אבי הנחל קנו

טעמא שלא יעקר קידוש החודש עפ"י ראי' הלבנה בזה מודה הרמב"ם דכיון שנתבטל הטעם לא בעינן שיהי' גדולים בחכמה ובמנין

ומעתה נוכל לומר דלא קשה מה שהקשה הראב"ד על הרמב"ם, והראב"ד והרמב"ם אזלי לטעמייהו, דלכאורה יש לדקדק קצת בהא דאמרינן בר"ה (דף לא) רב פפא אמר כרם רבעי כו' דתנן כרם רבעי הי' עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו היא תחומה אילת מן הצפון ועקרב מן הדרום כו' ואמר עולא כו' מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ותני' כרם רבעי הי' לו לר' אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי, ובקש ר' אליעזר להפקירו לעניים א"ל תלמידיו כבר נימנו חביריך עלי' והתירוהו כו', ולכאורה יש לדקדק קצת דכל התקנות היינו לתקן תקנה, והכא התקנה הוא רק לבטל התקנה הראשונה, ואין זה דומה לשאר התקנות, ע"כ נראה לי ליישב עפ"י מה דתנן בפ"ה דמ"ש כרם רבעי הי' עולה לירושלים מהלך יום א' לכל צד ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה, ותנאי הי' בדבר שאימתי שירצו יחזיר הדבר לכמות שהי', ר' יוסי אומר משחרב ביהמ"ק הי' התנאי הזה ותנאי הי' אימתי שיבנה ביהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהי', ועיין תוי"ט שהאריך בזה בדברי ת"ק, וגם בדברי ר' יוסי שאומר משחרב ביהמ"ק הי' התנאי הזה, ותנאי הי' אימתי שיבנה ביהמ"ק יחזיר הדבר לכמות שהי' למאי הי' צריך תנאי זה, הלא התנאי הראשון לא הי' אלא עקירות התקנה הראשונה ומי ימחה בידם לתקן תקנה, וכתב התוי"ט מפני שתחילה הי' תקנה שלא יהי' רשאים לעלות כדי שלא לעטר שוקי ירושלים הנתונה בידי אויבים, ואף אם יתבטל זה הטעם שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו ולא יהא אותו ב"ד שבאותו הדור רשאי לבטל כי אולי לא יהי' גדולים מזה הב"ד, כי בנין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, כדאיתא בירושלמי אמתניתין וכ"ש קודם לתחי' המתים, ומזה ודאי קשה להראב"ד דהואיל והתנאי עצמו לא הי' אלא לכשיבנה ביהמ"ק, וממילא בטל הטעם, וא"כ מה צורך לתנאי, וכתב התוי"ט וגם בזה יש להליץ בעדו מזה הירושלמי שכתבתי שביהמ"ק עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד, ונמצא שעד מלכות ב"ד יהי' כו' קצת ממשלה כו' וכמו שהי' בתחילת בית שני ובשלוט כו' בנו ויהי בירושלים עדיין לא נתבטל הטעם לגמרי, לפיכך הוצרכו לתנאי שהב"ד שבאותו הדור יחזרו הדבר לכמות שהי' עפ"י זה התנאי כו' עיי"ש

ולע"ד נראה שהטעמים האלו שכתב התוי"ט הם דחוקים מאוד, ע"כ נ"ל לבאר עפ"י מה שכתב הרמב"ם (בפ"ו מה' בית הבחירה ה' י"ד) כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור, וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום כו' ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לע"ל, לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אעפ"י שאין שם בית בנוי ואוכלים קדשי קדשים בכל העזרה אעפ"י שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה כו', וכתב עליו הראב"ד וז"ל ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקבו, ובגמ' אמרו דנפול מחיצות

והנה בספרי ע"י (ס' ט"ו) כתבתי ליישב דעת הרמב"ם עפ"י הא דאמרינן במכות (דף י"ט) ר' יוסי אומר יכול יעלה אדם מ"ש ויאכל בזמן הזה בירושלים כו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מ"ש אינו נאכל אלא בפני הבית, ומסיק שם בגמ' דלעולם קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל, והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית כו' ומקשינן בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח, והכריחו התוס' שם שהגירסא הוא לעולם קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, ובזה מיושבים דברי הרמב"ם דבאמת קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, ואפ"ה אמרינן דאם אין מקדש ירקב משום דבעינן מזבח, והראב"ד שהשיג על הרמב"ם ס"ל כגירסת, רש"י דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל, וע"כ הקשה דאי אמרינן דקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לע"ל, א"כ תקשה כל הני מתניתין דתנן אם אין מקדש ירקבו, [וכן מצאתי אח"כ בלח"מ (פ"ג מה' פסולי המוקדשים ה' כ"ה) שכתב דהרמב"ם גורם כגירסת התוס' אמר רבינא לעולם קא סבר קידשה לע"ל עיי"ש]

והנה שם בספרי ע"י הארכתי בזה אם ילפינן נטע רבעי ממ"ש, והארכתי שם על מה שכתב הרדב"ז בתשובה דנ"ר נאכל בזמן הזה בירושלים והוא מהא דאמרינן במכות (דף י"ט) וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ומשני מעשר דגן חולין היא, ופריך הניחא למ"ד בתר למד אזלינן, אלא למ"ד בתר מלמד והמלמד קודש ומשני דדם ובשר חדא מילתא הוא, ובזבחים (דף מ"ט) אמרינן דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש, ולפי"ז הכא דמ"ש גופא למד בהיקש מבכור אינו חוזר ומלמד בג"ש לנ"ר, ואע"ג דהלמד חולין לא גמרינן דהא בתר מלמד אזלינן והמלמד קודש דילפינן מבכור, עיי"ש שביארתי בארוכה, אבל עכ"ז אינו מוכרח, דדילמא בתר למד אזלינן וא"כ כיון דאזלינן בתר למד, והלמד הוא נטע רבעי דהוי חולין א"כ יכולין למילף ממ"ש, וא"כ אי איפשר לאכול נטע רבעי בזמן הזה בירושלים כמו מ"ש, דאפי' אם נאמר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, אפ"ה אין לאכול נ"ר בזמן הזה משום דילפינן ממעשר דבתר למד אזלינן, וא"כ אם נאמר דנטע רבעי אין לאכול בירושלים, ולפדות בירושלים בודאי אי איפשר כיון דהרמב"ם פוסק כמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל, וכמו שהבאתי הירושלמי שם (פ"ג דמ"ש) א"ר זעירא ר' חנינא ור' יונתן כו' עלו לירושלים נתמנו להם פירות ובקשו לפדותן כו' אמר לון חד סבא אבוכון לא עבדי כדין אלא מפקיעין חוץ לחומה ופודין אותו שם, סבא הוי סבר מימר רואין את המחיצות כאילו הן עולות, ואילן רבנן הוי סברין מימר אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות, סבא הוי סבר מימר כר"א ואילן רבנן הוי סברי מימר כר' יהושע, (ונ"ל שצריך להיות בהיפוך סבא הוי סבר מימר כר"י פי' שאומר דרואין את המחיצות כאילו הן עולות, דר"י אומר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית אוכלין קדשי קדשים אעפ"י שאין קלעים בשבועות (דף עו) וכן בזבחים (דף ק"ז), וע"כ אמר שאין פודין בירושלים דהוי בקירוב מקום, אלא מפקיעין חוץ לחומה ופודה אותן, ואילן רבנן פי' שאמרו שיכול לפדות בירושלים סברי מימר כר"א שאמר שמעתי כשהיו בונים בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות כו', וע"כ כיון דסברי כר"א שאין רואין את המחיצות כאילו הן עולות, ע"כ היו פודין אפי' בירושלים וכבר ביארתי בספרי שם דלכאורה למאן דסבר דרואין את המחיצות כאילו הם עולות ע"כ מפקיעין חוץ לחומה ואמאי לא יאכלו בירושלים, וכתב המפרש מהרא"פ דספוקי מספקא לי', אבל לפי מה שביארתי דאעפ"י שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל אפ"ה אין אוכלים משום דגמר מבכור ובכור איתקש בשרו לדמו כגירסת התוס' אתי שפיר, ואיתא שם בירושלמי ר' פנחס מסאב לה ופדה לה דחושש לדין ולדין, פי' שסובר דרואין את המחינות כאלו הם עולות, וע"כ לא יכול לפדותן, ולאוכלן נמי אי איפשר משום דמקשין לבכור ולהפקיען חוץ לחומה נמי אי איפשר משום דס"ל דקלטוהו מחיצות ואפי' ליתנהו, וכמו דאמרינן בב"מ (דף נ"ג) ומאי יצא דנפיל מחיצות והאמר רבא מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן, וכי גזור רבנן כי איתנהו למחיצות, כי ליתנהו למחיצות לא גזרו רבנן ומשני לא פליג רבנן בין איתנהו למחיצות בין ליתנהו למחיצות

וא"כ אי אמרינן דבתר למד אזלינן, וכשהלמד חולין למידין למד מן הלמד וא"כ צריך למילף לענין רבעי ממעשר דאפי' אי אמרינן דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, אפ"ה אין אוכלים נטע רבעי בירושלים משום דמקשינן למעשר ומעשר לבכור, וגם לפדות בירושלים אי איפשר ג"כ משום דאמרינן דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, א"כ אין פודין בקירוב מקום כמו במעשר, והכי מוכח נמי מהתוס' דברכות (דף ל"ה) שהקשו דלמה לי קרא אחלי' והדר אכלי' תיפוק לי' ממעשר שני דגמרינן קודש קודש, והשתא אי אמרינן דרבעי נפדה אפי' בירושלים, א"כ ליכא למילף ממ"ש, וע"כ צריך קרא דאחלי' והדר אכלי' שיוכל לפדותו אפי' בירושלים, אלא ודאי דגמרינן ממ"ש, והכי משמע ברמב"ם דרבעי הוא כמו מ"ש, עיי"ש ש ברמב"ם, וא"כ לבתר החורבן אי איפשר שיהי' התקנה דכרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום א' לכל צד, והטעם