אבי הנחל קנב

וא"כ נתבאר מזה דלאו דווקא אומן קונה בשבח כלי אלא בכל הדברים שאדם משביח השבח שלו, ואגב אביא הירושלמ י דשילהי ביצה האשה ששאלה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ר' יהודה פוטר מפני שאין בו ממש, א"ר בא תחומין עשו אותו כמידת הדין תדע לך שכן תמן אמרין בשם ר' חסדא ולא ידעינן אם משמועה אם ממתניתין ואפי' עצים וסברין מימר עצים אין בהם ממש, ופי' הק"ע דתחומין עשו אותה כמדת הדין דאעפ"י שלא משך קני כו' תדע לך שכן ממתניתין וה"פ דתנן מעי"מ כרגלי השואל פשיטא אלא ודאי בשלא משך כו' וסברין מימר כו' פי' הק"ע וסברוה לומר דטעמא דר"י בעצים מפני שאין ממש כו' עכ"ל, ואין ממש בדבריו ושגה בזה הרבה דעיקר מילתי' איתא בירושלמי פ"ב דמ"ש, והכא לא הביא הירושלמי רק סיומא דהסוגי' כדרכו בכמה מקומות והתם גרסינן א"ר יוחנן כל שיש בו הותיר מדה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מדה השבת לשני ר"ש בן לקיש אטר כל שטעמו ושבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו כיכר השבת לשני ושקיל וטרי טובא בזה בירושלמי ואח"כ אומר מתניתא פליגא על ר' יוחנן האשה ששאלה מחברתה מגלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן א"ר בא תחומין עשו למדת הדין תדע לך שהוא כן דתמן אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם משמועה אם מן מתניתא אפי' עצים סברין מימר עצים אין בהם ממש, פי' דמקשה ממתניתין על ר' יוחנן דתנן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן אלמא דאפי' לא הותר המדה נמי השבח לשניהם, וע"ז משני מתחומין עשו למדת הדין, וכבר ביארתי בספרי ע"י (ס' יח) דלמידת הדין היינו לענין ממונא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דברכות) ולמדת הדין כו' א"ר יצחק כו' וכן בירושלמי רפ"ג דקידושין אף למדת הדין, והמפרש מהרא"ם שגה ג"כ בזה שכתב דבתחוומין עשו אותו למדת הדין היינו דבתחומין אזלינן לחומרא וזה אינו דאדרבה הלכה כדברי המיקל בעירובין ואפי' לענין תחומין נמי וכמו דאיתא בעירובין (דף מו) (ושם ביארתי הירושלמי בקיצור עיי"ש, ובכאן יתבאר היטב סיום דברי הירושלמי מה שאומר תדע לך שהוא כן כו') וע"ז אומר הירושלמי דלא קשה לר' יוחנן דר' יוחנן קאמר לענין ע"ש דהוי שניהם של אדם א', ע"ז אומר כל שאין בו הותיר המדה השבח לשני, אבל תחומין כיון דאיסור תחומין הוא מחמת הבעלים, וע"כ דמי לענין ממונא, וכמו דאמרינן בביצה (דף לח) אמאי וליבטל מים ומלח לגבי עיסה אמר להו ר' אבא הרי שנ תערב לו קב חיטין בעשרה קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי פי' ודמי לענין ממונא כמו שממונא לא בטיל ה"נ תחומין שהאיסור תלוי בממון, וע"ז אומר תדע שהוא כן דתמן אמרינן בשם רב חסדא ולא ידעינן אם מן שמועתא (פי' אם היא מאמימרא) או ממתניתין (פי' או מברייתא) דאפי' עצים פי' אפי' בעלים נמי אמרינן דאם שאל עצים ואפה הרי הוא כרגלי שתיהן ועצים אין בהם ממש פי' דרבנן סברי בפסחים (דף כו) דאין שבח עצים בפת ועיין תוס' שם דלכ"ע אין שבת עצים בפת לענין מוקצה דהא אמרינן המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי נימא דיש שבח מוקצה בפת דגחלים מוקצין הן, ותירצו דלא שייך אלא באיסורי הנאה דווקא עיי"ש, וא"כ כיון דאין שבח עצים בפת וא"כ אמאי הוי כרגלי שתיהן אם שאל עצים מחבירו ואפה אלא ודאי משום דתחומין עשו כמדת הדין דהיינו ממונא וממונא לא בטיל]

ובזה שביארתי דלאו דווקא בשבת כלי אומן קונה אלא בכל הדברים שאדם משביח הוא שלו וקונה בשבח כלי, ע"כ אמרינן בע"ז (דף יט) ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נק' על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והטעם הוא שאם אדם נותן בתורה טעם ומסביר ההלכה א"כ קונה בשבח ונקראת התורה על שמו, וכמו שביארתי שע"כ אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתינו אף שהתורה ניתנה בשביעי אך מפני שמשה דרש היום ומחר, וע"כ כיון שהסכים הקב"ה למשה, ע"כ הוי יום מתן תורתינו פי' שהתורה ניתנה לנו להדרש ואיך שחכמים דורשים כך הלכה, וע"כ אמרינן בשבת (דף פט ושם) א"ל הקב"ה הואיל ומיעטתה עצמך תקרא התורה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי פי' שקנה התורה כמו שקונה בשבח כלי וכן בכל הענינים שהאדם משביח, וע"כ אמרינן בפ"ק דברכות (דף יא) מאי מברך כו' אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה ור' יוחנן מסיים בה הכי הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך כו' ורב המנונא אומר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו פי' שתחילה בהתחלת הלימוד קודם שמחדש ליתן טעמים בתורה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה והוא ברכה על מצות התורה ואח"כ מבקש והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתיך פי' להיות דברי תורה עריבים לתת בהם טעם ולהרגיש המתיקות ע"י הטעמים והסברות שמחדש וא"כ נק' תורתו, ע"ז מברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו דהיינו שנתן לנו התורה שהתורה שלנו וקונה את התורה ע"י הטעמים שמשבית את התורה וע"כ אומר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות דהיינו על שהתורה היא שלנו. וכמו שביארתי שאומן קונה בשבח כלי וכמו שביארתי לענין שבת שנוטל שכר לפי ערך ושבח כלי שע"כ כתיב ראו כי ה' נתן לכם את השבת שהשבת הוא של ישראל וקונים ע"י השבח

ומעתה כיון שנתבאר שלישראל יש להם קנין בגוף המצות משא"כ לב"נ אין להם קנין בגוף המצות יתבאר בזה הא שאמרה ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה אשר באת לחסות תחת כנפיו ומה שת"י יגמול לך ה' טוב בעלמא הדין ויהי אגריך שלימה לעלמא דאתי, ויתבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח (ס' שו) שהקשה על הרמב"ן שכתב ליישב דברי הגאונים שכתבו במלוה על המשכון דנשבע בנק"ח דלא תקשי להו מברייתא ב"ב (דף מה) דתני' כל זמן שהטלית ביד האומן על בעה"ב להביא ראי' נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו הממע"ה ומשמע דברישא דטלית ביד האומן א"צ שבועה, וכתב דלא דמי שכירות לשאר הטענות דלא מיבעי למ"ד אומן קונה בשבח כלי דכטוען על גופו של משכון דמי כו', והקשה הקצה"ח דכיון דמוקי לה כמ"ד אומן קונה בשבח כלי א"כ ליכא בל תלין וא"כ מפני מה אמר התם לאחר זמנו הממע"ה והוא משום דחזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין, וא"כ כיון דאומן קונה בשבח כלי ליכא בל תלין וכיון דליכא בל תלין אין חילוק בין בזמנו לעבר זמנו ותירץ לפי מה שפירש רש"י בב"מ דהא דאמרינן דאגרי' לביטשא ביטשא במעתא בין ישביח בין לא ישביח עיי"ש, ולפי"ז ארכבי' אתרי ריכשי דהיכא דהשביח קונה בשבחו כיון דאומן קונה בשבח כלי, ואפ"ה עובר בבל תלין כיון ששכרו בין ישבית ובין לא ישביח, וא"כ אם לא השביח עובר בבל תלין ואם השביח קונה בשבח כלי ועיי"ש שביאר שיש בזה שהוא בתורת קנין בשבח כלי ויש בזה שהוא רק בתורת שכירות והיינו ההוא פרוטה שצריך ליתן אפי' אם לא ישביח וא"כ יש בזה ב' דברים א' שהוא בתורת שכירות וצריך לשלם מיד ועובר ע"ז בבל תלין והב' מה שהוא קונה בשבח כלי, וזהו שלו ואינו עובר בבל תלין וא"צ לשלם מיד, וכן לפי מה שכתבו התוס' בב"ק (דף צט) בד"ה דאגרי לביטש' כו' כתבו התוס' דכי אגרי' לביטש' עובר משום בל תלין אביטשא קמייתא דליכא שבחא, ואע"ג דאח"כ איכא שבח אך שעובר על ביטשא קמייתא דאז ליכא עדיין שבחא

והנה איתא בילקוט פ' עקב שאם עשה ב"נ מצוה מיד אני נותן לו שכרו שנאמר ומשלם לשונאיו כו' מהו לא יאחר כו' משל למה"ד באדם שלפניו משא של ה' ליטרין או של י' פושט ידו ונוטל אבל אם הי' משאוי של מאה ליטרא מהו עושה טוען על כתיפו לאחריו כך מתן שכרן של ב"נ בעוה"ז כאדם שנושא משאוי קל מלפניו אבל מתן שכרן של צדיקים משאוי גדול שעל הכתף אמר דוד ברוך ה' יום יום יעמס לנו הצדיקים מתן שכר לאחריהם שנאמר ואחריו כל ישרי לב כו' ולעתיד הוא נותן לישראל שכרן הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כו' עיי"ש, והענין הוא שאין לב"נ שכר גדול הוא מפני שאינם קונים בשבח המצות דהיינו שאין להם קנין בגוף המצות, וע"כ משלם להם מיד, משא"כ לצדיקים שיש להם קנין בגוף המצות ע"כ השכר גדול לפי ערך ושבח המצות, ע"כ משלם להם אח"כ לעוה"ב

והנה הא דאיתא בילקוט שמשלם השכר לישראל לעוה"ב היינו דווקא במה שישראל קונה בשבח המנות, אבל בהטירחא שישראל מטריחין את עצמם בתורה ובמצות זה השכר משלם מיד, וכמו שביארתי לעיל מה שכתב הקצה"ח דיש ב' הדברים הא' שכירות שהוא שכר טירחא, ובזה איכא בל תלין והב' מה שהוא קונה בשבח כלי, ובזה ליכא בל תלין וכן בישראל השכר טירחא של המצוה משלם מיד, ושכר השבח משלם אח"כ וכמו דאיתא בילקוט (תהלים כה)