אבי הנחל קנט

מחולל אחר הלקיטה וא"כ המלקטין עצמם אלו אומרים קודם הלקיטה אפי' בשנת השמיטה דהפקר הוא דהמעות יהא מחולל על פירות שיבוא לידינו מן ההפקר לא מהני מידי דה"ל דשלב"ל, וא"כ אפי' למ"ד יאוש קני אינו יכול לחלל אלא אחר לקיטה דהא קונה ביאוש, אבל לא קודם לקיטה, וכיון דהבעלים מניחים המעות קודם לקיטה, ומתנין שלא יחול החילול עד אחר לקיטה, א"כ תו לא מצינו לומר מצד זכי' המלקטים, דהא המלקטים נמי כה"ג לא מצי לחלל קודם לקיטה כיון דעדיין לא בא לידם, ואין אדם מחלל דשלב"ל. ומצד הבעלים פשיטא דלא מהני כיון שמתנים שלא יחול החילול עד אחר לקיטה, ואז ה"ל דבר שאינו ברשותו, וצריך לומר דמיירי קודם יאוש דאי לאחר יאוש א"כ ודאי לא מהני חילול לא מצד המלקטים דה"ל דשלב"ל כמ"ש, ומצד הבעלים ה"ל דבר שאינו שלו כיון דלאחר לקיטה יזכו בהם הלוקטים לגמרי ביאוש, ואפי' למ"ד אדם יכול לחלל דבר שאינו ברשותו, אבל דבר שאינו שלו ודאי לית' בחילול, וע"כ קודם יאוש ומצד הבעלים דמצד הלוקטין לא מהני כיון דלאו דידיה נינהו וכמ"ש רבינו מאיר בתוס' קידושין, והן נסתר מחמתו דברי כו' במש"כ ליישב דברי הרמב"ם הובא בס' ס"א ס"ק נ"ו ע"ש עכ"ל, והוא כמו שכתבתי לתרץ הרמב"ם דהרמב"ם מיירי בשמיטה, וע"כ יכולים הבעלים לחלל מצד זכי' דהא המלקטים יכולים לחלל, ע"כ יכולים הבעלים לחלל מצד זכי', כמו שביארתי בספרי ע"י לס'

זע) [ומה שכתב הקצה"ח שאפי' בשחיטה ג"כ אינם יכולים הבעלים לחלל מצד זכי' דהא בשעת אמירה דהבעלים, המלקטים עצמם נמי אינם יכולים לחלל דהא הוי לדידהו דבר שלב"ל, לא נראה לי כמו שכתב הקצה"ח, אלא דהמלקטים יכולים לחלל אע"ג דהוי דבר שלב"ל דהא אכתי לא זכו בהו, זה אינו דהא התוס' הקשו בב"ק (דף סח) דהיכי מדמה הקדש לחילול שכמו שיכול לחלל מה שביד חבירו כן יכול להקדיש, והכא אעפ"י שאין יכול להקדיש פירותיו של חבירו יכול לחלל הקדש של חבירו, כדמשמע ביבמות (דף פח) דקאמר אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף אי דידי' כו' משמע דבקדושת דמים אין חילוק בין דידי' לחברי', ותירצו דלא דמי דהקדש מאחר שהוקדש יצא מרשות הבעלים וכמו שהבעלים יכולים לפדותו כמו כן אתר, אבל כרם רבעי הבעלים זכאים לאוכלם בירושלים עכ"ל, ות"כ בשחיטה דהוי הפקר ואינם של בעלים כלל, וכמ דאמרינן (בפ"ז דכלאים) מעשה בא' שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואמרינן בירושלמי שם המסכך גפנו של חבירו על גבי תבואתו של חבירו נשמעינה מהדא א"ר יוסי מעשה בא' שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, הרי אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ואיתאבת] וא"כ כיון שבשביעית לית לי' בעלים כלל, א"כ הכל יכולים לחלל, וכמו שהקדש יכולים כולם לפדותו כיון דהוי איסורי הנאה, ואין להם בעלים ה"נ ברבעי בשביעית יכולים כולם לפדותו וא"כ המלקטים הי' יכולים לחלל אעפ"י שאינה שלהם, וא"כ המלקטים הי' יכולים לחלל שיחול החילול לכשיהי' שלהם ולא הוי דבר שלא בא לעולם, דאימתי הוי דבר שלא בא לעולם היינו דווקא אם אינו יכול לעשות אותו הדבר כעת, וכמו דאמרינן בכתובות (דף כט) שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדוש מי לא קדשה, מתקיף לה ר' ירמי' מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה לגרש את עצמה וא"כ יכולים הבעלים נמי לחלל ולומר כל הנלקט היום יהא מחולל בתורת זכי', וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף צג) בד"ה מייתי אור"י דמשל אריס הוי כו' דאי משל ר' ינאי לא חשיב דשלב"ל ואפי' הוי מחוברים כיון שבידו לתלוש כדמוכח בהאומר בקידושין (דה סב) ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהי' רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק עכ"ל וא"כ כיון שהמלקטים יכולים לחלל, ע"כ יכולים הבעלים ג"כ לחלל בתורת זכי' ובמ"א הארכתי בזה ואין כאן מקומו ודו"ק]

הרי נתבאר דעת הרמב"ם והראב"ד שהרמב"ם סובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא בקדושת המקדש, והא דאמרינן דמ"ש בזמן הזה ירקב, הוא מטעם דליבא מזבח, ועפי"ז ביארתי המדרש הביאו הילקוט פי תולדות דבר אחר מלמד שהראהו הקב"ה ה ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי ויאמר ראה ריח בני הרי בנוי כמד"א ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו כריח שדה הרי חרב כמד"א ציון שדה תחרש, אשר ברכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא כמד"א כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והוא כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש יג) שאברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ויעקב קראו בית כו' והענין הוא שאברהם קראו הר שאינו אלא בזמן שביהמ"ק קיים, וכן יצחק קראו שדה, אבל יעקב קראו בית פי' בקביעות שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לביא, וכמו דאיתא במדרש שאמר יעקב מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים מלמד שהראה הקב"ה ליעקב ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה בנוי האיך מה דאת אמר נורא אלקים ממקדשיך אין זה ה"ז חרב כמה דאת אמר ע"ז הי' דוה לבנו, כי אם בית אלקים בנוי ומשוכלל לע"ל פי' שיעקב ראה איך שהוא בנוי וחרב ובנוי ואעפ"כ הוא תמיד שער השמים לעלות דרך מקום ק"ק התפילות שישראל מתפללים ונק' חל תלפיות תל שכל פיות פינים לו עיי"ש באורך, וזה הי' ענין של יעקב שקראו בית, וע"ז אומר מלמד שהראהו הקב"ה ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי ויאמר ראה ריח בני הרי בנוי כד"א ריח ניחוחי כריח שדה הרי חרב כמד"א ציון שדה תחרש אשר ברכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לע"ל, ע"ז אמר ראה ריח בני פי' שזהו בחי' של יעקב כמו שביארתי, ומה שאמר ריח בני, איפשר לומר כמו שהקשו התוס' בזבחים (דף קז) דקאמר המעלה בזמן הזה ר"י אמר חייב ר"ל אומר' פטור, ר' יוחנן אמר חייב קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, וכתבו התוס' בזבחים (דף ס) דזה מיירי בהקטרת הקטורת. אבל לא לענין קרבנות דהא בעינן מזבח, וכמו שביארתי דאפי' לענין מעשר בעינן מזבח משום דילפינן מבכור ובכור ילפינן בשרו מדמו, אך לענין הקטרת הקטורת הוא דלא בעינן מזבח כמו דאמרינן בזבחים (דף ס) מזבח שנעקר מקטירו קטורת במקומו, וא"כ לענין זה אמרינן דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, וע"ז אומר המדרש ראה ריח בני הרי בנוי כד"א ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו שזהו הריח מקרבנות כריח שדה הרי חרב שנאמר ציון שדה תחרש, שבטלה ריח הקרבנות, דהא ליכא מזבח, והא דאמרינן דקדושה ראשונה קידשה לע"ל הוא רק לקטורת שלענין זה קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ועיין מה שכתבתי לעיל (דרוש ז) אשר ברכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא כי שם צוה ה' את הברכה ע"י הקרבנות שהמזבח מזין ומזיח ומכפר כו' ע"י הקרבנות שנק' לחמי לאשי וע"ז אומר אשר ברכו ה'

אולם דעת הראב"ד הוא בהיפוך דאפי' לר', יוסי דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהי' יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם, וכתב שכ נגלה לו מסוד ה' ליראיו, לפיכך הנכנס עתה אין בו כרת עכ"ל הראב"ד כמו שכתב בפ"ו מהלכות בית הבחירה

ולכאורה צריך לבאר דמפני מה לא נתקדש בקדושה ראשונה קידוש עולמי כמו שכתב הרמב"ם שכיון שהוא קדוש מצד שכינה קדוש בקדושה עולמית, ונראה לי לכאורה לבאר עפ"י מאי דאיתא במדרש קהלת וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר, ר', אבהו בשם ר' תחליפא רמי כתיב אשר נשבעתי באפי אמר הקב"ה באפי נשבעתי וחוזרני בי, אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת, רב ביבי בשם ריב"ל אמר למלך שכעס על בנו והוציאו חוץ לפלטין שלו, ונשבע שלא יכנסו לבנו לפלטין. מה עשה הי' בנוי' וסתרה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו כך אמר הקב"ה באפי נשבעתי וחוזרני בי, אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת עכ"ל, ובמדרש (פ' אמור פ' לב) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר א"ר תחליפא אמר הקב"ה להם הוא קיצפון, ולי אינו קצפון כו' אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים, אבל באים למנוחה אחרת א"ר לוי בשם בר קפרא משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא שלא יכנס לפלטין מה עשה המלך כו', והמ"כ גריס התם ג"כ רב ביבי בשם ריב"ל כמו דאיתא במדרש קהלת: