אבי הנחל טז

בכל שהוא, דלא נאמרה פרוטה אלא לענין אשם מעילה, וכמו שביארתי במ"א על התוס' דזבחים (דף מ"ה) שהקשו בתוס' ד"ה אבל כו' אהא דא"ר שמעון דהעצים והלבונה והקטורת אין חייבין עליהם משום טומאה משום דאין נאכלים תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהם מעילה ור"ש היא דאמר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין משום דאין איסור חל על איסור דמעילה, וא"כ קשה דאמאי אינו חל דילמא מיירי דלית בה שיעור שוה פרוטה, ובאמת יש להקשות על הגמ' גופא מהא דספ"ה דכריתות (דף כ"ג) דקאמר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין. וא"כ אם לית בה שוה פרוטה אמאי לא חל איסור עולין, אלא ודאי דלר"ש דאמר כל שהוא למלקות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן א"כ לוקה נמי משום לאו דמעילה בכל שהוא, וא"כ כיון שביארתי דהאי תנא סובר כר"ש בכולהו דהיינו לענין מלקות בכל שהוא ג"כ, א"כ לענין מעילה נמי בכל שהוא, א"כ קשה דאמאי לא חשיב לאו דמעילה, דהא מתחייב אכל שהוא, וע"כ חשיב רש"י לאו דמעילה לפי המסקנא, אבל קודם דאסיק דהאי תנא לית לי' כולל, א"כ איפשר לומר דהאי תנא סובר דלמעילה בעינן פרוטה, וע"כ לפי זה כלאים בכרם חשוב כב' כלאי זרעים וכלאי הכרם, ולאו דמעילה לא חשיב משום דבעינן שו"פ אבל לפי המסקנא דהאי תנא ס"ל כר"ש וא"כ ס"ל דבכל שהוא נמי כר"ש, וכמו שביארתי, וא"כ אמאי לא יחשוב לאו דמעילה, וע"כ פירש רש"י בחמור בדק הבית וקא חשיב לאו דמעילה משום דלר"ש לא בעינן במעילה שוה פרוטה

ועוד נראה לי ממה שהוכחתי ממה שהקשו התוס' בזבחים (דף מ"ו) דר"ש אית לי' דלענין מעילה לוקה בכל שהוא כמו בשארי לאוי, מדלא תירצו התוס' דמיירי דלית בה שיעור שוה פרוטה, ולתירוצא קמא של התוס' בפ"ב, דשבועות (דף כ"ב) דבחצי שיעור כיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב לי' מושבע ועומד עיי"ש, א"כ מוכח דס"ל לר"ש לוקה בכל שהוא, ונראה לי דזה יהי' תלוי במחלוקת רש"י ותוס' בשבועות (דף כ"א) דאמרינן התם איבעי להו ר"ע בכל התורה כר"ש ס"ל דמחייב במשהו דתני' רש"א כל שהוא למכות ולא אמרו בכזית אלא לענין קרבן, ופירש"י ולא אמרו בכזית הלכה למשה מסיני אלא לענין קרבן דשגגת כרת הילכך הכא אפי' לקרבן דקרבן שבועה על חילוף שבועה באה, וכיון דאכילה בכל שהוא הרי אסר על עצמו בשבועתו בכל שהוא, וכשאכל כל שהוא החליף את שבועתו, והתוס' פירשו ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ודווקא בשאר איסור בעינן כזית לקרבן שהקרבן תלוי בכרת, וזדונו בכרת לא הוי אלא בכזית, אבל בשבועת ביטוי דאין בו כרת אלא לאו דהקרבן תלוי בלאו כי היכי דלוקין אכל שהוא מביא קרבן אכל שהוא, וא"כ לפי פירש"י דהטעם הא דמלקות בכל שהוא לר"ש הוא משום דס"ל דאכילה בכל שהוא, וא"כ לפי זה לא יהי' מוכח דלר"ש ילקה במעילה בכל שהוא כיון דבמעילה לא נאמרה אכילה, רק איפשר לומר כיון דילפינן מתרומה וכמו שבתרומה בכל שהוא לר"ש כן הוא במעילה, אבל לפי' פי' התוס' דמשמע מהתוס' שסוברים דלר"ש נאמרה ההלכה דלמלקות בכל שהוא דאכילה הוא בכזית, והא דמלקות בכל שהוא, הוא משום הלמ"מ, וע"כ לא רצו התוס' פרש כפי' רש"י ודו"ק, וע"כ כיון דנאמרה הלמ"מ דלמלקות בכל שהוא, א"כ נאמרה במעילה ג"כ דבכל שהוא, כיון דלא מאכילה קא יליף רק מהלכה

ועוד נראה לי דלפי פירוש התוס' יתחייב במעילה אפי' קרבן לר"ש, וכמו שכתבו התוס' דהא אמרינן ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן היינו משום שהקרבן תלוי בכרת, וכרת לא הוי אלא בכזית אבל בשבועת ביטוי דאין בו כרת אלא לאו והקרבן תלוי בלאו כי היכי דלוקין אכל שהוא מביא קרבן אכל שהוא, כלפי וא"כ לפי"ז לרבנן דאמרי דהזיד במעילה בלאו בפסחים (דף ל"ג) וא"כ כיון דאשם בא על הלאו והלאו בכל שהוא א"כ מביא אשם לר"ש נמי בכל שהוא וא"כ למאי דמסקינן דאתי כר"ש א"כ למה לא חשיב מעילה, דהא מעילה בכל שהוא לדברי ר"ש לענין מלקות ואפי' לענין קרבן נמי [ובמ"א ביארת שאיפשר לומר דכיון דכלאי הכרם אסור בהנאה א"כ ליכא הנאה ובפרט אי אמרין דמעילה בשו"פ א"כ ליכא הנאה בשו"פ, אך אעפ"כ צ"ע דא"כ קשה אמאי חייב על יו"ט הא בעינן שיהא מתקן, אך ביארתי שם דכיון דמתנית מיירי בשביעית, ומתניתין ר"ש היא ואמריכן ביבמות (דף פ"ג) לר' יוסי ור' שמעון סברי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואכן בפ"ג דכלאים המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קודש וחייב באחריותו, ר"י ור"ש אומרים אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, א"ר יוסי מעשה בא' שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכמו דאמרינן בירושלמי שם המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו נשמעינה מהדא א"ר יוסי מעשה בא' שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ג ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, הרי אין הגפן שלו, ואין התבואה שלו ואתתבת, וא"כ בשביעית אין הגפן שלו ואין התבואה שלו, ע"כ אינו נאסר, ובמ"א הארכתי בזה]

אך עכ"ז קשה לי לפי מה שביארתי דלר"ש צא בעינן במעילה שו"פ, וכמו שביארתי, א"כ איך אמרינן בכריתות (דף ט"ו) א"ר שמעון לא כך שאלו ר' עקיבא אלא באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם א' מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל א' וא', אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזבח א' בה' תמחויין בהעלם א' שהוא חייב על כל א' וא' משום מעילה ורואה אני שהדברים ק"ו, אמר לו ר' עקיבא אם הלכה נקבל אם לדין יש תשובה כו' לא אם אמרת במעילה שעשה המאכיל כאוכל, ואת המהנה כנהנה צירף את המעילה לזמן מרובה, תאמר בנותר שאין בו אחת מאלו, אלמא דר"ש ס"ל, אליבא דר"ע דצירף את המעילה לזמן מרובה, ואם איתא דר"ש ס"ל לענין מעילה בכל שהוא לענין קרבן, א"כ איך יאמר ר"ש צירף את המעילה לזמן מרובה לדברי ר' עקיבא, דלא כדברי עצמו דס"ל בכל שהוא, ועוד דבשבועות (דף כ"ב) קא מיבעי להש"ס אליבא דר"ע גופי' אי ס"ל כר"ש עיי"ש וא"כ משמע מזה דכ"ע מודו דלענין מעילה בעינן שו"פ, והא שהקשיתי לעיל מהא דספ"ה דכריתות (דף כ"ג) דקאמר ר"ש אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין דלא חל אמעילה, אלמא דמעילה בכל שהוא לר"ש דאלו"ה כיון דאין במעילה שו"פ א"כ אמאי לא חל, איפשר לומר דלמלקות ס"ל לר"ש דבכל שהוא, כמו בכל האיסורים, [ע"כ לא חל אפי' הקרבן על הלאו, וכמו שאומר ר"ש האוכל נבילה ביוה"כ פטור], ועוד נ"ל לומר דאין הטעם משום דלא חל אמעילה, אלא דבעולה איכא לאו לבד הלאו דמעילה, וכמו שכתב המ"ל (ברמב"ם פ"א מה' מעילה) דבעולה לוקה משום הלאו המיוחד וזה שיעורו בכזית, ולוקה משום לאו הכולל דהיינו מעילה והלאו המיוחד שיעורו בכזית, והלאו הכולל של מעילה שיעורו בפרוטה עיי"ש, וזה מוכח ג"כ מהרמב"ם (פ"ג מ"ה מעילה ה' ב' ) שכתב בד"א כשהי' החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם הי' בשר עולה וכיוצא בה לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעילה, וא"כ מוכח שיש לאו פרטי בעולה ובפרט לדברי ר"ש דס"ל במכות (דף י"ז) דבתודה ושלמים אפי' לפני זריקה שלא הותר עדיין לזר לוקה נמי, וע"ש בגמ' בהא דמסיק שם איסורא בעלמא כו' מה שפירש"י ותוס' שם, אבל בעולה מסקינן שם דלוקה לר"ש

ובזה יתבאר קצת מה דשקלו וטרי ביר בירושלמי דערלה (פ"ב) דתנן התם חתיכה של קדשי קדשים ושל פיגול שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים, ור"ש מתיר לזרים ולכהנים, פי' דרבנן אסרי לזרים מפני שס"ל ב' וג' שמות מצטרפין לאסור, ור"ש לטעמי' דס"ל דאין ב' שמות מצטרפין ע"כ אין מצטרפין חתיכה של ק"ק עם הפיגול לאסור לזרים, וע"כ החתיכות של חולין מבטל הפיגול והק"ק משום שאין מצטרפין, ואמרינן שם בירושלמי תני של פיגול ושל נותר ושל קדשים קלים, א"ר יונה לא אמר אלא ק"ק ופיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הם כו' הא בקדשים קלים הואיל והן מותרין לאחר זריקה אפי' לפני זריקה אין לוקים עליהם משום זרות, אמר ר' יוסי לא אטר אלא קדשים קלים כו' הא לפני זריקה הואיל והם אסירים בקדשים קלים לוקים עליהם משום זרות, א"ר אבין לישן מתניתא מסייע לר' יוסי נדבותיך זו תודה ושלמים שאם אכל מהם לפני זריקת דמים לוקה עכ"ל, ונ"ל לבאר קצת והוא דתני בברייתא של פיגול ושל נותר של קדשים קלים, וע"כ הוקשה להירושלמי לבשלמא בנותר של קדשים קלים כיון דהי' לו שעת הותר לבעלים, א"כ פקע ממנו הלאו דוכל זר לא יאכל קודש, ולא נשאר רק האיסור של נוחר אבל פיגול הוי כמו שלא נזרק דכיון שנזרק בפיגול שוב אין הזריקה מתירתו, א"כ יש איסור של וזר לא יאכל קודש, דכיון שנתפגל שוב אין זריקה מתירתו, וא"כ אמאי אין מצטרפין להא דקדשי קדשים דבשניהם איכא לאו דוכל זר לא יאכל