אבי הנחל קנז

כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות, דמלבד שבטל הטעם של כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות, עוד יפסיד הפירות של רבעי, דמה יעשה עמהם בירושלים לאוכלו אי איפשר משום דמקשינן לבכור אי בתר למד אזלינן, ולפדותו אי איפשר משום דלדעת הרמב"ם קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, וא"כ מוכרח להוציא אח"כ מירושלים ולפדותן, א"כ אפי' אי אמרינן דכיון שתיקנו לא יתבטל התקנה אפי' נתבטל הטעם, א"כ אין זו תקנה כלל דאין פעולה, (ואי אמרינן דקלטוהו מחיצות אפי' ליתנהו למחיצות א"כ יהיה מוכרח לטמאותן כמו דאיתא בירושלמי ר' פנחס מסאב לה ופדה לה כו', וע"כ כיון דנפיק מיני חורבא ע"כ התקין ריב"ז, וביטל התקנה הראשונה, והשתא ניחא דתקנה קבוע שנה כאן, וריב"ז התקין תקנה גמורה

וכ"ת דזהו דווקא אי אמרינן דבתר למד אזלינן, אבל אי בתר מלמד אזלינן, א"כ מעתה לא ילפינן נטע רבעי ממעשר דגמר מבכור משום דאין למידין למד מן הלמד ואע"ג דילפינן מעשר מבכור ובכור עצמו מקשינן בשרו לדמו היינו משום דדם ובשר חדא מילתא, אבל רבעי א"א למילף ממ"ש דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש כמו דאמרינן בזבחים (דף מ"ט), [ובספרי ע"י כתבתי שם ליישב בזה דברי הרדב"ז (שאלה קצט) על שנשאל על הפירות הגדילים בתוך חומות ירושלים אם נוהג בהם דין נ"ר, וכתב שלא ידע מקום לשאלה זו כיון שפירות נ"ר דינם להעלותם בירושלים, א"כ הגדילים בתוך ירושלים הרי אוכל אותם בתוך ירושלים כו' עיי"ש והקשיתי דהא כיון דאיתקש למ"ש א"כ אין לאוכלם בירושלים דגמרינן קודש קודש ממעשר ומעשר מבכור, ואינו נאכל בזמן הזה בירושלים, וכתבתי שם דהטעם הוא משום דלא ילפינן רבעי ממעשר ומשום דבתר מלמד אזלינן והמלמד היא קודש אך כעת נראה לי לומר דאפי' גמרינן רבעי ממ"ש אפ"ה נאכלים כפירות הגדילים בירושלים דהא אמרינן בכתובות (דף כ"ה) שהרי שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה ופירש"י הטעם דכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך וכן פירש"י בנדה (דף ט"ז) על הא דאמרינן דשבע שכיבשו ושבע שחילקו לא נתחייבו במעשרות דבמעשרות כתיב תבואת זרעך עד שיביא כל א' וא' שלו, וא"כ בירושלים דאמרינן ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ועיין (דרוש י"ז) מה שהארכתי בזה וכך פסק הרמב"ם דירושלים לא נתחלקה לשבטים, וא"כ תבואות הגדילים בירושלים אינם חייבים בפ"ש דהא בעינן תבואת זרעך, וא"כ אם נילף רבעי ממ"ש מג"ש דקודש קודש אינו חייב מדאורייתא כלום, וה"נ אמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) במה דר"י אמר לא למדו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתיטר אין מ"ש בסורי' ודכוותי' אין נ"ר בסורי' רחב"י אמר לא למדו לנ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש לאחר ארבע עשרה שנה, ודכוותי' אין נ"ר אלא לאחר ארבע עשרה שכה פי' משום דבעינן תבואת זרעך המיוחדת לך, וא"כ אי אמריכן דירושלים לא נתחלקה לשבטים, א"כ לא הוי תבואת זרעך, כמו בשבע שכיבשו ושבע שחילקו וע"כ מותרים אפי' בירושלים דאי גמרינן קודש קודש ממעשר א"כ אין דין רבעי בירושלים ואי לא גמרינן ממ"ש אלא דדמו לערלה א"כ ודאי דמותר לאכול בירושלים, אך מהרמב"ם (ה' תרומות פ"א ה' טו) לא משמע הכי ודו"ק]

אך זה אינו דהא רב פפא הוא דאמר בר"ה (דף ל"א) ואידך פלוגתא דר"פ ור"נ בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי דתנן כרם רבעי הי' עולה לירושלים מהלך יום א' לכל צד, ורב פפא אזיל לטעמי' בזבחים (דף ט) דקאמר דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בהיקש, אמר רב פפא וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שבאה מן המעשר, מדאשכחן שלמים דאתי ממעשר שלמים גופייהו מנא לן דכתיב שם שם, אמר לי' מר זוטרא ברי' דרב מרי לרבינא מעשר דגן חולין בעלמא הוא א"ל אמר אמרה למד קודש ומלמד קודש, ופירש"י אמר אמרה האמור למד קדש ומלמד קודש בתמי', וכי צריכין שיהי' בקדשים הואיל ולמד קודש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן, ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן, וא"כ סובר ר"פ דבתר למד אזלינן, וכן אמרינן שם (דף נ) הניחא למאן דאית לי' דרב פפא, ופירש"י דבתר למד אזלינן, [ומה שכתבו התוס' תד"ה אמר ומיהו הך קשי' לרבינא דס"ל הכא בתר למד אזליכן כו' עיין בסכות (דף י"ט) אמר רבינא לעולם קסבר קדשה לשעתה ולא קידשה לע"ל כו' הניחא למ"ד בחר למד אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן], והשתא ניחא נמי הא דתנן פ"ה דמ"ש ר' יוסי אומר משחרב ביהמ"ק הי' התנאי הזה, ותנאי הי' אימתי שיבנה ביהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהי', דר' יוסי לטעמי' דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא וכמו דאמרינן ביבמות (דף פ"ב) דתני' בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושני' יש להן ושלישית אין להם, וא"כ כש"כ בקדושת ירושלים לדעת הרמב"ם שסובר דאפי' אי קדושת הארץ בטלה אעפ"כ קדושת ירושלים לא בטלה, משום שקדושתה מפני השכינה ושכינה אינה בטילה, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ו מה' בית הבחירה), ועוד דהא אמרינן במכות (דף י"ט) ר' יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה כו' ואמרינן שם אמר רבינא לעולם קסבר קדשה לשעתה וקידשה לע"ל (לפי גירסת הרמב"ם וכמו שביארתי) והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית כו' ומקיש מעשר לבכור כו', וא"כ סובר ר' יוסי דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, ואפ"ה אין לאכול מעשר שני בלא מזבח

וע"כ אמר ר' יוסי משחרב הבית הי' התנאי הזה פי' שלא יעלו רבעי לירושלים מהלך יום א' לכל צד, וזו תקנה קבועה הי' משום דכיון דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, א"כ לא יוכל לפדותן בקירוב מקום, וגם לא יוכל לאכול ג"כ משום דילפינן רבעי ממ"ש, וע"כ כיון שהי' תקנה גמורה. ע"כ חששו שאולי יהי' ב"ד קטן בחכמה ובמנין כשיבנה הבית ולא יוכלו לבטל התקנה הראשונה אעפ"י שיתבטל הטעם כיון שיבנה הבית וא"כ יהי' מזבח ויוכלו לאכול, אך לדעת הרמב"ם שסובר דב"ד הקטן בחכמה ובמנין אין יכולים לבטל אפי' נתבטל הטעם, ע"כ התנו מתחילה אימתי שיבנה ביהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהי'

והשתא ניחא מה שהקשה הראב"ד על הרמב"ם מהא דעיטור שוקי ירושלים בפירות שריב"ז בטלה אחר החורבן מפני שנתבטל טעם הראשונים, ולא הי' גדול כראשונים, שזה אינו שמה שכתב הרמב"ם שאין ב"ד יכולים לבטל כו' עד שיהיו גדולים מהם אעפ"י שנתבטל הטעם, אינו רק דווקא אם הוא רק ביטול הגזירה הראשונה, אבל אין בזה מכשול, אבל אם רואים בזה שצריכה השעה לבטל הגזירה הראשונה, וכמו שביארתי לענין עיטור שוקי ירושלים בפירות שאם יכנסו הפירות לא יהי' ראוים לאכילה ויפסידו פירות רבעי בודאי יכולים לבטל אף שקטנים בחכמה ובמנין וכמו שכתב שם הרמב"ם ויש לב"ד לעקור אף דברים אלו לפי שעה אעפ"י שהוא קטן מן הראשונים שלא יהי' גזירות אלו חמורות מד"ת עצמה כו' עיי"ש, ועוד שהתקנה הי' תחילה שתקנו שמהלך יום א' לכל צד סביבות ירושלים יעלו הפירות עצמם לירושלים כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות מתוך שיאכל כל אדם נ"ר שלו יתמלא השוק שאר פירות, והיינו דווקא אם נאכלים, אבל אם אינם נאכלים א"כ לא יתמלא השוק שאר פירות וא"כ לא יהי' תיקון כלל כמו שהי' בתחילה שהי' נאכלים [והראב"ד הקשה על הרמב"ם מהא דעיטור שוקי ירושלים בפירות הוא משום דאזיל לטעמי' דס"ל דאי אמרינן דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל א"כ נאכל בירושלים דהא הקשה על הרמב"ם שכתב דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל דאמאי אמרינן דאם אין מקדש ירקב אלמא דס"ל דאי אמרינן דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל מותר לאכול בירושלים ולפי מה שכתב הראב"ד דלא קדשה ח"כ נוכל לפדות א"כ הי' יכול להיות התקנה אפי' לאחר החורבן ואפ"ה ביטלה ריב"ז אלמא מכיון שבטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים, ע"כ יוכלו האחרונים לבטל אעפ"י שאין גדולים מהם]

והכי משמע בתוספתא דתקנה גמורה הי' שאפי' סמוך לירושלים יהי' נפדה ג"כ דתני' בתוספתא (פ"ד דמ"ש) כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום א' לכל צד כו' משחרב הבית ב"ד הראשון לא אמרו בו כלום ב"ד האחרון גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה, מעשה בר"א שהי' לו כרם בצד כפר טבי במזרח ולא רצה לפדותו אמרו לו תלמידיו רבי משגזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה אתה צריך לפדותו עמד ר"א ובצרו ופדאו, אלמא שהי' גזירה לפדותו ולא הותר התקנה הראשונה בלבד, וכמו שאומר שב"ד האחרון גזרו שיהא נפדה סמוך לחומה וכן מהא