אבי הנחל קסו

בנו ומקיים שבועתו ע"כ, וכבר הארכתי מזה לעיל (דרוש כד), וא"כ חורבן בית ראשון הי' מן הצורך שיחרב ביהמ"ק שאילו לא הי' נחרב ביהמ"ק לא הי' יכולים דור המדבר לבוא לעתיד לבוא, ובמ"א ביארתי על הכתוב (ירמי' ב') ויהי דבר ה' אלי לאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה פי' שיאמר באזני ירושלים דעיקר החורבן הוא בשביל שיבואו דור המדבר לעתיד לבוא ועיין בסנהדרין (דף קו) אמר ר"י שבקי' ר"ע לחסידותי', שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים אם אחרים באים בזכותן הם עצמם לא כש"כ, וע"ז אומר בושנו כי שמענו חרפה כסתה כלימה פנינו כי באו זרים אל מקדשי בית ה' ומקדשי הם לשון רבים, זה חורבן בית ראשון וחורבן בית שני שחורבן בית שני לא הי' נצרך כלל, וא"כ זהו מפני חטאינו ועונותינו הרבים, ע"ז אומר בושנו כי שמענו חרפה כסתה כלימה פנינו שזהו חרפתינו ובשתינו נשכבה בבשתינו ותכסנו כלימתנו על שבחטאינו נחרב ביהמ"ק

וכמו דאיתא במדרש אלו זכיתם הייתם קוראים אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קורין בתורה עיני עיני יורדה מים, ויתבאר הענין עפ"י מה שהקשה הפר"ד ושאר מפרשים דאיך אמרינן ביומא (ד' נה) בשעה שנכנסו עכומ"ז להיכל ראו ראו כרובין המעורין זה בזה הוציאן לשוק ואמרו כו' והקשו דהא אמרינן (דף צט) דאם אין עושין רצונו של מקום אין מחזירים פניהם זה לזה ואין לך שעה יותר שאין עושים רצונו של מקום כבשעת החורבן. ותירץ הריטב"א דזה הי' להורותם שעוד השגחתו עליהם, ולא כמו שאומרים עבד שמכרו רבו כו' והפר"ד פי' בזה הפסוק קרא עלי מועד לשבור בחורי דביו"ט לא זזה שכינה מישראל אפי' אם אין עושים רצונו של מקום, וע"ז אומר קרא עלי מועד לשבור בחורי, ובאמת הוא מוכרח דהא אמרינן ביומא (דף נד) בשעה שהי' ישראל עולין לרגל הי' מגללין להם את הפרוכת ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כתיבת זכר ונקיבה ואיך מגללין להם את הפרוכת אולי הוא שעה שאין עושים רצונו של מקום אלא ודאי דביו"ט הוי כמו שעושין רצונו של מקום, ע"כ מגללין להם את הפרוכת ובזה יובן הא דאמרינן פ"ק דחגיגה (דף ד) ר' יוחנן בן מדהבאי אומר משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה בא לראות בשתי עיני' כו' ולכאורה קשה דהא אמרינן במדרש (סוף ש"ה) בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הקב"ה מביט בהם בשתי עיניו הה"ד עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום מביט בהם בעין אחת, וא"כ איך הוא אומר כדרך שבא לראות כך בא ליראות הא אין כל הזמנים שוין דבשעה שאין עושין רצונו של מקום הקב"ה מביט בהם כביכול בעין אחת, וא"כ איך הוא אומר כדרך שבא לראות כו' אך לפי מה שביארתי איפשר לומר דבי"ט חביבין ישראל לפני הקב"ה והוא מביט בהם בשתי עיניו

ובזה יתבאר הא דאמרינן פ"ק דחגיגה (דף ד') רב הונא כי הוי מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו, דכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם פי' כי מטי להאי קרא יראה יראה ואמרינן כדרך שבא לראות כך בא ליראות ומפקינן מינה דסומא בא' מעיניו פטור מן הראי', וא"כ מוכח מזה דביו"ט הקב"ה מביט בהם בישראל כביכול בב' עיניו, וא"כ הוא מצפה לראותו והראי' שמביט עליהם כביכול בב' עיניו ועתה מתרחק מהם דכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי

וע"ז אומר המדרש אלו זכיתם הייתם קורים בתורה אלה מועדי ה', שמוכח מזה שהקב"ה מביט על ישראל כביכול בתמידות בב' עינים, ועכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים בתורה על אלה אני בוכי' עיני עיני יורדה מים, שבזמן ביהמ"ק שהי' ישראל עולים לרגל הי' הקב"ה מביט עליהם בב' עינים כביכול עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים בתורה על אלה אני בוכי' עיני עיני יורדה מים פי' הבכי' בב' עינים, שאבדו כל הטובות והמזונות וכל ההשפעות הטובות, וכמו דכתיב (הושע ד) ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה כו' פן אפשיטנה ערומה כו' והענין הוא כמו דאמרינן בכתובות (דף נד) אתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעלי' כו' ומנח בה סימנא יתמא ארמלתא שלח ופוק, פירש"י הפשט בגדי' וצא כו' כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה, וע"ז קונן המקונן יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות פי' כמו דאמרינן בכתובות (דף נד) יתמא וארמלתא שלח ופוק וכמו שפירש"י הפשט בגדי' וצא

והנה בענין השפעות וטובות שהקב"ה משפיע לישראל הי' עיקר ההשפעה במועדים וכמו שביארתי שהקב"ה מסתכל עליהם בב' עינים כביכול ולאחר החורבן הי' בהיפוך וכמו דאמרינן בשבת (דף קמה) מפני מה מועדים שבבבל שמחין מפני שלא הי' באותה קללה דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה כו' אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטברי' אגמון כו', וע"ז אומר אלו זכיתם הייתם קוראים אלה מועדי ה', שאז הי' עיקר ההשפעה כדי שיהי' ישראל שמחין בשמחת יו"ט, עכשיו שאי אתם זוכין אתם קוראים בתורה על אלה אני בוכי' עיני עיני יורדה מים שאדרבא אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי וכמו שביארתי על ענין פן אפשיטנה ערומה, והצגתי' כיום הולדה, ואמרינן בב"ק (דף פו) ת"ר ביישו ערום חייב ואינו דומה ביישו ערום לביישו לבוש ועיי"ש רש"י ותוס' גם יש חילוק בין אם רואים אדם לבוש מלבושים נכבדים, או שלובש מלבושים בזוים, אעפ"י שהכל לפי מה שהוא אדם, אך עכ"ז לפי ראות העין אם רואים אדם לבוש מלבושים פחותים אין הבושה כל כך, אעפ"י שאנו מבינים שאם ילבוש מלבושים נכבדים אחרים, אז יתגלה מעלתו, אבל מ"מ כיון שרואים אותו לבוש מלבושים פחותים אין השומא גדולה כל כך, וכמו שביארתי לעיל, וע"ז אמרו לאחר החורבן זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו פי' אם הם רואים החרפה אין החרפה גדולה כל כך מפני מה יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות וכמו שהבאתי לעיל יתמא וארמלתא שלח ופוק, וע"כ אין הבושה גדולה כל כך, ע"כ זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתינו וכמו שביארתי, וה' ינחמנו בנחמות ציון וירושלים אמן

דרוש לשבת נחמו

גרסינן שילהי מכות (דף כד) וכבר הי' ר"ג ורבי אלעזר ב"ע ור"י ור"ע מהלכין בדרך ושמעו קול המונו כו' שוב פעם אחת הי' עולין לירושלים כיון שהגיעו להר, הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' בו יברכי' וכי מה ענין אורי' אצל זכרי' אורי' במקדש ראשון וזכרי' במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכרי' בנבואתו של אורי' באורי' כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, בזכרי' כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים עד שלא נתקיימה נבואתו של אורי' הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכרי' עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי' בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו, ובמדרש (סוף איכה) איתא וכי מה ענין אורי' אצל זכרי' אורי' במקדש ראשון וזכרי' במקדש שני כו' אמר הקב"ה הרי לי שני עדים אלי ואם קיימים דברי חורי' יהיו קיימים דברי זכרי' ואם יבטלו דברי אורי' יבטלו דברי זכרי' ושמחתי שנתקיימו דברי אורי'