אבי הנחל קסח

והכ"מ שנדחקו בזה, ופירשו הא דר"מ ורבנן דפליגי בענינים אחרים ופירשו בדחוקים גדולים כמו שיראה המעיין]

ובזה יתיישב הירושלמי כתובות (פ"ד ה' ט) לא כתב לה כל נכסין דאית לי' אחראין לכתובתך חייב שהוא תנאי ב"ד ואמרינן שם למי נצרכא לר"מ אע"ג דר"מ אומר שטר שאין בו אחריות נכסין אינו גובה מודה הוא הכא שגובה. ובש"ס דילן אמרינן בכתובות (דף נא) וכ"ת כולה ר' מאיר הוא ושאני לי' לר"מ בין כתוב' לשטרי כו' עיי"ש משום דלהש"ס דילן הטעם של ר"מ הוא משום דכיון דלא כתב לו אחריות בשטר אינו רוצה שישתעבדו הנכסים, א"כ בכתובה נמי ועיין בב"מ (דף יג) אבל לטעם של הירושלמי הוא משום דאין כאן במה שישתעבדו הנכסים, כיון שאין כתובין בשטר, ואפי' אי נימא דאחריות ט"ס הוא הא מ"מ לא נכתבו הנכסים בשטר וא"כ במה ישתעבדו, וע"כ בכתובה מודה ר"מ דאעפ"י שלא כתב לו כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתך חייב שהוא תנאי ב"ד, משום דמשועבדין ע"י תנאי ב"ד, משא"כ להטעם של הש"ס דילן דכיון שלא כתב לו אחריות אמרינן דלאו ט"ס הוא, ואין רצונו להתחייב באחריות וע"כ בכתובה נמי הכי

וא"כ לפי הטעם של הירושלמי הי' איפשר לומר דפליגי בזה ר"מ ורבנן בשטר שכתוב בו ריבית דר"מ סובר דאינו גובה את הקרן ואת הריבית, וחכמים סוברים דגובה את הקרן אבל לא את הריבית, דר"מ סובר דבשטר נתחייבו הנכסים, וע"כ הוי כשטרי מקנה, וע"כ נתבטל לגמרי עד שאינו גובה אפי' הקרן, ובפרט לפירש ריב"ם בתוס' שם דאינו גובה ממשעבדי, אבל מבני חרי גובה עפ"י אותו השטר דעדים אינם פסולים כו'. אבל לרבנן דסברי דבכסף נתתייבו הנכסים והשטר אינו אלא לראי', ובשטרי ראי' לא אמרינן דכיון דנתבטל במקצתו נתבטל כולו. אלא דווקא בפסולי עדות שהם לראי', אבל לא בנתבטל מחמת גוף הענין, וכמו שכתב הסמ"ע, אך מדקאמר ר"מ קונסין אותו, משמע דמטעם קנס הוא, וכן משמע בירושלמי דפסחים (פ"ב) כמו דר"מ קונס בדברים כן רשב"ג קונס בדברים. ומהש"ס דילן ודאי משמע דלאו מטעם שנתבטל במקצת דהא מדמינן לזה בב"ק (דף ל) להא דקנסו גופן אטו שבחן אך להש"ס דילן טעמא דר"מ שסובר דאחריות ט"ס הוא אינו מחמת דבשטר נתחייבו הנכסים כמו שביארתי

ע"כ נראה לי דלכך לא הביאו הפוסקים הירושלמי דהי' כתובתה ארבע מאות זוז כו' שהבאתי לעיל, דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל דכל עדות שבטלה מקצתה, אפי' לא מחמת קאו"פ שהם פסולי עדות, אעפ"כ אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ולהש"ס דילן היינו דווקא אם נתבטל מחמת שהם פסולי עדות, וכמו שאבאר, דהנה המ"ל ברמב"ם (פ"ד מה' עדות ה' ד) כתב אהא דנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטילה וכתב נסתפקתי במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש א', וכגון בהא דאמרינן פ' נערה (דף מד) נ"מ לאורעי סהדי והעיד עם עדים אחרים, אי אמרינן בזה דבטלה כל העדות

ולכאורה נראה להביא ראי' דהיכא שהעידו עדים ונתבטל לא מחמת פסול העדות דלא נתבטל כל העדות מהא דאמרינן במרובה (דף עג) כתנאי הי' שנים מעידין אותו שגנב, והם מעידין אותו שטבח, הוזמו על הגניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, הוזמו על הטביחה, הוא משלם תשלומי כפל, והם משלמין תשלומי ג', אר"י בד"א בשתי עדיות, אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כו' מאי לאו בהא קמיפלגי דרבנן סברי מכאן ולהבא הוא נפסל, וכיון דמההיא שעתא קא מיתזמי אטביחה דקא מתזמי איתזים, אגנבה דלא מיתזמי לא איתזים, ר"י יוסי סבר למפרע הוא נפסל, וכיון דמיד כי אסהידו הוא דמיפסלי כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה, דהא תכ"ד כדיבור דמי, ולכאורה צריך להבין דאפי' אי אמרינן דלמפרע הוא נפסל, והעידו תכ"ד אטביחה אפ"ה ליכא למימר דכיון שהי' תכ"ד, ואיתזמו אטביחה, א"כ הי' רשעים בעדות של גניבה שהעידו תחילה תכ"ד עם עדות טביחה דמהיכי תיתי הך לומר דנעשו רשעים למפרע אפי' על הגניבה נמי, דהא כתבו התוס' בפ"ק דחולין (דף יד) לענין השוחט בשבת דאינו נעשה רשע אלא משעת מעשה ואילך, ועוד דהא קאמר תחילה שהעידו בב"א והוזמו, ופירש"י דכיון שהעידו בב"א ליכא למימר בשעת עדות טביחה פסולין היו, אע"ג דלמפרע הוא נפסל דכיון שהעידו בב"א כשירים הי' כשהעידו על הטביחה כיון שהי' יכולים לחזור בהם על העדות של גנבה דתכ"ד הוי, אלמא דלא אמרינן למפרע הוא נפסל אגנבה, דאפי' על הטביחה נמי הי' יכולים לחזור, אלא ודאי דבהא פליגי דת"ק סובר מכאן ולהבא הוא נפסל, וע"כ אעפ"י שהוזמו על הטביחה ואגלאי מילתא למפרע שהעידו בשקר על הטביחה, אעפ"כ כיון שמכאן ולהבא הוא נפסל, וא"כ לא הי' עדיין פסול בשעה שבא להעיד על הטביחה, אלא דנתבטל מחמת הזמה, אעפ"כ לא הוי פסול למפרע דמכאן ולהבא הוא נפסל, וע"כ הוי כמו שנתבטל מחמת ד"א, ולא מחמת פס"ע, וכל שנתבטל מחמת ד"א לא אמרינן בזה עשמב"כ, אבל ר' יוסי סובר דלמפרע היא נפסל, וא"כ הוי פסול למפרע וע"כ כשנתבטל העדות דטביחה הוא מחמת שנמצא דהוי פסול בעדות טביחה וכל שנתבטל מחמת קאו"פ אמרינן עשמב"כ, וע"כ כיון שהעידו על הטביחה תכ"ד ונתבטל מחמת ענין פסול, ועל הגנבה העידו תחילה תכ"ד של טביחה, אמרינן בזה עשמב"כ, וא"כ מוכח לכאורה דלא כהמ"ל שנסתפק בזה דמי שאינו פסול לכל העולם, אלא לאיש א', כגון הא דאמרינן לאורעי סהדי, והעיד עם אחרים דלא אמרינן בזה דנתבטל כה"ע, דזה דמי לנתבטל מחמת ד"א, ובנתבטל מחמת דבר אחר לא אמרינן עשמב"כ, רק דאיפשר לומר כיון דלפי דבריו העיד בשקר, וא"כ הי' פסול לפי דבריו, ע"כ אמרינן בזה עשמב"כ, ועיי"ש במ"ל

אך כל זה הוא לשיטת הש"ס דילן, אבל בירושלמי משמע דאפי' נתבטל מחמת ד"א אמרינן נמי עשמב"כ, כמו דאמרינן בירושלמי (פ' מרובה) אר"ז הדא אמרה ע"ז אינו נפסל כו' אלא מעצמו הוא נפסל, א"ר יוסי ותני כן א"ר יוסי בד"א בשתי עדיות כו', אבל בעדות אחת כו' עשמב"כ כו', א"ר בא תיפתר במעידין עליו בכרך א', ולית שמעית מינה כלום, פי' דר"ז אמר דע"ז אינו נפסל מכאן ולהבא, אלא מעצמו נפסל למפרע, וע"ז הביא ר"י ראי' מר' יוסי שאמר דבעדות אחת במב"כ, אלמא דלמפרע הוא נפסל, וע"ז מדחה ר' בא תיפתר שהעידו בכרך א', ולית שמעית מינה כלום. פי' אפי' אי אמרינן דמכאן ולהבא הוא נפסל, אפ"ה כיון שהעידו עלי' בכרך א' פי' תכ"ד ונתבטל העדות במקצת, נתבטל נמי כל העדות, (ויש בירושלמי הזה להאריך בו ולבאר ואין כאן מקומו), א"כ משמע מהירושלמי דאפי' אי אמרינן דמכאן ולהבא הוא נפסל אפ"ה ב"כ, ודלא כמשמעות הש"ס דילן במרובה (דף ע"ב) אלמא דסבירא לי' להירושלמי דאפי' נתבטל מחמת ד"א אמרינן בי' נמי עשמב"כ, והכי משמע נמי בירושלמי (פ"ד דשבועות ה' ד) על הא דתנן כפרו שניהם כאחת, שניהם חייבים, בזא"ז הראשון חייב, הי' עשרה אית תנויי תני הראשון חייב וכולם פטורים, ואית תנויי תני האחרון פטור וכולם חייבים, מאן דאמר ראשון חייב וכולם פטורים, כמ"ד תתקיים העדות בשאר (ט"ס וצ"ל עשמב"כ פי' וע"כ פטורים כולם משום דאין בעדותן ממש, שכיון שא' אומר איני יודע העדות נתבטל כל העדות), ומ"ד אחרון פטור וכולם חייבין כמ"ד עשמב"כ והוא ט"ס וצ"ל כמאן דאמר תתקיים העדות בשאר, ונמצא שהם יכולים להעיד וע"כ חייבים, משמע מזה דכיון שאמר איני יודע נתבטל כל העדות, אע"ג דלא נתבטל מחמת קאו"פ אלא מחמת שאינו יודע ולא הוי עד כלל, אלמא דאפי' נתבטל שלא בענין עד אמרינן נמי דעדותן בטלה] אבל הש"ס דילן סובר דאם נתבטל מחמת ד"א לא בטל העדות, וע"כ פסק הרמב"ם פ"ב מה' עדות דאם הג' אמר איני יודע תתקיים העדות בשנים ועיי"ש מה שהקשה הלח"מ דהא בעינן עד שיזומו השלשה, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דכיון דבאומר איני יודע פסול בחקירות, ע"כ הוי כמו שנתבטל מחמת ד"א רק ר"ע סובר דאפי' נתבטל מחמת ד"א נמי פסול, וע"ז אמר בגמ' דלא כר' עקיבא, וע"כ בש"ס דילן בשבועות (דף לג) לא הביאוה להא דאם כפר א' מעשרה שנתבטל כל העדות משום דזה לא הוי מחמת פסול עדות דאין עליו תורת עד כלל, אבל להירושלמי אעפ"י שהביטול לא הוי מחמת פסול עדות, אפ"ה אמרינן דנתבטל בכולו, אך איפשר לומר