אבי הנחל קנג

לדוד אליך ה' נפשי אשא א"ל הקב"ה לדוד דוד למה אתה נושא את נפשך א"ל מפני שאני כשכיר בעולמך שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו וכתיב ביומו תתן שכרו ואליו הוא נושא את נפשו לכך אליך ה' נפשי אשא בנוהג שבעולם פועל שעושה עם בעה"ב והוא מבקש שכרו והקב"ה אומר לו לא תבוא עליו השמש למה ואליו הוא נושא את נפשו אנו שנפשותינו תלוי' בו עאכו"כ

ובזה יתבאר הא שאמר לה בועז הגד הגד לי כל אשר עשית כו' ותעזבי אביך כו' ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה, והנה פעולה נקראת שכר המלאכה והפעולה לבד כמו דכתיב לא תלין פעולת שכיר (דזהו דווקא אם אינו קונה בשבח כלי כמו שביארתי) ותהי משכורתך שלימה היינו לפי ערך ושבח המצות כמו שקונה בשבח כלי וכמו שביארתי לעיל (דרוש ח) על שאמר ישעי' ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כו' אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי עיי"ש שזהו ב' הענינים היינו שכר הטירחא והשכר לפי שבח המצוה, וע"כ ת"י ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה יגמול לך גמול טוב בעלמא הדין על עובדך טוב פי' על שכר הטירחא שצריך לשלם מיד ותהי אגריך שלימא לעלמא דאתי דהיינו לפי ערך ושבח המצות שזה משלם לעוה"ב כמו שביארתי

וכמו דאיתא בילקוט אמרו ישראל אימתי אתה נותן לנו שכר המצות א"ל הקב"ה המצות שאתם עושים מפירותיהם אתם אוכלים עכשיו אבל שכר הקרן בעקב אני נותן לכם שנאמר והי' עקב תשמעון פי' דמפירותיהן היינו שכר הטירחא בלבד אבל התשלומין לפי ערך ושבח המצוה זהו לעוה"ב, וכמו דאיתא בילקוט שם אמר משה לישראל תהי' יודעין שהמצות שאתם עושין שמורות הם לכם לעתיד לבא שנאמר ושמר ה' כו' לך את הברית כו' והקב"ה נותן לישראל שכרן שנאמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו והם רואים ומתמיהים ואומרים כל הטוב הזה הי' מתוקן לנו מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פי' דקאי על מה שמקבלין שכר לפי ערך ושבח המצוה אעפ"י שנוטלין בעד הטירחא ג"כ, (וכמו שביארתי לעיל מה שכתב הקצה"ח שיש ב' תשלומין א' בתורת שכירות והב' מה שקונה בשבח כלי) וע"ז אומר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וכמו שביארתי ששכרו היינו מה שקונה בשבח, ופעולתו היינו שכר הטירחא, וע"ז אומר שרואים ומתמיהים ואומרים כל הטוב הי' מתוקן לנו מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך שמלבד שכר הטירחא עוד נוטלין לפי שבח המצוה ודו"ק

וכיון שביארתי שהתורה ניתנה לישראל במתנה, וכמו שהחכמים פוסקים הדין למטה עפ"י סברותיהם עפ"י שכל אנושי כך הוא הדין, [וכמו דאמרינן בתמורה (דף טו) אמר לפנחס שאל א"ל לא בשמים היא וכן בב"מ (דף נט) עמד ר"י כו' לא בשמים היא כו' שכבר בתבת בתורה אחרי רבים להטות ועיין בהקדמת הקצה"ח] וכמו שהאריך בזה הר"ן בדרשותיו (דרוש ז) על הא דאמרינן בב"מ (דף פו) קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח נוכח רבא בר נחמיני דאמר רבה בר נחמיני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, שדרו שלוחא בתרי' כו' כי הוי קא ניחא נפשי' אמר טהור טהור, יצתה ב"ק ואמרה אשרך רבה בר נחמיני שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה

ולכאורה צריך להבין דהא זהו פלוגתא דר' יהושע וחכמים כמו דתנן בנזיר (דף סה) אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם פער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור' יהושע אמר כיהה מאי כיהה אמר ר"י כיהה וטהר, ובכמה דוכתי בש"ס איתא רבה, וא"כ היא פלוגתא דקמאי, א"כ מוכרחין אנו לומר דמספקא להו כמאן הלכתא, וע"כ כ אמרו מאן נוכח נוכח רבה בר נחמיני

ואיפשר לבאר יותר שאמרו מאן נוכח נוכח רבה, דמתיבתא דרקיע הוי סברי דרבה יאמר כמותם שיהא טמא, והראה להם הקב"ה שרבה יאמר טהור שהענין דקא מפלגי במתיבתא דרקיע הוא איך הוא עפ"י השכל האנושי אם טמא או טהור דמי איכא ספיקא קמי' שמי' ועיין בחולין (דף כב) והנה התוס' הקשו בנדה (דף יט) דמ"ט דרבנן דאמרי טמא מספיקא נוקי גברא אחזקי' כדקייל"ן בפ"ק דחולין (דף יב) דמדאורייתא אזלינן בתר חזקה, ותירצו דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראים הדברים דבהרת קדמה כו', ובכתובות (דף עה) דקאמר היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היינו אפי' היכא דאיכא ריעותא

וא"כ לכאורה לדברי רבה שסובר ביבמות (דף לא) דבספיקא דתרי ותרי לא אזלינן בתך חזקה דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא, א"כ לא מאלם כח חזקה, א"כ לדידי' לא אזלינן בתר חזקה היכא דאיכא ריעותא, וע"כ יסבור בודאי דבספק בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואיפשר לומר שסובר דמה דאזלינן בתר חזקה היינו דחזקה לא הוי מצד בירור כמו רוב או מיגו אלא שאנו מעמידין הדבר כמו שהי' עד עתה, וע"כ סובר דבתרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה, וא"כ לא אזלינן גמי בתר חזקה היכא דאיכא ריעותא [ועוד איפשר לומר לפי מה שכתב המ"ל בפ"ז מה' שכירות דספיקא דדינא הוי כספיקא דתרי ותרי, וא"כ כמו דבספיקא דתרי ותרי לא אזיל בתר חזקה ה"כ בספיקא דדינא, וכן כתב הח"ש (ס' א) לתרץ הקושי' שהארכתי בזה הרבה בספרי נ"י על הא דאמרינן בב"ב (דף פא) מ"ט דר"מ באילן א' וע"ט דרבנן בשני אילנות, א"ל דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם כו' אמר רבה מאי קושי' דילמא ר"מ באילן א' ספוקי מספקא לי, ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו כו', וע"כ מספק מביא ואינו קורא, והקשה הח"ש דאי נימא דהדין נותן דכל היכא דתקפו כהן מוציאין מידו הוי לגמרי של הבעלים הראשונים, וא"כ אלו קנו הבעלים הראשונים מן הלוקח אילן א' הי' איפשר לומר מביאים וקוראים, א"כ איך יביא הלוקח משום שמא הוא שלו הא הוא בודאי של בעלים הראשונים וכתב דלפי מאי דס"ל לרבה ביבמות דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא, ולא אמרינן דמוקמינן אחזקת מ"ק הוא הדין ספיקא דדינא, ע"כ תירץ רבה שפיר דספוקי מספקא לי' ולא אמרינן דאוקמי אחזקה בספיקא דדינא, וא"כ לפי"ז בספק בהרת קדמה לשער לבן כיון דהוי ספיקא דדינא לא שייך לומר דאוקמא אחזקה, וע"כ סברי במתיבתא דרקיע דרבה בודאי יאמר דספק בהרת קדמה לשער לבן טמא, אך כבר חילק המ"ל בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דרבוותא והכא הוי כפו ספיקא דרבוותא דהא פליגי בזה חכמים ור' יהושע אך איפשר לומר כיון דפליגי במתיבתא דרקיע סתם בס' בהרת קדשה לשער לבן אם טטא או טהור, ולא קא מיפלגי אם הלכה כחכמים או כר' יהושע ע"כ הוי כמו ס' דדינא]

אבל באמת אמר רבה דטהור, והטעם איפשר לומר דלא דמי לספק דתרי ותרי, ואיפשר לומר דהטעם הוא בהיפוך שרבה מאלים כח החזקה, וס"ל דחזקה הוי בירור כמו רוב או מיגו, וכבר הארכתי בזה בספרי נחלת יהושע (ס' כד) דלא אמרינן בספיקא דתרי ותרי דאזלינן בתר הרוב או מיגו. אע"ג דרוב עדיף מחזקה ובחזקה קייל"ן דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן, וביארתי שם הטעם, דהא דלא אזלינן בתר רוב או בתר מיגו בספיקא דתרי ותרי הוא דמה יושיענו זה כיון דאמרינן תרי כמאה ומאה כתרי, א"כ מהו הנ"מ אם יצטרף לזה רוב או מיגו ג"כ, כמו שכתבו התוס' בב"ב (דף לא) שהקשו דבין לר"פ ובין לר"ח נהמנינהו לבתראי במיגו דאי בעי פסלי לקמאי בגזלנותא, וכתבו דמיגו במקום עדים לא אמרינן דמיגו לא יוכל לסייעם יותר משני עדים, ובספרי הארכתי דאפי' מיגו דבע"ד נמי לא אמרינן וה"מ במיגו או רוב שהם מטעם בירור א"כ אינם מסייעם משום דתרי כמאה ומאה כתרי אבל חזקה שאינה משום בירור אלא שאנו מעמידין הדבר כמו שהי' עד עתה, ע"כ אמרינן דאזלינן בתר חזקה אפי' בספיקא דתרי ותרי ג"כ, אע"ג דחזקה גרוע מרוב ורבה איפשר דס"ל דחזקה הוי בירור כמו רוב, ע"כ ס"ל דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא אזלינן בתר חזקה משום דחזקה הוי בירור כמו רוב, וע"כ לא אזלינן בתר חזקה משום דתרי כמאה ומאה כתרי, ואדרבא מפני דס"ל דחזקה הוי בירור גרע יותר. וע"כ בספק בהרת קדמה לשער לבן צריך למיזל בתר חזקה, אפי' בדאיכא ריעותא כמו שכתבו התוס' משום דדרך השער להתלבן מחמת הנגע, משום דחזקה הוי בירור, וע"כ הראה הקב"ה למתיבתא