אבי הנחל קסב

בקרקע, א"כ איך יבואו, אך הטעם כיון דביאה דווקא דרך פתח בעינן, ע"כ תלוי במחיצות, ובזה יתיישב דהמהרש"א דיקדק דאיך שייך הא שאומר דר' אבהו הוי לי' חמשה בני סמכי ע"ש שנדחק בזה דלפי פי' התוס' שאמר שירה על בני קרח ע"כ אמר בשביל שקיים מצות כיבוד אביו כן אמר נמי אסף שירה על שבא ממשפחתו והוא דוחק, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר שר' אבימי הוי מוחק לו המחק, ולמאי הי' אומר אין אין עד דמטי התם אך שהי' לו כניסה דרך אחורי הבית, אך הי' רוצה שיבוא דרך הפתח, שהוא דרך ביאה, וכה"ג אמרינן במוע"ק (דף כה) לא הוי נפיק פורי' מבבא סבור לשלשולי דרך גגין, א"ל רב חסדא הא גמירנא מיני' חכם כבודו דרך פתח, וע"כ הי' אומר לו אין אין כדי שלא יכנס דרך צד אחר דהיינו גגות אלא יבוא דרך פתח ובעוד שהי' מחשב בזה אח"כ אמר לו אשקינן מיא אדהכי אסתייע מילתא ודריש מזמור לאסף דהיינו שלא הי' רק סילוק מחיצות אבל גוף קדושת ארץ לא נסתלק, ואעפ"כ באו דור המדבר כיון דכתיב אם יבואון אל מנוחתי וביאה תלוי דווקא דרך פתח, ע"כ כיון שהי' פתח אחר, הוי כמו מנוחה אחרת, וע"כ דריש מזמור לאסף ואעפ"כ לא יהי' סתירה למה דדרש ר' אבהו אביו, וכמו דאיתא במדרש קהלת ר' אבהו בשם ר' תחליפא חמי' כתיב אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, וא"כ לפי זה נסתלק הקדושה מגוף הארץ ג"כ דאלו"ה לא נק' מנוחה אחרת, אבל אעפ"כ דרש מזמור לאסף שגוף קדושת הארץ לא נסתלקה, מחמת סילוק המחיצות, רק מחמת שביאה הוא חלוי דווקא במחיצות ודו"ק]

ובזה יתבאר (יחזקאל ד) ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתת אותה לפניך וחקות עלי' את עיר ירושלים ונתת עלי' מצור ובנית עלי' דיק ושפכת עלי' סוללה ונתת עלי' מחנות כו' ואתה בן אדם קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינות את פניך אלי' והי' במצור וצרת עלי' אות היא לבית ישראל, ועיין ברד"ק שדקדק בזה למה אמר לו קח לך לבנה דווקא למה צוה לו לבנה ולא אמר לו שיצור על לוח כל הענין לפי שבונים בלבנים הערים והלבנה נחה לחקק בה כו' עכ"ל, והוא דחוק, ע"כ נ"ל לבאר עפ"י מה שביארתי שהכונה של חורבן ביהמ"ק הי' כדי שיכנסו דור המדבר, אך לדעת הרשב"א שכתב דבאומר קונם לביתך שאני נכנס אפי' סתר הבית נמי אסור לו לכנוס מפני שהארץ לעולם עומדת, וכבר ביארתי ע"ז תחילה שההשתנות הי' מפני הקדושה. ועוד איפשר לומר דהא דאמרינן דהארץ לעולם עומדת, וא"כ אין השתנות בארץ אבל הביהמ"ק שהי' כל הקרקע עפ"י המדה כמה יהי' הק"ק וכמה יהי' ההיכל וכמה יהי' העזרות וכמו דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, וכמו דאמרינן בפסחים (ד' כו) שאני היכל דכתיב הכל בכתב כו' וע"כ כשנחרב הבית ואח"כ נבנה הבית הוי השתנות אפי' לגבי הקרקע נמי, וכה"ג אמרינן בב"ק (דף צו) האי מאן דגזל עפרא מחברי' ועבדי' לבינתא לא קני מ"ט דהדר משוי לי' עפרא לבינתא ועבדי עפרא קני מאי אמרת דילמא הדר ועביד לי' לבינתא האי לבינתא אחריתא הוא ופנים חדשות באו לכאן ופירש"י לא זו היא לבינה הראשונה אלא זו לבינה אחרת כו' ומשונה היא מהראשונה דאי איפשר לצמצם או גדולה או קטנה ובד"ה נסכא כו' פירש והכא ליכא למימר פנים חדשות דאין אדם מקפיד על ריבועה ותיקונה אלא שתהא חתיכה בעלמא עכ"ל

וע"ז הראו לו במראה הנבואה ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתת אותה לפניך וחקות עלי' את עיר ירושלים ונתת עלי' מצור ובנית עלי' דיק ושפכת עלי' סוללה ונתת עלי' מחנות ושים עלי' כרים פי' שהוא לאות שתחרב ירושלים, כמו שיכתתו את הלבנה אכן אם יעשו אח"כ מהלבנה לבנה אחרת אמרינן דפנים חדשות באו לכאן, אעפ"י שאותו עפר גופא הוא עפר של הלבנה הראשונה אעפ"כ אמרינן שפנים חדשות באו לכאן, ולאו היינו הלבינה הראשונה, אך לכאורה לא יתיישב עדיין לפי מה שפירש רש"י דהטעם דאמרינן גבי לבינה פנים חדשות באו לכאן היינו משום שאי איפשר לצמצם שתהא ממש כמדה הראשונה, וא"כ התינח בידי אדם, אבל לגבי ירושלים שיהי' לעתיד יהי' בידי שמים וא"כ איפשר לצמצם, אך יתבאר עפ"י מה דכתיב (זכרי' ג) וארא והנה איש ובידו חבל מדה ואומר אנה אתה הולך ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה רחבה וכמה ארכה. והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה, ואמרינן בב"ב (דף עה) ואמר ר' חנינא בר פפא בקש הקב"ה לתת את ירושלים במדה שנאמר ואומר אנא אתה הולך ויאמר למוד את ירושלים כמה רחבה וכמה ארכה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע הרבה כרכים בראת בעולמך כו' ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה אתה נותן בה מדה מיד ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה

והנה אמרינן בעירובין (דף נח) תני' א"ר יהושע בן חנינא אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה, ולכאורה קשה דלמאי אמר לו למדוד בחבל מדה, אך הענין דאם הי' מודד ירושלים בשלשלאות של ברזל הי' המדה מצומצם כמו שהי' בתחילה, דהא איפשר שהמלאך צמצם כמו שהי' בתחילה ממש, וכמו דאיתא במדרש והביאו רש"י בחומש פ' משפטים הא דכתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות כו' וכתב רש"י מי חלקו מלאך בא וחלקו, דבלאו"ה אי איפשר לצמצם שיהא מחצה ממש, ובכה"ג אמרינן בבכורות (דף יז) בידי אדם מאי (אם איפשר לצמצם) כו' ת"ש חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ואי אמרת אי איפשר לצמצם בידי אדם זימנין דקא יהיב עליונים למטה ותחתונים למעלה דמרווח בה פורתא, [ועיין בזבחים (דף לח) לא סציכו דמים שחצי' למעלה וחצי' למטה כו' הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים מאי לאו אפלגי' דמזבח ופירש"י כנגד חצי גובה ואי איפשר לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה ודו"ק ועיין תוס' שם] ת"ש ממדת כלים ומדת מזבח שאני התם דרחמנא עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא לי' ופירש"י לעולם לא צמצמו יפה, וע"כ אם הי' אומר למדוד בשלשלאות של ברזל שזו היא מדה מצומצמות שאינו מתכויץ ואינו מתפשט, וא"כ הי' ממש כמדה הראשונה וא"כ לא הי' בבחי' התחדשות לגבי ביהמ"ק הראשון, ע"כ אמר לו ובידו חבל מדה והחבל פעמים שמתכוין ופעמים שמתפשט, ואין המדה מצומצמת, וכמו שפירש"י לעיל גבי לבינה דכיון שאינה מצומצמת ה"ל פנים חדשות באו לכאן, וע"כ אמר ובידו חבל מדה למוד את ירושלים כמה רחבה וכמה ארכה בכדי שלא יהי' כ"כ מצומצמות, וכמו דאמרינן בבכורות (דף יז) שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא כו' (ולפי"ז הי' איפשר לומר לכאורה הא דאיתא ביחזקאל ובידו חבל מדה וכתיב קנה המדה ואמרינן בעירובין (דף נח) ההוא לתרעא והנה הרד"ק כתב דבעדות קטנות הי' ע"י קנה המדה, ובעדות גדולות הי' ע"י חבל מדה, ולפי מה שביארתי הי' איפשר דבדברים שהי' במדה כמו דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וא"כ הי' קנה המדה, ואעפ"כ יהי' השתנות והתחדשות במקום א' והטעם הוא דביהמ"ק הראשון לא הי' כ"כ מצומצם כמו דאמרינן בבכורות (דף יז) שאני התם דרחמנא אמר עביד כו' ובמקדש האחרון יהי' מצומצם כיון שיהי' בידי שמים וכמו שכתב רש"י בר"ה (דף ל) וא"כ יהי' מדה מצומצם ועיין בכורות (דף יז) עיי"ש) וכמו שפירש"י בפ' משפטים על הא דכתיב ויקח משה חצי הדם אבל דברים שלא כתבו במדה רק שהי' צריך למדוד כמו שהי' בראשונה ע"כ כתיב ובידו חבל מדה אך באמת מהגמ' דעירובין (דף נח) דמשני ההוא לתרעא לא משמע הכי]

עכ"פ הא דכתב ובידו חבל מדה היינו משום שאין המדה מצומצם כ"כ וע"כ הוי התחדשות, וכמו שביארתי לעיל בהא דב"ק (דף צו) ע"ז אמרו מלאכי השרת לפי הקב"ה רבש"ע הרבה כרכים בראת בעולמיך כו' ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן ירושלים ששמך בתוכה כו', ויאמר רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים, והענין שאמרו למה נותן מדה של חבל והטעם שלא יהי' מצומצם וא"כ יהי' השתנות במקום ויוכלו דור המדבר ליכנס, למה לו ליתן מדה כלל ופרזות תשב ירושלים בתוכה, וא"כ כיון שיסתלקו המחיצות מזה יהי' השתנות במקום ג"כ כמו שביארתי (בדרוש טז) מהא דפסחים (דף פו)