אבי הנחל קנא

למוכרה שלימה ביוקר לעובדי' וע"כ אמר להו לזבני, והנה נעמי מסתמא כשסידרה לה כל הדינים כמו דאיתא ביבמות (ד' מ"ז) מסתמא אמרה לה ג"כ באופן כמו שאמר ר"נ, וכמו דאיתא במדרש ותעזבי אביך ואמך אין אביך אלא עבודת כוכבים כמו דכתיב האומר לעץ אבי אתה, [ובזה יתיישב מה דאמרינן ביבמות (ד' מ"ז) אסור לן עבודת כוכבים ואלקיך אלקי ועיין במהרש"א שהקשה דהא עבודת כוכבים הוא מז' מצות שב"כ נצטוו עלי', ולמה אמרה אסור לן עבודת כוכבים, ובמ"א ביארתי עפ"י מאי דאמרינן בריש ע"ז (ד' ב) שמחמת שראה שבע עצות שלא קיימום עמד והתירן להם ופריך אתגורי איתגור ומשני שאעפ"י שמקיימין אין מקבלין עליהם שכר כמצוה ועושה כו', וע"כ צריך הגר (בימים קדמונים) לקבל עליו אפי' השבע מצות בכדי שיקבל ע"ז שכר דמצד הציוי שהי' כשהי' ב"כ לא הי' מקבל שכר, ובזה ביארתי המדרש עמך עמי לבטל עבודת כוכבים שלי ואלקיך אלקי לשלם שכר פעולתי מי' שאמרה עמך עמי לבטל עבודת כוכבים שלי, וכ"ת דהא אינה צריכה לקבל דזהו משבע מצות ב"כ ע"ז אמרה ואלקיך אלקי לשלם שכר פעולתי פי' שמקבלת מקדש כדי שתטול וכ"ת דמצד ז' מצות לא הי' לה שכר, ועוד ביארתי הא שאמרה אסיר לן עבודת כוכבים היינו לענין מגפף ומנשק דאמרינן בסנהדרין (ד' כ"ו) דאם אין ב"ד של ישראל ממיתין עלי' אין ב"נ מוזהר עליו,] אך לפי מה שביארתי אתי שפיר דהא שאמרה אסור לן עבודת כוכבים לא לענין לעבוד דבזה ב"נ ג"כ מוזהרין, אלא דאמרה אסיר לן עבודת כוכבים היינו הנאה של העבודת כוכבים דאפי' הדמים נמי תופש כמו שכתבו התוס' דדמי עבודת כוכבים ביד ישראל אסור מדכתיב והי' כו' כמוהו כל שאתה מהי' ממנו ה"ז כמוהו ובישראל נאמרה דווקא ולא לב"נ, פי' וא"כ תזבין בעודנה עובדת כוכבים כדי שיהיו הדמים מותרין אך היא רצתה להתגייר מיד ע"כ אמרה עמך עמי לבטל עבודת כוכבים שלי פי' בשבירה ולא שתמתין עד שתמכור ואעפ"י שהיא נפסדת שאינה נמכרת ביוקר אעפ"כ ואלקיך אלקי לשלם שכר פעולתי, וע"ז אמר לה בועז הגד הגד לי את כל אשר עשית כו' ותעזבי אביך ואמך כו' אין אביך אלא כו' ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה אשר באת לחסות פי' שמיהרת לחסות תחת כנפיו ולא רצית להמתין עד שתמכור שאמרת עמך עמי לבטל עבודת כוכבים ומזלות שלי ואלקיך אלקי לשלם שכר פעולתי פי' שביטלה ע"י שבירה כדי שתתגייר מיד וע"ז אמר לה ישלם ה' פעלך כו' אשר באת אשר מיהרת דהיינו שבענין הגירות מיהרה ולא המתינה עד שתמכור ומתורץ קושי' התוס'

אך לכאורה יש להקשות אהא דאמר ר"נ מסתברא דמי עבודת כוכבים ביד העובד כוכבים מותרין מדהנהו דאתו לקמי' דרבה בר אבוה אמר להו זילו זבינו כל מה דאית לכו ותו אתגיירו מ"ט משום דקא סבר דמי עכו"ם ביד העובד כוכבים מותרין והא הרא"ש כתב בע"ז (ד' ס"ב) דבי ר' ינאי יזפי פירי שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית אתו אמרו לי' לר' יוחנן אמר להו יאות הן עבדין וכנגדן באתנן מותר דתני' נתן לה כו', וכתב הרא"ש שם וזה לשונו ומיהו נראה דאפי' לא מכר העובד כוכבים לעולם וישנה עדיין בידו הדמים מותרין כיון דאחר שקנאה העכו"ם במשיכה נתן המעות לישראל לא הי' הדמים דמי כו"ם כיון שלא הי' המעות ביד ישראל בשעת משיכה והוי כמו בא עלי' ואח"כ נתן לה דכיון שלא הי' ברשותה בשעת ביאה אין אתנן חל עליו ואפי' אם מעות מותרין ה"מ לישראל אחר אבל לדידי' אסורים דקא מטי לי' הנאה מעכו"ם כדאמרינן לעיל גבי מכרן וקידש בדמיהן מקודשת עכ"ל וא"כ קשה דמנין הוכיח רב נחמן דדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותר דהא דכל מה שאתה מהי' ממנו הרי הוא כמוה, היינו דווקא בישראל, והא רב נחמן ס"ל בב"מ (ד' מ"ח) דמעות קונות דאמרינן התם וכן אמר ר"נ דבר תורה מעות קונות, וא"כ כיון דלישראל הקנין במעות א"כ ס"ל דלעובד כוכבים הקנין במשיכה, וכמו דמשמע רפ"ב דבכורות (ד' י"ג) דכתיב מיד עמיתך מיד עמיתך הוא כו', וכמו שהאריכו בזה התוס' בב"מ (ד' מ"ח) ובע"ז (ד' ע"א) וא"כ איך מוכיח ר"נ דדמי עכו"מז ביד עכומ"ז אינו תופש דמים דילמא תופש דמים ביד עובד כוכבים נמי, והא דאמר להו זבינו היינו משום שהקנין במשיכה, וא"כ כיון שכבר קנו העכו"ם במשיכה ולא היו המעות ביד ישראל בשעת משיכה ע"כ הדמים, מותרין דהוי כמו בא עלי' ואח"כ נתן לה, ואע"ג שכתב הרא"ש דקנסינן לי' שלעצמו אסור ה"מ לישראל אבל לא לעכו"ם, אבל לעולם אם מכר העכו"ם ולקח תחילה המעות דמי עכומ"ז ביד עכומ"ז נמי תופס דמים, וע"כ צ"ל דר"נ מוכיח מדאמר להו ר"נ זילו זבינו כל מה דאית לכו ותו אתגיירו ולא אמר להו שלא יטלו תחילה המעות רק שימשכו העכו"ם תחילה אלמא דבכל ענין שרי, וא"כ מוכח דדמי עכומ"ז ביד עכומ"ז מותרים

וא"כ כשסידרה לה נעמי הלכות גירות ומסתמא אמרה לה זיל זבין כל מה דאית לך וכמו שביארתי תחילה על מה שאמרה אסיר לן עכו"ם, וע"כ איפשר לומר שרות החמירה על עצמה שלא ליהנות מדמי עכומ"ז, וע"כ אמרה עמך עמי לבטל עכו"ם שלי, ואלקיך אלקי לשלם שכר פעולתי בכדי שלא ליהנות מדמי עבודת כוכבים ומזלות, וא"כ הי' איפשר לה למכור העכומ"ז שלא ליטול מתחילה המעות ולקנות במשיכה וכה"ג אפי' בישראל נמי אינו תופס דמיו (כמו שכתב הרא"ש), אלא שהחמירה על עצמה שלא ליהנות מעכו"ם אפי' ליטול דמי העכומ"ז אח"כ, וא"כ כמה צדקות עשתה רות הא' שלא מכרה העכומ"ז ליטול הכסף מתחילה ועוד דאפי' למכור העבודת כוכבים וליטול הדמים אח"כ נמי לא רצתה רק שאמרה עמך עמי לבטל עכומ"ז שלי דהיינו לשבר העבודת כוכבים ואלקיך אלקי לשלם שכר פעולתי, וע"ז אמר לה בועז הגד הגד י כו' ותעזבי אביך ואמך כו' אין אביך כו' אלא עבודת כוכבים דכתב האומר לעץ אבי אתה כו' ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו ותרגם יונתן יגמול ה' לך שם בעלמא הדין על. עובדך טב ויהי אגריך שלימא לעלמא דאתי פי' שעל שלא רצתה למכור ולקבל תחילה המעות ע"ז ישלם ה' לך שכר מיד, ועל הענין השני שלא רצתה למכור בהקפה דהיינו שלא ליטול המעות מתחילה רק לקבל שכר המעות אח"כ ע"ז ותהי משכורתך שלימה לעלמא דאתי

אמנם יש לבאר באופן אחר הא שאמר ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה, שצריך לבאר החילוק בין מה שאמר פעלך ובין משכורתך מהו הנ"מ בין פעולה למשכורת וגם מה שתירגם יונתן יגמול ה' לך גמול טב בעלמא הדין ויהי אגריך שלימה לעלמא דאתי, ויתבאר עפ"י מה שביארתי בספרי ע"ו (דרוש ט) על המדרש פ' עקב אמר ריב"ח אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה תחילה כשנתנה להם באלוש כו' ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי אלא לטובתך כיצד אמר ר' חייא בר אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה כו' ואני נותן לך שכר כו' וביארתי שם שלא תאמר לרעתך נתתי לך את השבת שתחילה הי' המצוה יום ולילה לא ישבותו, ואח"כ ניתנה השבת א"כ יש לומר שהשכר בעד מלאכה הוא יותר משכר השביתה והביטול ממלאכה וביארתי שם הטעם דאומן קונה בשבח כלי, וא"כ נוטל לפי ערך ושבח הכלי אף שהטירתא מועטת יותר, וביארתי שם עפ"י משל שבעד בגד של משי נותנים להאומן שכר יותר מבבגד עב, אעפ"י שהטירחא בבגד עב הוא יותר עכ"ז נותנים לו בעד בגד של משי שכר יותר והטעם מפני שאומן קונה בשבח צלי, וע"כ מפני שישראל יש להם קנין בגוף המצות וכמו דאמרינן אומן קונה בשבח כלי ע"כ התשלומין לפי ערך וחשיבות המצוה, משא"כ בב"נ שאין להם קנין בגוף המצות כמו שביארתי במ"א על המדרש ואין קונה, אתם יש לכם קנין כו' ע"כ אינם נוטלים רק לפי הטירחא עיי"ש

והנה הא דאמרינן אומן קונה בשבח כלי לאו דווקא אומן אלא כל דבר שא' מיפה הדבר או מטעים את התבשיל קונה בשבח, וכמו שכתב הקצה"ח (ס' שו) על הא דאמרינן בכתובות (דף גט) קונם שאני עושה לפיך א"צ להפר כו' ריב"נ יפר שמא יגרשנה ותהא אסירה לחזור ופירש"י שצריכה לטחון ולבשל ולאפות והא כיון דגוף הקמת של הבעל ולית לה בשבחא כלום שתאסור אותו שבחא לאחר שנעשה וכיון דהיא רשאה לכתחילה לבשל ולאפות דהא לא אסרה אלא מעשה ידי' אחר שתעשה ואחר שתעשה ה"ל דבר שאינו שלה, וכתב הקצה"ח דהטעם משום דהיא קונה בשבח עיי"ש:.