אבי הנחל קסז

ולבסוף דברי זכרי' עתידין להתקיים ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר

ויובן בהקדם הכתובים (ישעי' ח) ויאמר ה' אלי קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז, ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' בן יברכיהו כו' כי בטרם ידע הנער כו' ויש לדקדק מהו בחרט אנוש, והנה במ"א ביארתי עפ"י מאי דאמרינן בגיטין (דף פח) ש"מ מהרה דמארי עלמא תמני מאה וחמישים ותרתי הוא, ועפ"י זה כתב המהרש"א בח"א על הא דאמרינן בשילהי סנהדרין (דף קיב) דאחאב אמר לאלי' השתא לווטתא דמשה לא מתקיים דכתיב וסרתם ועבדתם כו' ועצר את השמים כו' לווטתא דיהושע תלמידי' מקיימא מיד ויאמר אליו כו' חי ה' אם יהי' טל ומטר, וכתב המהרש"א שע"כ ירד מטר הוא משום דכתיב ואבדתם מהרה ומהרה דמארי עלמא תמני מאה וחמשים ותרתי הוא דהוי', ועיין במהרש"א בח"א סנהדרין (דף לח) שיומו של הקב"ה אלף שנים, וע"כ ירד מטר, ובזה ביארתי במ"א הא שאמר אלי' חי ה' אם יהי' השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי פי' לא כמו דכתיב בתורה ואבדתם מהרה דמהרה דמארי עלמא תמני מאה וחמשים ותרתי, וא"כ אכתי לא מטי זימני' אלא שיהי' לפי דברי, פי' לפי דיבור ולשון של בני אדם, וכמו דאיתא בנדרים דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, וכן בערכין (דף יט) דאורייתא עד הפרק ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם, וע"ז אומר חי ה' אם יהי' השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי

ובזה יתבאר הכתוב (ישעי' ח) וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז דאם צא הי' אומר בחרט אנוש הי' איפשר לומר דהא דאמר למהר שלל הוי כמהרה דמארי עלמא דהוי תמני מאה וחמשים ותרתי, וע"ז אמר לו וכתוב בחרט אנוש למהר שלל פי' בלשון בני אדם ולא בלשון תורה כי בטרם ידע הנער כו', וא"כ הוי מיד, ובזה יתבאר הכתוב (יחזקאל יב) מה המשל הזה לכם לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון פי' שהימים הם ארוכים מאוד כמו דאמרינן יומו של הקב"ה אלף שנים, ובאותו הזמן יאבד כל חזון, ע"ז אומר כי אני ה' אדבר דבר כו' כי בימיכם אדבר דבר ועשיתי פי' בימיכם היינו בימים של ב"א אדבר דבר, ולא ביומו של הקב"ה וא"כ יתקיים מיד

אך שעדיין צריך להבין למאי אמר לו קח לך גליון גדול כו' ויובן בהקדם מאי דאיתא בש"ע בחה"מ (ברמ"א ס' נב) וזה לשונו וכן אם הי' כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל, וכתב הסמ"ע שנתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים, משום הכי מתקיים עדותן לשאר ענינים שבשטר ע"כ, והנה האחרונים הקשו ע"ז מהירושלמי (פי"א דכתובות ה' ה) הי' כתובתה ארבע מאות זוז, ומכרה לזה במנה, ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל, ושל כולן מכרן קיים, וקאמר שם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות, מכרה להם בשטר א' תפלוגתא דר"י ור"ל, דאתפלגין כתב לשני בני אדם כאחת והי' העדים כשרים לזה כו' עיי"ש, וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים, כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול, דכיון שנתבטל במקצת נתבטל כולו

ולכאורה איפשר לחלק בין שטר ראי' לשטר קנין דבשט"ח שהוא לראי' ולעדות ע"כ לא אמרינן דנתבטל במקצת נתבטל כולו, אלא דווקא מכח פסול העדות, והראי' דהא אמרינן בב"מ (דף עב) ת"ר שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים גובה את הקרן וגובה את הריבית, וכן אמרינן התם חנן התם שט"ח המוקדמין פסולין והמאוחרים כשרים ופריך אמאי פסולין נהי דלא גבי מזמן ראשון לגבי מזמן שני, אמר ר' שמעון בן לקיש במחלוקת היא שנוי' ור"מ היא כו' אבל בשטר מקנה אפי' נתבטל מחמת גוף הענין ולא מחמת העדים, אפ"ה כיון שעיקר הקנין בו, ע"כ כיון שנתבטל במקצת נתבטל כולו, ויש להביא ראי' לזה ממה שפסק הרמ"א חו"מ (ס' קץ), וזה לשונו וכן הא דאמרינן דקנה כנגד מעותיו יש אומרים דהיינו דווקא במקום שכסף קונה בלא, שטר אבל במקום שצריך שטר אין השטר קונה לחצאין. וכל שלא קנה כולו, אפי' מקצתו נמי לא קנה, אלמא דיש חילוק בין שטר ראי' לשטר קנין דבשטר קנין אמרינן דכיון שנתבטל במקצת נתבטל כולו, אבל בשטר ראי' לא אמרינן דכיון שנתבטל במקצת נתבטל כולו, וכמו דאמרינן בכתובות (דף פח) גבי פוחתת כתובתה כו' באומרת אמנה הי' לי בינו לבינה, אלמא דגובה מחצה, אלא ודאי דבשטר ראי' לא אמרינן כיון שנתבטל במקצת מחמת גוף הענין נתבטל בכולו, ושטרי חובות שטרי ראי' הוא, וכמו שכתבו התוס' בפ"ב דגיטין (דף כ) שהקשו שם מה ענין שטרי הלואה לגט דאינם אלא לראי'. ואפי' במלוה ע"פ הי' גובה ממשעבדי אי לאו משום דאין לה קול כדאמרינן בחזקת הבתים (דף מב) דמאן דיזיף בצנעה יזיף

ויתבאר יותר עפ"י הירושלמי דכתובות (רפ"י ה' א) קידש רחל וכנס לאה, וחזר וכנס רחל על דעתי' דרבנן רחל קודמת, (פי' דסברי דבין מן האירוסין ובין מן הנשואין גובה הכל), על דעתו דראב"ע לאה קודמת (פי' דס"ל שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה, ונשואי לאה קודמת לנשואי רחל, וע"כ לאה קודמת) אומר אף ר' אלעזר מודה מאחר שחזר וכנס רחל, רחל קודמת, ולמה זה דומה לא' שלוה מחבירו, ואמר לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהי' כל נכסי משועבדים לך, הגיע י"ב חודש ולא החזיר נשתעבדו הנכסין מכאן ולהבא (נ"ל שצריך לגרוס ולמפרע) אבל אם אמר לא יהי' נכסי משועבדים, אלא לאחר י"ב חודש, לא נשתעבדו אלא לאחר י"ב חודש, ואח"ז אמר שם ימים שבנתיים אפלוגתא דר"ט ורבנן על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים, על דעתי' דרבנן בכסף נתחייבו ע"כ, והנה הירושלמי תמוה מאד, דהיכן איתא בזה פלוגתא דר"מ ורבנן בהא, ונלאו המפרשים הק"ע והפ"מ לפרשו על נכון ודבריהם דחוקים מאוד כמו שיראה המעיין

ונראה לי לבאר עפ"י מה שכתב המקנה בפ"ק דקידושין (דף יד) דשיעבוד הנכסין דמשתעבדין למלוה אי איפשר לומר דמשתעבדי הנכסים עפ"י השט"ח, וכמו שנקנים קרקעות בשטר כך קשתעבדין בשטר, דא"כ קשה לפי מאי דקייל"ן אחריות ט"ס הוא דאפי' לא כתב אחריות נשתעבדו הנכסים בשטר, דא"כ במה נשתעבדו, כיון שלא כתב הנכסים בשטר, ואפי' תימא דט"ס הוא מ"מ לא נכתבו בשטר, וא"כ במה כשתעבדו הנכסים, ונהי דהקרקעות שהי' לו בשעת הלואה מצינו לומר דמשתעבדין ע"י כסף כמו שנקנה ע"י כסף, ע"ט לפי מאי דקייל"ן בש"ע (ס' קיב) דאמרינן בדאיקני נמי ט"ס קשה דבמאי משתעבדי כו' עיי"ש שהאריך בזה וכתב שמשתעבדין מן התורה מדין ערב, וכמו שפירש"י בב"מ (דף סו) גבי האי משכנתא באתרי כו' ע"ש

ובזה יתבאר הירושלמי שהבאתי תחילה, דמבעי לי' ימים שבנתיים מהו, פי' דקאי אהא דקאמר תחילה אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהי' כל נכסי משועבדין לך, הגיע י"ב חודש ולא חזר כשתעבדו הנכסים למפרע, אבל אם אמר לא יהי' נכסים משועבדין לך אלא לאחר י"ב חודש לא כשתעבדו הנכסים אלא לאחר י"ב חודש, וע"ז מיבעי לי' ימים שבנתיים פי' אם קנה נכסים בנתיים אם כשתעבדו אותם הנכסים או לא, ותלי בהא אם השיעבוד הוא בכסף, א"כ נכסים שקנה אח"כ לא משתעבדו, דהא לא הי' בשעת הלואת כסף שישתעבדו ע"י כסף, אבל אם השיעבוד ע"י השטר, אז משועבד בשטר נכסים שקנה אח"כ ג"כ דהא כתב לו כל נכסי' משועבדים לך, וע"כ משמעבדין משעת הכתיבה נכסים שקנו אח"כ דהא כתב לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהי' נכסי משועבדין והוי מה שכתב עד י"ב חודש כמו דכתב דאיקני

וע"ז אומר על דעתי' דר"ט בשטר נתחייבו הנכסים, דהירושלמי סובר דטעמי' דר"מ דס"ל בפ"ק דב"מ (דף יב) אין בהם אחריוח נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעים מהם, דהטעם כמו שכתב המקנה דאפי' אם נאמר דאחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שעיקר השיעבוד בשטר, א"כ לא כשתעבדו הנכסים, כיון דפ"ט לא נכתב שיעבוד הנכסים, נהי דמחמת ט"ס הוא, אעפ"כ ליכא שיעבוד על נכסים אבל לרבנן סברי דבכסף נשתעבדו הנכסים, וע"כ אמרינן דאחריות ט"ס הוא ע"כ אפי' לא נכתב אחריות נכסים בשטר נמי מהני, וע"כ לר"מ שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים, ע"כ הנכסים שקנה אח"כ ג"כ בכלל נכסים, משא"כ לרבנן דאמרי דבכסף נשתעבדו הנכסים ע"כ אינו משועבד רק הנכסים שהי' בעת הלואת הכסף, ועיין בב"ב (דף קנו), כן נראה לי דלא כהק"ע