אבי הנחל קסא

הקרקע נשאר בקדושתה וכמו שכתב הרשב"א דאפי' נפל הבית ג"כ אסור אבל הרמב"ם ס"ל בהיפוך דאפי' אי בטלה קדושת הארץ, אעפ"כ קדושת הבית קיים לעולם, וכ"ת א"כ איך יהי' היתר לדור המדבר שיכנסו לארץ, איפשר לומר שהתיר הקב"ה שבועתו, כמו דאמרינן בחגיגה (דף י) [ועוד דלהרמב"ם לטעמי' לא יהי' מוכרח לסבור כמו שכתב הרשב"א, דעיקר הוכחת הרשב"א הוא דא"כ איך אמרינן בגיטין (דף כ) דע"מ שלא תכנסי לבית אביך לעולם דאין זה כריתות דאמאי לא הוי כריתות הא יכול לסתור הבית וע"כ הוכיח דמ"מ אסור לכנוס בקרקע הבית דהארץ לעולם עומדת וזהו דווקא לדעת הרשב"א וסייעתו דפליגי על הרמב"ם כמי שאבאר, אבל הרמב"ם ס"ל בפ"ח מה' גירושין דדווקא בענין שתהא מותרת במה שהתנה כגון אם אמר שלא תלכי לבית אביך שלשים יום, אבל אם אטר שלא תלכי לבית אביך לעולם לא הוי כריתות דאע"ג דאיפשר שיסתור הבית, אעפ"כ לא תהי' מותרת במה שהתנה עיי"ש ברמב"ם, וא"כ לדברו לא קשה דהא איפשר שיסתור הבית, דהא אעפ"כ לא יהי' מותר במה שהתנה אך לדעת הרשב"א שהביא המ"מ שם שחלוק עלי' וסובר דהוי כריתות, ע"כ הקשה דהא איפשר שיפיל הבית או שיסתור, וע"כ הוכיח דאפי' אם סותר הבית מ"מ אין לו ליכנוס בקרקע הבית ודו"ק]

ובזה יתבאר המדרש נחלתינו נהפכה לזרים באיזו הפיכה כמהפכת סדום, ירמי' קורא אותה נחלתינו ישעי' קורא אותה בית קדשינו ותפארתינו, בא אסף ואמר לא נחלתינו ולא בית קדשינו ותפארתינו אלא אלקים באו גוים לתוך שלך הה"ד אלקים באו גוים בנחלתך, וכבר ביארתי בספרי ע"י שישעי' וירמי' אמרו שקדושת המחיצות בטלה, ולפי דרכינו איפשר לומר שהטעם כדי שיוכל דור המדבר לבוא, דאלו"ה לא הי' ההשתנות בקרקע והארץ לעולם עומדת (כמו שכתב הרשב"א) וע"ז אמר נחלתינו נהפכה לזרים באיזו הפיכה כמהפכת סדום דהיינו שהי' השתנות בגוף הארץ שנסתלקה הקדושה ג"כ, אבל אסף אמר אלקים באו גוים בנחלתך פי' שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, וכמו שביארתי בספרי ע"י שלא כלה חמתו רק על העצים והאבנים דהיינו על המחיצות אבל גוף הקרקע קדושה כמו שהי' מעיקרא, ובקרקע המקדש לא הי' שום השתנות, וע"ז אמר מזמור לאסף שאמר מזמור על שכלה חמתו על העצים ועל האבנים אבל גוף הקרקע לא נשתנית והי' בקדושתה כמו שהי' מקודם

ובזה יתבאר דקאי על הא דקאמר תחילה במזמור (עח) שאומר שם משכיל לאסף כו' וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בתר שהוא משכן שילה דלא אקרי רק מנוחה, ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב, ויבן כמו רמים מקדשו, כארץ יסדה לעולם ופירש"י כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם מה שמים וארץ אין להם חליפין אף מקדש אין להם חליפין להשרות שם שכינה, ולפי מה שביארתי היינו שאומר שהיא כארץ יסדה לעולם שאין לה השתנות בקרקע, אלא שנסתלקו המחיצות, ע"ז אומר כארץ יסדה לעולם, לא כמו שאמר ירמי' נחלתינו נהפכה לזרים שהי' הפיכה כמו הפיכת סדום ומה שדור המדבר יבוא איפשר לומר דס"ל דכיון שנסתלקו המחיצות תו לא מתקרא מנוחה זו והוי מנוחה אחרת אעפ"י שבארץ לא הי' השתנות והיא קדושה תמיד, וכמו דעת הפוסקים שחולקים על הרשב"א, שכיון שנסתלקו המחיצות פנים חדשות באו לכאן, ועוד נ"ל שאיפשר לומר כמו דכתיב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, ואמרינן בפ"ב דשבועות (דף יז) אמר ר' אושעי' בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחברי' הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו כו' תני נמי גגין הללו אין אוכלים כו', וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור, דכל היכא דכתיב ביאה דרך ביאה בעינן. וכן הקשו התוס' במנחות (דף כז) בד"ה למעוטי דרך משופש עיי"ש. וכן בזבחים (דף פב) גבי דם שנכנס לפנים דאמרינן יאמר אל הקודש ולא יאמר פנימית ומשני לא נצרכא אלא לדרך משופש, ופריך והא הבאה כתיב בי', אלמא כל מקום שנאמר ביאה אינו רק דווקא דרך פתח, וא"כ לא דמי להא דהרשב"א שהוא כתב בע"מ שלא לכי לבית אביך ולא אמר לשון ביאה דהתם תלוי בקרקע והארץ לעולם עומדת, אבל אם אמר בלשון ביאה וזהו דווקא דרך פתח, וא"כ כיון שנסתלקה המחיצה ממילא ליכא ביאה דרך פתח, ועיין במ"ל (פ"ג מה' ביאת מקדש) שכתב שם לדעת הראב"ד דטמא שנכנס דרך גגין אף אם שהה שם פטור, ועיין שם שכתב לענין ביאה ריקנית של כה"ג בקדשי קדשים דכל שאינו דרך ביאה אפי' שהה נמי פטור, וע"כ אם לא נכנס דרך הפתח לא הוי ביאה. וא"כ כיון שתלוי בנכנס דרך פתח, ע"כ תלוי דווקא במחיצות, וא"כ כיון שנסתלק המחיצות, ואח"כ נבנו הוי כמו מנוחה אחרת [ואע"ג דהרשב"א כתב שכן הדין לענין אם אפר קונם לביתך שאני נכנס דאפי' נפל הבית אסור לכנוס על קרקע הבית איפשר לומר דלשון כניסה שאני מלשון ביאה דלשון ביאה אינו רק דרך פתח, ועוד דהא אמרינן ברפ"ו דנדרים (דף מט) לימא בהא קא מיפלגי דר' יאשי' סבר הלך אחר לשון תורה, ותנא דילן סבר דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, לא דכ"ע בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כו' וא"כ כיון דבנדרים הלך אחר לשון ב"א ע"כ איפשר לומר דבלשון ב"א אין נ"ט אפי' אם אפר בלשון ביאה דמשמע נמי אפילו שלא דרך פתח משא"כ לגבי הקב"ה אם נשבע הוא ודאי בלשון תורה, וכמו שיתבאר לקמן (דרוש כה)מה שאמר אלי' חי ה' אם יהי' השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי כו' אעפ"י שאמר לי אחאב השתא לווטתא דמשה רבינו לא מתקיים כו' כמו דאמרינן בסנהדרין (דף קיב) וכתב המהרש"א בח"א דהענין הוא משום דאמר ואבדתם מהרה וטהרה דמארי עלמא תמני מאה וחמשים ותרתי הוא דהוי כמו דאמרינן בגיטין (דף כח) עיי"ש במהרש"א וע"כ אמר אלי' חי ה' אם יהי' השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי פי' בלשון ב"א דבנדרים אזלינן בתר לשון ב"א, וע"כ הכונה שיהי' מהר ולא בלשון תורה וכן ביארתי לענין מאי דכתיב (ישעי' ח') קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש לטהר שלל חש בז פי' בחרט אנוש היינו בלשון ב"א ולא כטהרה דמארי עלמא וא"כ אם הקב"ה נשבע בודאי נשבע בלשון תורה דהא דאמרינן דבנדרים אזלינן בתר לשון ב"א היינו לב"א, וא"כ כיון דכתיב אמר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי בודאי הכונה בלשון ביאה היינו דרך הפתח, וא"כ מכיון שחרב ביהמ"ק ונסתלקה המחיצות ובסתר הפתח א"כ סילק המחיצוח הוי השתנות לענין הקרקע וכו', וע"כ אומר למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת

והא דבמדרש שם איתא משל למלך שכעס על בנו ודחפו והוציאו חוץ לפלטין שלו, ונשבע שלא יכנוס בנו לפלטין אם סותר הפלטין מותר לבנו לכנוס, מה עשה הי' בנוי' וסתרה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו, וא"כ משמע דאפי' בב"א נמי אם כשבע שלא יכנוס בנו לפלטין מותר לבנו לכנוס וא"כ קשה לדעת הרשב"א שכתב שאסור לכנוס אפי' אם נסתר ג"כ עשום דהארץ לעולם עומדת, וביארתי זה בט"א ואין לומר דהכונה היא כמו שביארתי משום דהכניסה הוא דרך פתח דהא כבר ביארתי דבלשון ב"א אין נ"מ ועוד דאיפשר לומר דכניסה יכול להיות אפי' שלא דרך פתח כמו דאיתא בשבועוא (דף טו) טמא שנכנס דרך גגין להיכל כו'

ובזה יתבאר המדרש שהבאתי לעיל (ס' אמור פ' לג) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר א"ר תחליפא אמר הקב"ה להם הוא קצפון ולי מה אני קצפון כו' אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, ולכאורה צריך להבין דמהו להם הוא קצפון ולי אינו קצפון, אך לפי מה שביארתי יתבאר שפיר כיון דבלשון ב"א אפי' אם אומר בלשון ביאה אינו דווקא דרך פתח, וא"כ אסור לכנוס אפי' נסתר הבנין וכמו שכתב הרשב"א דהארץ לעולם עומדת, אבל לגבי הקב"ה דהא דאמר אם יבואון אל מנוחתי כוונתו בלשון תורה, ובלשון תורה היינו דווקא דרך פתח א"כ יסתור הביהמ"ק ויבנהו מחדש, ואז יהי' מותרים לכנוס כיון שנעשו מחיצות ופתחים חדשים, א"כ בזה בודאי דמותרים לכנוס, ואע"ג דהארץ לעולם עומדת כמו שכתב הרשב"א כיון שכונתו הי' דווקא דרך פתח המחיצות כמו שהם, אבל לא אם יסתירו ויבנו מחדש ודו"ק

ובמ"א ביארתי הא דאמרינן בקידושין (דף לא) חמשה בני סמכי הוי לי' לאבימי בחיי אביו, וכי הוי אתי ר' אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח לי' ואמר לי' אין אין עד דממאי התם יומא חד אמר לי' אשקינן מיא גחין קאי עלי' עד דאיתער אסתייע מילתא ודרש אבימי מזמור לאסף, והוא כמו שביארתי שאמר קינה לאסף מיבעי לי' אלא שכילה חמתו על עצים ועל אבנים, ולכאורה א"כ כיון שהארץ לעולם עומדת וכמו שביארתי שאמר תחילה משכיל לאסף שהוא אטר ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם, וא"כ איך יבואו דור המדבר לארץ, ור' אבהו גופי' אמר למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, וא"כ כיין שאין השחנות