אבי הנחל קמט

קובעים אותי פי' שאתם אינכם רוצים ליתן לשום כהן א"כ אתם קובעים אלקים כו', והטעם כבר ביארתי שהי' מחמת שהכהנים הי' נבזים בעיניהם מחמת שהתחילו לסייע בבית הגרנות, ע"כ אמר להם מלאכי הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת כו', וא"כ לא יהי' כהנים מסייעים בבית הגרנות, וכ"ת א"כ לא יהי' לו בהם טובת הנאה כלל, זה אינו דאימתי יש להם טובת הנאה היינו אם אינו רוצה ליתן לכהן זה רק לכהן אחר, אבל אם אינו רוצה ליתן לכהן כלל אז ממילא אין לו בהם טובת הנאה, וע"כ כיון שתיקן לישכה והוא אינו יכול לומר נתתיו ע"כ ביטל ריב"ז הוידוי, והא דלא קאמר הש"ס דילן בסוטה (דף מז) הוא משום דאזלא אליבא דר"ע שסובר דמדאורייתא לא הי' כהנים נוטלים כלל, ולבתר קנסא הוא בין לכהנים ובין ללוים, דהכי מוכח מכמה משניות דסתם לן ר' כר"ע, והוא דתנן בגיטין (דף ל) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי, ובגמ' שם (דף ל) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידו, ובכמה משניות אמרינן דהמעשר של לוי הוא, ומוכח מזה דסתם לן כר"ע וכן בקידושין (דף כו) דר"ג נתן מעשר לר' יהושע שהי' לוי ועיי"ש בתוס' וע"כ ניחא כיון דמן התורה לא נקראו כהנים לוים, וא"כ איך יתודה, ע"כ אמרינן בסוטה (דף מז) לפי שאין נותנים אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים ואנן קא יהבינן לכהנים, אבל לר"א ב"ע צריכים אנו לבאר כמו שביארתי, שהענין הוא מחמת שלא הי' יכולים לומר וגם נתתיו וכמו שביארתי וע"כ לא מקשה הש"ס דילן דלראב"ע אמאי ביטל וידוי מעשר וכמו שביארתי, דכל זה תלוי בפלוגתא דראב"ע ור"ע, דראב"ע סבר דמעשר ראשון בין לכהן ובין ללוי דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים, ור"ע אמר הכא לא מצית אמרת דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום מי שיכול לאוכלו בכל מקום יצא כהן שאינו יכול לאוכלו בבית הקברות ואידך כל היכא דבעי דלא בעי חומה ואי אכיל בטומאת הגוף לא לקי, ההיא גינתא דהוי שקיל ראב"ע מעשר ראשון מינה אזיל ר"ע אהדרא לפתחא לבי קברי אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי

וצריך להבין דמהו הענין דאהדר לפתחא לבי קברי, ובפשיטות איפשר לומר שהראה לו שאין הכהן יכול ליטל את המעשר משום דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום מי שיכול לאוכלו בכל מקום יצא כהן שאינו יכול לאכול בבית הקברות, והכי משמע בירושלמי כמו שהבאתי בספרי נ"י הירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' אבהו אמר אתפלגין ריב"ח וראב"ע ריב"ח אמר אין נותנים מעשר לכהונה, וראב"ע אמר נותנים מעשר לכהונה, מתיב ריב"ח לראב"ע והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום בא ואוכלו בקבר, א"ל מהו בכ"מ בעזרה, ר' בא משתעי ההן עובדא הוי יליף ומסיב מעשרתא דחדא גינה והי' לאותו גינה שני פתחים א' למקום טומאה וא' למקום טהרה א"ל פתח הדין וסתם הדין אי אתא א"ל בא בדרך הזה, אין שלח תלמידי' א"ל אתם כתיב. שמע ר' אלעזר בן עזרי' א"ל מרצע דעקיבא בן יוסף בא לכאן עכ"ל משמע שסתם הגינה ולא יוכל ליכנס דרך ביה"ק, ועוד איפשר לומר דאהדר לפיתחא לבי קברא והוא כמו דאמרינן ביבמות (דף פו) כמו דאיתא בס"א אלא ר"ע אמאי אהדר לפתחא לבי קברא ה"ק לי' אי אתית בתורת קנסא אית לך, ואי קא אתית בתורת חלוקה לית לך, וע"כ אהדר לפתחא לבי קברי להורות דהכהנים לא מצי שקלי אלא בימי טומאתן, וכמו דאמרינן דקנסא לכהנים דהיינו בימי טומאתן

ועוד איפשר לומר כמו שביארתי תחילה עפ"י הירושלמי, ועפ"י מה שכתב המהרש"א בח"א דקאמר לי' אי אתית בתורת קנסא אית לך כו' מלשון זה משמע דלא ידע ר"ע דעת ראב"ע וק"ק דא"כ אמאי אהדר לפתחא לבי קברי דשמא בתורת קנסא קא שקיל לה, ויש לומר דה"ק אי בתורת קנסא הא אית לך דהיינו שיש לך עושר כדאמר פ' במה בהמה ולא הי' לך ליטול קנס רק להניחו לעניים, ולפי דרך זה יש לפרש הא דקאמר עקיבא בתרמילו כו' דהיינו כלי של עני שהוא רוצה לזכות במעשר ראשון לעניים בתורת קנסא עכ"ל, ולכאורה צריך להבין דמהיכן מוכח דבתורת קנסא אית לי', אבל אי בתורת דינא לית לי', והוא עפ"י מה שביארתי בספרי נ"י (ד' ע) על שאמר לו אין שלח תלמידיו, א"ל אתם כתיב. והא קייל"ן דשלוחו של אדם כמותו, וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדיפא אמר אתפלגין ר' ירמי' ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה, וחד אמר הראוי ליתן זכה כו' הא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה, דתנן תמן עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו, ור"ע ראוי ליטול הוה, (פי' דאיך זכה לעניים ע"י ר' עקיבא, והא ר"ע אינו ראוי ליטול מעשר עני שהי' עשיר, אלמא דלא בעינן רק שראוי ליתן) פתר לה קודם שהעשיר (פי' שאז הי' יכול ליטלו לעצמו בתורת עני, וע"כ הי' יכול לזכות ע"י העני כו' וביארתי שם שע"כ סתם הפתח שהי' למקום טהרה והניח הפתח של טומאה, וא"כ בעצמו לא יוכל לכנוס, וע"י שליח נמי לא מצי דהא בעינן שיהא ראוי ליטול, ולדעת ראב"ע לבתר קנסא הוא רק לכהן וכהן לא מצי למשוי שליח, דהא אינו יכול ליכנס למקום טומאה, ולוי אינו יכול לעשות שליח משום דבעינן שיהא ראוי ליטול, וכבר ביארתי שם דבלא זכו' אינו יכול לעשות שליח שיביא לו משום דהירושלמי ס"ל דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו, ועיי"ש שביארתי דע"כ במתנה אינו יכול לעשות שליח משום דאינו שלו, ועיי"ש שהארכתי בזה, ובתורת זכי' נמי לא מצי, כמו שביארתי דבעינן דווקא שיהא ראוי ליטול

ובזה יתיישב הגמ' שאמר לו אי בתורת קנסא אית לך, ואי בתורת חלוקה לית לך וכמו שכתב המהרש"א דר"ע לא ידע דעתו של ר' אליעזר ב"ע, וע"כ אמר לו אי בתורת קנסא אית לך, דאי בתורת קנסא אית לי', ובתורת חלוקה לית לי', דסובר דמדאורייתא לא יהבינן לכהן, רק מטעם קנסא, וכבר כתבתי כמו שכתבו התוס' בכתובות (דף כו) דלמ"ד משום קנסא סובר דמדאורייתא מעשר ראשון ללוי בלחוד, ולבתר קנסא יהבינן לכהנים נמי אבל לוי נמי מצי שקיל, וע"כ אית לי' שיעשה שליח הלוי דרך בית הקברות ולוי מצי ליטול לעצמו, והלוי יכול לכנוס דרך ביה"ק, וע"כ מצי זכי אבל אי בתורת חלוקה מדאורייתא, א"כ כיון דשקיל מדאורייתא הכהן ג"כ, א"כ לבתר קנסא הוא רק לכהן, וע"כ לא מצי לכנוס ושליח נמי לא מצי לעשות משום דבעינן שיהא ראוי ליטול, וע"כ לא יוכל ראב"ע לזכות, ולכאורה למאי נ"מ אם הוא בתורת קנסא או בתורת דינא

אך דיש להבין מאי דאיתא בירושלמי באותה שעה החזיר ראב"ע כל המעשרות שנטל דלמאי החזיר דאפילו לר"ע לבתר קנסא יהבינן לכהנים, וכדי שיסמכו עליו בימי טומאתן, וכמו דאמרינן דה"ק לי' אי בתורת קנסא אית לך. וא"כ אמאי החזיר כל המעשרות שנטל, אך הענין הוא כמו דאמרינן בב"ב (דף יג) אי בדמי לא ניחא לי אי במתנה כתיב כל שונא מתנות יחי', וכן אמרינן בחולין (דף מד) ר' אלעזר כי הוי משדרי לי' מידי לא שקיל וכי מזמני' לי' לא אזיל אמר לא קא בעי מר דאיתי דכתיב ושונא מתנות יחי', וא"כ אם הוא בתורת קנסא א"כ הוא ככל המתנות כיון שמדאורייתא א"צ ליתן לכהן, וא"כ הוי בכלל מתנה דבשלמא אם הוא מדאורייתא, א"כ רחמנא זכי להו ומדרחמנא קא אכלי ומשמי' הוא דזכי להו, ומשל שמים אכלי וכמו דאמרינן בפסחים (דף עב) מפני מה לא באת אמש לבהמ"ד א"ל עבודה עבדתי א"ל כל דבריך אינן אלא דברי תימא, וכי עבודה בזמן הזה מנין, א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת כו', וא"כ זהו בבחי' עבודת מתנה, וכמו דאמרינן בחולין (דף קל) ר' יהודה בן בתירא אומר משפט מלמד שהמתנות דין כו', וא"כ לא הוי מתנה, וכמו שכתב הרמב"ם (פי"ב מה' תרומות ה' יט) נתן תרומה לכהן כו' אלא נוטלים בכבוד שעל השולחן המקום הם אוכלים ועל שולחנו הם שותים ומתנות אלו לה' הם והוא זוכה להם שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומתי, ובזה נראה לי לומר הא דאיתא בירושלמי יומא (פ"ג ה' ד) חד אסי בציפורין אמר לר' פנחס בר חמא איתא ואנא מסר לי' לך, א"ל לית אנא יכיל א"ל למה דאנא אכיל מעשר, ומאן דרגיל לי' לא יכיל מיכיל מבר נש כלום, ולכאורה הא הכה"ג ידע בי' בשם המפורש ואפ"ה הוי אוכל מתנות כהונה, ע"כ איפשר לומר דהכהן מה שאוכל הוא אכיל מדידי', ודר פנחס בר