אבי הנחל טו

להיתר, וע"כ לא רצה המלאך לומר שמו כי אולי יאמרו שכיון שהמלאך שהוזהר על הנזירות הוא פלאי וע"כ יועיל התרה, ע"כ אמר מה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פי' שזה אינו שייך לנזירות דבאמת לא מהני לי' התרה

ועפ"י זה שביארתי דתמורה אעפ"י דאתי ע"י דיבורו אעפ"כ לא הוי הדיבור כמעשה משום דאתי ממילא, וכמו שביארתי בנזירת שמשון בזה ביארתי במ"א דאלולי מסחפינא הי' אומר ליישב מה שהקשו התוס' בעירובין (דף כ') דלפי מאי דקייל"ן דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, א"כ איך אסרינן בתמורה (דף כ"ה) ה"ז תמורת עולה תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה, דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחילה הואיל ואי איפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים והקשו התוס' בכמה מקומות דאיך חלים תרווייהו הא כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו אבל לפי מה שביארתי דתמורה כיון דקדיש בטעות, א"כ הוי כמו מידי דאתי ממילא, וכל מידי דאתי ממילא לא אמרינן בזה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דבכורות (דף ט') לענין בכור דכיון דהוי ממילא ע"כ קדשי בתרווייהו אם יצא בב"א, דבקדושה הבאה מאליו לא שייך לומר כל שאינו בזא"ז כו', וכמו שהארכתי בזה בספרי כ"י (ס' א') ובזה יתבאר הגמ' דעירובין (דף כ) שאני מעשר בהמה דאיתא בטעות, ולכאורה ק"ק דאימת קדיש בטעות היינו דיוקא אם נעקר שם עשירי הימנו ועיין בשילהי בכורות (דף ס') הא קמל"ן דכל בת אחת תרווייהו קדשי, ואע"ג דלא נעקר שם עשירי, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהטעם מחמת שקדוש אפי' בטעות הוי כמו מידי דממילא, וכל שהוא מידי דממילא לא אמרינן בזה כל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו, כמו גבי בכור שאם יצאו שניהם בב"א קדשי וכמו שכתבו התוס' שם, וע"כ פלוגתייהו דווקא בתמורת עולה ושלמים ואמאי לא פליגי בעולה ושלמים גופא, בשלמא לר' יוחנן לא קשה דהא ר' יוחנן קאמר בתמורה (דף כו) דהכל מודים באומר תחול זו ואח"כ תחול זו ד"ה תפוס לשון ראשון כו' לא נחלקו אלא כגון משנתינו דאמר תמורת עולה תמורת שלמים, דר"מ סבר מדה"ל למימר תמורת עולה ושלמים, ואמר תמורח עולה תמורת שלמים ה"ל כאומר תחול זו ואח"כ תחול זו ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים ה"א קדושה ואינה קריבה קמש"ל, וא"כ לר' יוחנן ניחא שפיר הא דפליגי דווקא בתמורת עולה ותמורת שלמים ולא בעולה ושלמים גופא, דעיקר הפלוגתא הוא מחמת דחלקינהו דאמר תמורת עולה תמורת שלמים, וע"כ ס"ל לר"מ דהוי כאומר תחול זו ואח"כ תחול זו, אבל בעולה ושלמים לא פליגי ר"מ, אבל לדברי רבא דאמר בזבחים (דף ל) דבתמורת עולה ושלמים נמי פליגי ר"מ וא"כ אמאי נקט דווקא בתמורת עולה ותמורת שלמים לאשמועינן בעולה ושלמים גופא, אלא ודאי דבעולה ושלמים לא הוי קאמר ר' יוסי דחיילי תרווייהו משום דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו רק דווקא בתמורת עולה ושלמים דהוי כמו מידי דאתי ממילא, [והא דקאמר ר' יוחנן לא תיתני מימר משום דבדיבורו עביד מעשה, ר' יוחנן ס"ל דלא הוי מידי דממילא, והא דחיילי תרווייהו הוא כמו שתירצו התוס' משום דאיפשר שיחולו תרווייהו, והא דנקט הפלוגתא דווקא בתמורת עולה ושלמים, ר' יוחנן לטעמי' דס"ל דלא פליגי רק בתמורת עולה ותמורת שלמים, משא"כ אליבא דרבא כמו שביארתי] והא דפליגי בתמורה (דף כ"ו) בחצי' עולה וחצי' חטאת, וכן אמרינן שם אמר בהמה זו חצי' עולה וחצי' שלמים קדושה ואינה קריבה, היינו משום דאמר בפירוש חצי' עולה וחצי' שלמים ולא שייך בזה דכל שאינו כו' אבל אם אמר ה"ז עולה ושלמים איפשר לומר דאמרינן כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, והראי' דהא אפי' לתירוץ של התוס' שכתבו משום דהתם איפשר לקיים שניהם שירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חצי עולה ובדמי חצי שלמים קשה נמי דהא בחצי' עולה ובחצי' חטאת אי איפשר לקיים שניהם דהא אמריכן התם ר' יוסי אומר תמות, אלא ודאי דהיכא דאמר חצי כו' לא שייך בזה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו

] ומעתה נבוא למה שהתחלתי מה שמקשה המהרש"א בח"א דאיך משביעין אותו בשעת הלידה תהי צדיק ואל תהי רשע, הא כבר מושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה, אך יובן עפ"י מה שהקשה הש"א (ס ס') על הא דאמרינן בסוף מכות (דף כ"ב) א"ל ר' זעירא לר' מני וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביו"ט, התם לא קא חלה שבועה מושבע ועומד מהר סיני הוא, א"ל כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט כו' אלא האי תנא איסור כולל לית לי', והקשה הש"א דא"כ איך אמרינן דיש חורש תלם א' כו' וכהן ונזיר בבית הטומאה איך חיילא נזירות על כהונה, וא"כ איך לקי משום טומאה דנזירות איך חייל אאיסור טומאה דכהן, בשלמא אי הוה ס"ל להאי תנא איסור כולל, הוה אמינא דחל נזירות ע"י כולל של יין ותגלחת, או בכהן הדיוט יש ג"כ מה שהנזיר מוזהר על אביו ואמו, משא"כ בכהן ע"כ חל בכולל, אבל לפי מאי דמשני דהאי תנא כולל לית לי' א"כ איך חל לאוי דטומאה בנזירות על לאו דכהונה כיון דהאי תנא לית לי' כולל, ותירץ הש"א שהוא כמו דאמרינן פ"ק דנזיר (ד' ד) מתניתן דלא כר"ש דתני' רש"א אינו חייב עד שידור מכולם. ורבנן אפי' לא נדר אלא בחד מנהון הוי נזיר מ"ט דר"ש מכל אשר יעשה מגפן היין כו' ורבנן מ"ט אמר קרא מיין ושכר יזיר ור"ש נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעי לי' לאסור יין מצוה כיין הרשות כו', איבעית אימא ר"ש לית לי' איסור חל על איסור דתני' ר"ש אומר האוכל נבילה ביוה"כ פטור, וכתבו התוס' פירוש בעלמא כדתני' כו' ואי לאו קרא הכא ה"א היכי דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה ביין לא חייב אנזירות קמל"ן קרא יתירא דמיין ושכר יזיר דאם נשבע שלא לשתות כוס זה ונדר בנזיר ועבר ושתה הכוס דלקי תרתי משום שבועתא ומשום נזירות, וע"כ כיון דגלי רחמנא דאם נזיר מיין חל על שבועה, ע"כ חל נמי טומאה ג"כ על איסור כהונה, וע"כ כיון דמשני דהאי תנא כולל לית לי', א"כ סובר כר"ש ולר"ש גלי לן קרא דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות, וכמו שכתבו התוס', וע"כ חל נזיר אכהונה, וא"כ לתרווייהו חל לרבנן חל משום כולל, ולר"ש דלית לי' כולל חל נמי משום דגלי לן קרא דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות וע"כ כיון דגלי לן קרא ביין ה"נ חל איסור טומאה על איסור כהונה

ובזה נראה לי ליישב מה שהקשו התוס' על רש"י בפסחים (דף מ"ז) שפירש"י על הא דיש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין, דבמוקדשים איכא תרתי בשור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור שהוא קדשי ב"ה חייב משום מעילה, והקשו התוס' דבפ"ב דמכות (דף כ"ב) אמר מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור ופריך והרי נזיר והשתא מחמור ה"ל לאקשוי' לפ"ה כיון דאיירי בחמור הקדש, וכבר יישבתי קושי' זו בספרי ע"י (ס' כ"ד) ועוד (ס' י"ז), וכעת ניישב באופן אחר שהתוס' כתבו דחשיב תרי לאוי משום כלאי זרעים וכלאי הכרם, וכן משמע בפי' מדלא קתני כלאי הכרם אלא כלאים בכרם ולאו דמעילה לא קא חשיב משום דלא חשוב אלא הנך לאוי דלקו עליו אחרישה כל דהו, אבל אמעילה לא לקי עד שיחרוש בשוה פרוטה, וע"כ לא חשיב לאו דמעילה, וא"כ לפי מה שביארתי לפי מאי דמשני דהאי תנא כולל לית לי', והא דחל איסור נזיר על איסור כהן מוכרחין אנו לומר שהוא מהאי קרא דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות, וכיון דגלי רחמנא דחל איסור יין על איסור שבועה ה"נ חל איסור טומאה ג"כ, וכמו שביארתי, וא"כ כיון דלית לן קרא דמיין ושכר יזיר להורות דאפי' לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר, א"כ אתי לן קרא דמכל אשר יעשה מגפן היין להורות כר"ש דבעינן עד שיזור מכולן וא"כ מוכרחין אנו לומר דאתי כר"ש דאמר נמי דכל שהוא למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן דהכי אמרינן התם בנזיר (דף ד') ואי בעית אימא ר"ש לטעמי' דלית לי' איסור חל על איסור דתני' ר"ש אומר האוכל נבילות ביוה"כ פטור, פי' וע"כ איצטריך קרא דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות, וכמו שכתבו התוס' כגון אם נשבע שלא לשתות, ופריך ולרבנן הא כתיב מכל אשר יעשה מגפן היין אמרי לך רבנן התם לימד על איסורי, נזיר שמצטרפין זה על זה ור"ש לית לי' צירוף דתני' רש"א כל שהוא למכות לא, אמרו כזית אלא לענין קרבן, וא"כ כיון דאמרינן דהאי תנא כולל לית לי', א"כ הא דאיסור נזיר חל על איסור כהונה מוכרח לומר דס"ל כר"ש מחמת דגלי לן קרא דמיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות, וא"כ הקרא דמכל אשר יעשה מגפן היין אתי דבעינן שיזיר מכולם, וא"כ הא דאיסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה מוכרח ג"כ שיסבור כר"ש דלא צריך קרא לזה דלא נאמרו שיעורין אלא לענין קרבן, אבל למלקות בכל שהוא

וא"כ אי תנא דסוף מכות ס"ל דכל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן, א"כ במעילה נמי לוקה