אבי הנחל קסט

דכיון שהם העידו שראו כא' והוא כפר ונשבע, א"כ לפי דברי העד השני נתבטל כל העדות (ויהי' זה תלוי קצת בספיקו של המ"ל שהבאתי לעיל ודו"ק) [והכי משמע בירושלמי באגדה (פ"ב דסנהדרין) תני ר' שמעון בן יוחאי עלה ס' משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה, אמר לפניו רבנן העולמים כתבת בתורתיך כל דייתיקי שבטלה מקצתה בטולה כולה, והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד כו' עיי"ש, וכתב הק"ע דקשה מאי מתנת שכ"מ שייך הכא והתם טעמי' רבה אית בי' שנראה שמתחרט בראשון אבל אם מבטל מקצת ופירש בהדי' כל השאר לא בטל אלא מקצתו, וכאןנמי כמו שפירש דמי, וכמ"ש בסמוך, לכן נראה דסובר רשב"י כל השטרות שבטלו מקצתן בטלו כולו עכ"ל ובאמת אם מצד חזרת הנותן לא דמי כלל ועיין בב"ב (דף קמח) והלכתא חזרה במקלת הוי חזרה כו' בכולה כו' ע"ש, אלא ודאי דלאו דווקא דייתיקי אלא כל השטרות ג"כ ונתבטל המקצת כנתטל בכולו, וכמו שביארתי דס"ל דאפי' נתבטל מחמת דבר א' נתבטל בכולו]

ועוד כראה לי להביא ראי', דהש"ס דילן פליג על הירושלמי בזה, דהיכא דלא נתבטל מחמת קאו"פ לא אמרינן בזה דנתבטל כל העדות, והא דאמרינן בב"ב (דף לא) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתא סהדי דאבהתי' היא ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה, ואמר ר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה, ואוקי ארעא בחזקת אבהתי', והקשה הרשב"א דלפי מאי דקייל"ן בע"ז דאם אמרו תכ"ד אטביחה כיון דהוזמו אטביחה, אי אמרינן דלמפרע הוא נפסל, נמצא דלמפרע פסולין אגניבה ובטלה עדות גנבה ואמאי לא אמרינן ה"נ, ותירץ דהטעם הוא דהתם הוא פסול בעצם) ע"כ הוי כנמצא א' מהם קאו"פ ובטלה כל העדות אבל בהכחשה אינם פסולים בעצם, דהא קייל"ן דאלו באים בפני עצמם ומעידים ואלו באים בפ"ע ומעידים כמו דאיתא בשבועות (דף מח) אלא דלאותה עדות נפסלים משום דהוכחשו ואינם יודעים איזה אמת, ע"כ לא אמרינן כיון שנתבטל העדות בחזקה נתבטל נמי העדות באבהתא והא דאמר רבא עדות מוכחשת היינו משום דכחדא עדות משווינן ומזה יש להביא ראי' ברורה למה שנסתפק המ"ל והבאתי לעיל, דהא הכא אע"ג דהוכחשו, אפ"ה כיון דכשרים לעדות אחרת לא הוי כמו פסולים בעצם כמו שכתב הרשב"א ודו"ק [ואעפ"כ יש לחלק דהתם בהכחשה אינם פסולים בעצם דהא אלו באים בפ"ע ומעידים ואלו באים בפ"ע ומעידים ע"כ לא הי' פסולים בעצם וע"כ לא אמרינן כיון שבמב"כ משא"כ בהא דאמרינן בכתובות (דף מד) בהא דלאורועי סהדי דכיון דהודה הבע"ד שהוא פסול והוא לדידי' פסול מחמת הודאת בע"ד ע"כ איפשר לומר דאפי' אם נצטרף אחרים פסול כל העדות ג"כ משום הודאת בע"ד דהוי לדידי' פסול לגמרי, אך לכאורה יש להביא ראי' דלא אמרינן בהא דאורועי סהדי עדות שב"מ ב"כ, מהא שכתב הרא"ש פ"ג דסנהדרין (ד"ל) וז"ל אבל אם המלוה מודה דלית לי' גבי' לוה אלא חד מנה כו' לכאורה הי' נראה דאפי' שבועה דאורייתא לא צריך כיון דלדברי המלוה חד מינייהו מסהיד שיקרא הוי עדות מוכחשת וחשבינן תרווייהו פסולין לאותה עדות ומיהו כי דייקת בי' כו' דהא דחשבינן להו עדות מוכחשת לפסול שניהם היינו כששניהם מעידין על דבר א' ומכחישין זא"ז כגון זה אומר הרג וזה אומר לא הרג אבל כששניהם מעידין על שני דברים ולדברי המלוה א' מהם שקרן מכל מקום הא' אומר אמת ומחייבו שבועה עכ"ל, ולכאורה משמע דאפי' העידו שניהם, יחד אפ"ה הוי עד א' ומחייבו שבועה א"כ קשה דאמאי לא אמרינן כיון דנמצא א' פסול בטלה כל העדות, אלא ודאי שהוא משום דאינו פסול בעצם, אלא מחמת הודאת בע"ד, וכל שאינו פסול בעצם רק מחמת הודאת בע"ד לא אמרינן שבטלה כולה אך לכאורה יש לדחות דהטעם דלא אמרינן דבטלה כולה הוא משום דאפי' לדברי הודאת בע"ד נמי אינו מבורר מי הוא הפסול, אלא שלפי הודאת הבע"ד חד מינייהו פסול, אבל אינו מבורר מי הוא, וע"כ כיון שאינו מבורר מי הוא הפסול לא אמרינן כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף מא) וכמו שאבאר לקמן אך לכאורה נראה דהפוסקים לא ס"ל לחלק בין כשהפסול ידוע או שאינו ידוע, דהא הסמ"ע כתב בחו"מ (ס' לא) בהא דשני כיתי עדים המכחישות זא"ז ובא עד א' מכת זו ועד א' מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות שהרי בודאי א' מהם שקר, וכתב הסמ"ע דאע"ג דאית בהו חד דכשר א"צ לישבע שבוע' כו' אלמא אע"ג דאין הפסול מבורר אפ"ה בטלה כל העדות וצ"ע שהביא מהרשב"א בתשובה וממה שכתב הרשב"א לעיל, מוכח דס"ל דכיון דקייל"ן אלו באים בפ"ע ומעידין ואלו באים בפ"ע ומעידין לא הי' פסול בעצם ולא אמרינן בכה"ג שבטל כל העדות]

והנה אמרינן בר"ה (דף כד) ת"ר א' אומר גבוה ב' מרדעות וא' אומר ג' עדותן קיימת, א' אומר ג', וא' אומר ה' עדותן בטילה, אבל מצטרפין לעדות אחרת פירש"י א' מהם מצטרפין עם עד אחד שיאמר כמותו, והקשה הט"א דאמאי לא אמרינן עשמב"כ דכיון שהעיד בתחילה עם הפסול שוב אי איפשר להצטרף עם אחר בעדות זה של ר"ח דכיון דב"מ ב"כ ושוב לא יועיל צירופו עם אחר, וכתב דכל התירוצים מה שתירצו התוס' בב"ב (דף מא) בהא שהקשו שם דבב' כיתי עדים נמי תיבטל עדותן דהוי נמצא א' מהן קאו"פ לא יתיישב הכא דמה שחילקו בין ד"מ לד"נ בזה לא יתיישב הכא דכל החילוק דבד"מ לא אמרינן עשמב"כ היינו משום דבד"מ סגי בעד א' לשבועה אבל בעדות החודש עד א' לאו כלום הוא, ועיי"ש שדחה כל התירוצים של התוס' רק מה שתירצו דאם לא נודע מי הוא הפסול לא אמרינן עשמב"כ אע"ג דהכא נודע מי הי' הפסול וע"ז תירץ דהא דאמר רבא דהוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת, לאו שאמר כמותו ממש, דא"כ הי' הפסול מבטל כל העדות לגמרי כיון דנודע מי הוא הפסול אלא דמיירי בבא אחר ואמר גבוה ד' מרדעות הי' דזה ראוי להצטרף עם האומר ג' ועם האומר ה' דכ"כ טעו אינשי אלא דאינהו בהדי הדדי לא מצטרפי דבין ג' לה' לא טעי אבל בין ג' לד' או בין ד' לה' ודאי טעי וזה האחר ראוי לצרפו בין עם זה בין עם זה ואכתי לא נודע מי הוא הפסול, וע"כ לא אמרינן עשמב"כ עיי"ש ולכאורה הי' נראה לי לומר דהא דאמרינן דאם לא נודע מי הוא הפסול לא אמרינן עשמב"כ היינו דווקא לפי מאי דקייל"ן כר"ה דזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, וע"כ כיון שבעצם הם כשירים ורק שנתבטל לאותו עדות ע"כ לא אמרינן בזה עשמב"כ דהוי כמו שנתבטל מחמת ד"א וכמו שכתב הרשב"א הבאתיו לעיל, אבל לר"ח שאומר דבהדי סהדי שקרי למה לי א"כ הוי כמו פסול בעצם, וא"כ צריך לומר לפי"ז עשמב"כ אפי' אי לא נודע מי הוא הפסול, ורבא משני בשבועות (דף מח) אליבא דר"ח הוא ואחר. מצטרפין לעדות אחרת, וא"כ אכתי תיקשה אמאי לא אמרינן עשמב"כ

אך מהירושלמי (פי"א דיבמות ה' ה) משמע דאפי' לר"ח אמרינן דכיון שלא נודע מי הוא הפסול לא אמרינן עשמב"כ דאמרינן התם מהו שיעידו עדות ותעלה להם עדות אחת, אי ייבא כההיא דמר ר' זעירא כו' מאחר שאילו ימצאו ע"ז אין נהרגין, ואין ההורג נהרג, אף הכא כן עכ"ל פי' דמיבעי לי' בהני ולדות שנתערבו ואינו ידוע איזהו העבד ואיזהו ב"ח אם העידו ביחד אם תעלה להם עדות, וקאמר דאיפשר מאחר שאין בו דין הזמה, דהא אינם יכולים להזימן שאינו ידוע מי הוא הכשר ומי הוא הפסול וע"כ פסולים לעדות והק"ע האריך בזה הרבה, שלא תקשה מהא דתנן נמצא א' מהן קאו"פ עדותן בטילה עיי"ש, ונעלם ממנו דברי התוס' דסנהדרין (דף לא) ודב"ב (דף מא) שאם אין הפסול ידוע לא אמרינן עשמב"כ, אלמא אע"ג דבהני ולדות שנתערבו לא שייך לומר זו באה בפני עצמה ומעידה דהא לית להו חזקת כשרות, אעפ"כ משמע מהירושלמי דכיון דלא נודע מי הוא הפסול לא אמרינן עשמב"כ, וא"כ הכי נמי לר"ח ודו"ק

ובזה שביארתי יתיישב מה שנדחקו הראשונים בהירושלמי דריש גיטין (ה' א) כתב כל נכסיו לעבדו את אמר היא גיטו היא מתנתו מה את עבד לה כגט הוא וערעורו בטל, או כמתנה הוא וערעורו קיים ייבא כהדא כתב כל נכסיו לשני ב"א כאחת והיו עדים כשירין לזה ופסולין לזה ר' אילא בשם ר' אמי אתפלגין ר"י ור"ל ח"א מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה, וחורנא אמר כשירין לזה ופסולין לזה כו' מתניתא מסייע לר"י מה השנים נמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטילה כו' ומ"ד לא אמר א"ר יאות נעשית