיו לשני ב"א כא' והי' עדים כשירים לזה ופסולין לזה, דמאחר שהם פסולים לזה, פסולים לזה, ולפי"ז קשה דהא אנן קייל"ן כרבא בפ"ק דגיטין (דף ח) דאם אמר כל נכסי קנוין לך דעצמו קנה ונכסים לא קנה, דעצמו קנה מידי דהוי אגט אשה, ונכסים לא קנה מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא ופלגינן דיבורא, ובירושלמי מדמי להו אהדדי דאמרינן כתב כל נכסיו לעבדו כו' ייבא כהדא כתב כל נכסיו כו' פי' דלר' יוחנן שסובר דכתב כל נכסיו לשני ב"א כאחת, דמאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה, וה"נ מאחר שהשטר בטל לענין הנכסים שצריך קיום ב"ד מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא, ה"נ בטל לענין העבד והביא שם דברי רבינו יואל הלוי שחילק בזה דבשני ב"א מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא, אבל בגט שיחרור לא חיישינן לאיחלופי משום שצ"ל בפני נכתב

אבל לפי מה שביארתי א"ש דכבר כתב הראב"ד הובא ברא"ש פ"ק דמכות דע"כ אמרינן פלגינן דיבורא, מפני שלגבי עצמו אינו עד כלל, וע"כ לא דמי להא דנמצא א' מן העדים קרוב או פסול ע"ש ברא"ש, וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דלא אמרינן עשמב"כ, אלא מחמת העדות בעצמו, דהיינו בפסולי עדות, וע"כ כיון דלא הוי עליו שם עד כלל לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה כו' אבל לשיטת הירושלמי דאמרינן דעדות שבטלה מקצתה כו' אפי' בנתבטל מחמת דבר אחר, וע"כ לא גרע מאם אין עליו שם עד, אפ"ה בטלה כולה, וכמו שאם אומר שאינו יודע כלל, א"כ לא הוי כלל ממקיימי הדבר, ואפ"ה אמר בירושלמי דבטל, וה"נ לענין פלגינן דיבורא

ומעתה נחזור לתחילת המדרש לבאר הא דאמרינן בסוף מכות (דף כד) אמר להם ר' עקיבא לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים כו' והוא עפ"י מה שכתב הרמב"ם (סוף הלכות יסודי התורה ה' ד) והבאתיו בספרי ע"י וזה לשונו דברי הפורעניות שהנביא אומר כגון שאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחש' לנבואתו ואין אומרים הנה דבר ולא בא שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואיפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה או שתלה להם כחזקי', אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהי' כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר שכל דבר טובה שיגזור האל על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו בדבר טובה שחזר אלא בחורבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וזה מפורש במס' שבת הא למדת שבדבר טיבה בלבד יבחן הנביא שירמי' אמר בתשובתו לחנני' בן עזור כשהי' ירמי' מתנבא לרע וחנני' מתנבא לטובה אמר לו לחנני' אם לא יעמדו דברי אין בזה ראי' שאני נביא השקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת עכ"ל, עיי"ש מה שהארכתי בזה

והנה מה שכתב הרמב"ם הוא מבואר בירושלמי (פ"ב דתענית) כתיב לא איש אל ויכזב אמר ר' שמואל אמר הקב"ה לעשות טובה לא איש אל ויכזב. לעשות רעה ההוא אמר ולא יעשה

ומעתה יש לחקור אם אמר בנבואה אחת ענין שהוא לרעה, וענין שהוא לטובה אם נאמר מאחר שלרעה יוכל לחזור א"כ גם הטובה איפשר שלא יתקיים או דפלגינן דיבורא דהרעה יכולה לבטל. אבל הטיבה צריך שיקויים כמו דכתיב לא איש אל ויכזב כו', והנה דבר זה יתבאר לכאורה ממה שביארתי במ"א על הא דכתיב (שמואל א' טו) ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם וביארתי שהענין הוא שלרעה חוזר, אבל לטובה אינו חוזר שברעה כתיב ההוא אמר ולא יעשה, משא"כ בטובה דכתיב לא איש אל ויכזב, וע"ז אמר קרע ה' את ממלכות ישראל, ונתנה לרעך הטוב ממך, וע"כ כיון שיש בזה טובה כמו שאמר ונתנה לרעך הטוב ממך, וע"כ אינו חוזר מהרעה ג"כ. וע"ז אמר וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, וכמו שפי' רש"י וגם נצח ישראל לא ישקר ואם תאמר אשוב מעוני לפניו לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנה לו כי הקב"ה שהוא נצחונו של שלישראל לא ישקר מליתן הטובה שאמר ליתן עכ"ל, ובזה יתיישב מה שכתב הרד"ק ואעפ"י שאמר לו זה בגלגל כשהעלה העולה ממלכתך לא תקום (שמואל א' יג) איפשר שהחטא ההוא הי' נמחל לו ע"י תשובה ומ"ט וכיון ששנה בחטא אמר לו היום נקרעה הממלכה ממך כו' עכ"ל, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהתם (שמואל א יג) אמר לו בקש ה' איש כלבבו כו' וא"כ לא אמר לו שכבר נתן המלוכה לאחר, ע"כ יוכל להועיל תשובה ומ"ט אבל הכא אמר לו ונתנה לרעך הטוב ממך ובפרט לפי מה שכתב רש"י שנתן לו סימן מי שיכרות את ככף מעילו הוא ימלוך תחתיו, וא"כ כיון שנתן המלוכה לאחר ולטובה אינו חוזר ע"ז אמר וגם נצח ישראל לא ישקר כי לא אדם הוא להנחם ובזה ביארתי המדרש בלשון שניטלה המלוכה משאול ונתנה לרעך הטוב ממך חזרה המלוכה שנאמר ומלכותה יתן לרעותה הטובה ממנה, כיון שלרעה הי' הקב"ה חוזר, אך שלא חזר מחמת הטובה, וע"כ הי' לטובה ג"כ שנאמר ומלכותה יתן לרעותה הטובה ממנה וחזרה באותה לשון שכיון שעשה שאול תשובה, ולא חזר רק מחמת ונתנה לרעך הטוב ממך, וע"כ חזרה המלוכה נמי באופן זה, וא"כ מוכח שמחמת הטובה אינו חוזר מהרעה ג"כ, אך מזה אין ראי' דהא הכא חדא מילתא הוא שאם יחזור לרעה ולא יטול המלוכה משאול, א"כ איך יתקיים הטובה שדוד יהי' מלך

אמנם במ"א ביארתי על הא דכתיב (מלכים ב' כ) כ) ויאמר ישעי' אל חזקי' שמע דבר ה' הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה לא יותר דבר אמר ה'. ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקח והיו סריסים בהיכל מלך בבל, ויאמר חזקי' אל ישעי' טוב דבר ה' אשר דברת ויאמר הלא אם שלום ואמת יהי' בימי, ופירש"י טוב דבר ה' מאחר שבימי יהי' שלום עכ"ל, ועדיין צריך להבין דמהו טוב דבר כו' דאיזה טובה היא כיון שהנה ימים באים ונשא כל כו' ומבניך יהי' סריסים בהיכל מלך בבל אך הענין הוא שהמשמעות של הנבואה הי' שרק לאחר מותו יתחיל הרעה, אבל בימיו יהי' שלום, ע"ז אמר שהטובה בודאי תתקיים, וע"ז אמר טוב דבר ה' כי יהי' שלום ואמת בימי, והנבואה שהיא לשלום בודאי תתקיים כמו שהביא הרמב"ם בה' יסודי התורה הפסוק בירמי' הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הדבר אשר שלחו ה' באמת, וא"כ לטובה הוא שלום יאמת, ואעפ"י שהנבואה הי' ג"כ לרעה, אך לרעה מועיל תשובה, והקב"ה חוזר מהרעה, אעפ"י שענין הטובה נשמע מהנבואה אשר לרעה, אעפ"כ פלגינן דיבורא שלרעה לא תתקיים, והטובה שמוכח ממנה יתקיים, [וכה"ג אמרינן בגיטין (דף ט) והבאתיו לעיל כל נכסי קנוין לך מהו כו' אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו, א"ל רבא בשלמא נכסים לא לקני מידי דהוי אקיים שטרות דעלמא, אלא עצמו ליקני מידי דהוי אגט אשה, אלמא דאפי' בדיני אדם נמי, אעפ"י שעצמו מוכח מכח הנכסים ובענין הנכסים נתבטל, אעפ"כ קנה עצמו] והכא נמי אעפ"י שמעיקר הנבואה יחזור אם יעשה תשובה, אעפ"כ מהטובה בודאי לא יחזיר, וע"ז אמר טוב דבר ה' כי יהי' שלום ואמת בימי ושעל הרעה לא כתיב כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם אלא אם עושין תשובה חוזר, ואיפשר לבאר נמי הא דכתיב (שמואל ב' ז) ויאמר דוד מי אנכי כי הביאתני עד הלום ותקטן עוד זאת בעניך ותדבר אל בית עבדך למרחיק, וזאת תורת האדם כו', וצריך להבין מהו ותדבר אל בית עבדך למרחוק, והוא שהרמב"ם בהקדמתו לזרעים הקשה ע"ז דאם לטובה איני חוזר אעפ"י שהוא על תנאי, א"כ אמאי אמרינן בפ"ק דברכות (דף ד) וירא יעקב מאוד אמר שמא יגרום החטא וא"כ אמאי נתיירא יעקב שמא יגרום החטא, הא לטובה אינו חוזר אפי' ע"י תנאי, וכתב דזהו דווקא בין הקב"ה ובין הנביא אבל לא שיאמר הקב"ה להבטיח לבני אדם בשורה טובה, ועיין בספרי ע"י (דרוש ה') מה שביארתי על הא דאמרינן בברכות (דף לב) וידבר אליהם ארבה את זרעכם כו' אשר אמרתי, אשר אמרת מיבעי לי' אלא דברים שאמרת לי לך ואמור להם לישראל בשמי כו' עכשיו מה אני אומר