אבי הנחל קס

ולכאורה קשה ע"ז מהא דאיתא בנדרים (דף מז) בר"ן דאם אמר קונם לביתך שאני נכנס אפי' נפל הבית אסור לכנוס, ואם אמר לבית זה מותר אם נפל הבית. והכא הא קאמר אם יבואון אל מנוחתי וא"כ מאי מהני אם סתרו לביהמ"ק, וחזר ובנאו, הא קאמר אם יבואון אל מנוחתי, ואיפשר לתרץ עפ"י הא דאיתא בשבועות (דף כו) גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם מנין ת"ל לכל אשר יבטא האדם בשבועה, וכתבו שם בתוס' גמר בלבו להוציא פת חיטין דאזלינן בתר דברים שבלב כשאין הפה מכחיש, וע"כ אעפ"י דפת סתם אסור בכל פת. אעפ"כ אם חשב בלבו פת חיטין אינו אסור רק בפת חיטין, וא"כ איפשר לומר דאם אומר קונם לביתך וחשב בלבו דביתך זה שאינו אסור רק בבית זה כיון שאינו סותר מחשבתו לדיבורו ועיין בשעה"מ בפ"ח מה' גירושין בענין תפוס לשון ראשון שכתב ג"כ דאינו סותר עיי"ש ודו"ק א"כ הכא נמי בשעה שאמר הקב"ה אם יבואון אל מנוחתי אעפ"י שלא אמר הקב"ה בפירוש דמנוחתי זו היינו כדי שיחזרו בתשובה, אבל מ"מ הכונה הי' דווקא למנוחה זו, וע"ז אמר במדרש להם הוא קצפון ולי אינו קצפון, פי' שהקצף הי' רק להם אבל לגבי הקב"ה מהו קצפון כיון שהכונה הי' דווקא למנוחתי זה, וע"כ מביא המשל מהמלך בשעה שראו שהמלך סתר הפלטין, והם לא ידעו מה שחשב המלך בלבו, א"כ דומה להם שזה כעם יותר שסותר הפלטין, אבל המלך שידע שהכונה והמחשבה שבלבו הי' דווקא לפלטין זה וע"ז אומר להם הוא קצפון ולי מה אני קצפון, וע"ז אומר עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו פי' שעשה שר זמם שכונתו הי' דווקא למנוחתי זה בצע אמרתו פי' כמו שביארתי שכוונתו הי' דווקא למנוחתי, זה, בצע אמרתו פי' אף ממאמרו שאמר אם יבואון אל מנוחתי משמע שאפי' נפלה וחזר ובנאה ג"כ, וע"כ הרס ולא חמל פי' כדי שיבואו דור המדבר, וכמו דאיתא במדרש למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, וע"ז אומר וישמח עליך אויביך שהאויבים סברו שזהו לרעה, אבל באמת הי' לטובה כמו שאומר עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו, שהכונה הי' דווקא למנוחה זו, אבל באים למנוחה אחרת וע"ז אומר צעק לבם אל ה' חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה שהי' מן ההכרח לסתור החומות, בכדי שיהי' מנוחה אחרת

אבל אעפ"כ עדיין אינו מתיישב לפי מה שהביא המ"ל פ"ח מה' גירושין קושי' הרשב"א בגיטין (דף כ) דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דאין זה כריתות, דאכתי איפשר דיפול הבית בחיי' דה"ל כריתות ותירץ דאעפ"י שנסתר הבית לא אמרינן בכי הא נפל אזדא דהתם גבי שוכר נפל אזדא דלדידי' שכרו ולא לראות בחורבנו, אבל לגבי איסור אף בקרקעו אסור ליכנס דאפי' דריסת הרגל אסור עליו דבין שיהי' הבית כמו שהי' בשעת תנאי, או שנפל לאחר מכאן לעולם אסור בו שכניסת קרקע אסור עליו והארץ לעולם עומדת, וזה נראה יותר (מהתירוץ הראשון) וכן נראה מהתוספתא כו' עכ"ל הרשב"א. וא"כ תקשה דמהו הפעולה של סתירת הביהמ"ק כיון דאפי' נפל הבית נמי אין לו לכנוס וכבר כתב המ"ל בעצמו ובתשובות מהר"מ מקינ"י ראיתי שהביא ראי' ממדרש קהלת דאם נפל אף שחזר ובנאו אמרינן פנים חדשות באו לכאן עכ"ל המ"ל

וא"כ לפי זה אין פעולה במה שסתרו וחזר ובנאו, אך אעפ"כ נראה דאפי' לדעת הרשב"א שהכריח מהא דגיטין (דף כ) דאפי' נפל הבית נמי אסור ליכנוס היינו דווקא בסתם בית מפני הא דכיון דנפל אזדא לי' אינו שייך רק במחיצות, אבל לא בקרקע שהארץ לעולם עומדת, אבל בקדושת המקדש אי אמרינן שנסתלקה הקדושה שכיון שנסתלקו המחיצות, בטלה הקדושה וזר אינו חייב כרת על הכניסה, כמו שכתב הראב"ד א"כ נעשה שינוי בהקרקע, והראי' שזר אינו נענש אם נכנס, א"כ סתירת המחיצות שייך לקרקע נמי ועיין בזבחים (דף כד) כי קדוש דוד ריצפה עליונה כו' לעולם פשיטא לי' דעד ארעא דתהומא קדוש וא"כ אי אמרינן דבלא מחיצות בטלה הקדושה, א"כ יצטרך אח"כ לקדושה אחרת, א"כ הוי התחדשות בקרקע המקדש גופא, וע"כ איפשר לומר דהא דאיתא במדרש רב ביבי אמר בשם ריב"ל למלך שכעס על בנו ודחפו והוציאו חוץ לפלטין שלו, ריב"ל אזיל לטעמי' שכבר הבאתי הירושלמי (פ"ג דמ"ש) אמר ר' זעירא ר' חנינא ור' יונתן וריב"ל עלו לירושלים נתמנו להם פירות ובקשו לפדותן בגבולין כו' סבא הוי סבר מימר רואין את המחיצות כאלו הם עולות ואילן רבנן סברי לא אמרינן רואים את המחיצות כאילו הם עולות, וכבר ביארתי זה הירושלמי בספרי ע"י ובספרי נ"י (בסוף א"כ) וא"כ כיון דריב"ל סבר דאין רואים את המחיצות כאלו הם עולות, ומכי ניטלו המחיצות בטלה הקדושה וע"כ שרי לפדותם אפי' בירושלים, דאעפ"י דכתיב כי ירחק ממך המקום, ואעפ"י שהמקום לא נשתנה אך מכיון שנטלו המחיצות קרינן בי' כי ירחק ממך המקום, א"כ הוי השתנות במקום עצמו, וע"כ כשיבנו המחיצות אח"כ הוי התחדשות אפילו לקרקע המקדש גופא

ולפי"ז הי' איפשר לומר דר"א ור"י אזלו לטעמייהו בחגיגה (דף י) תני' ר"א אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר כי יפליא כי יפליא שני פעמים א' הפלאה לאיסור וא' הפלאה להיתר, ר' יהושע אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי, וכתבו התוס' דזה קאי על דור המדבר שבאים הן לעוה"ב, והקשיתי דהא אמרינן בסנהדרין (דף קט) ת"ר דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב כו' ואמר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר"ע רא"א אומר באים הם לעוה"ב כו' אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בו, וא"כ סובר ר"א באפי נשבעתי וחוזרני בי, וא"כ מוכח מזה דיש היתר לשבועה, וכבר כתבתי בספרי נ"י (בא"כ) דאיפשר דהגירסא ר' אלעזר מדמביאו בתר ר"ע, אבל כעת נראה לי דאיפשר לומר דהא דאמר באפי נשבעתי וחוזרני בי הוא כמו דאיתא במדרש קהלת באפי נשבעתי באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, וא"כ הא דקאמר באפי נשבעתי וחוזרני בי הוא לא ע"י התרה, אלא מחמת דלמנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת ולא מחמת היתר, וא"כ אינו מוכח דמתירין נדרים ושבועות וע"כ מוכיח ר"א מהא דכתיב כי יפליא יפליא שני פעמים ור"א לטעמי' דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל, דאין רואים את המחיצות כאלו הם עולות, וכמו דאיתא בשבועות (דף טז) א"ר אליעזר שמעתי כשהי' בונים בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות כו', וא"כ סובר ר"א דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא (ואע"ג דרב אשי מדחה (שם) ממאי דילמא דכ"ע ס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל כו', וכ"ת קלעים לר"א למה לי לצניעותא בעלמא, הוא רק דרך דיחוי דלא מוכח מזה וכן הוא בירושלמי (פ"ג דמ"ש) סבא הוי סבר מימר רואים את המחיצות כאילו הם עולות, ואילן רבנן סברי דאין רואין את המחיצות כאילו הם עולות, סבא הוי סבר מימר כר"א, ואילין רבנן סברי מימר כר' יהושע, והוא ט"ס וצ"ל סבא הוי סבר מימר כר' יהושע, ואילן רבנן הוי סברי מימר כר"א, (והמפרש לא הרגיש בזה, ופי' כר"א דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, וטעה בזה דר"א סובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל, ור' יהושע סובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, וא"כ כיון דסובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ואין רואין את המחיצות כאלו הם עולות, א"כ עשו המחיצות השתנות בגוף קרקע המקדש, וע"כ לא יליף מהא דבאפי נשבעתי וחוזרני בו כיון דבעצם לא הוי התרה אלא רק משום דלמנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, אבל ר' יהושע יליף מהא דבאפי נשבעתי וחוזרני בו, משום דר' יהושע סובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, ורואין את המחיצות כאלו הם עולות, וא"כ לא עשו השתנות בקרקע וע"כ סובר דבאפי נשבעתי וחוזרני בי משום דהתיר הקב"ה שבועתו, אלמא דמתירין נדרים ושבועות

וע"כ איפשר לומר הטעם כמו שכתב הראב"ד דאפי' אי קדושת הארץ קדשה לעולם, אבל קדושת ביהמ"ק בטלה וכתב שנגלה לו זה מסוד ה' ליריאיו, איפשר דהי' הטעם כדי שיהי' השתנות בקרקע עצמו, וע"כ הוי כמו השתנות בקרקע כיון שבטל לגמרי הקדושה דאלו"ה הי'