אבי הנחל קמה

לעמוד בקשרי המלחמה כו' הירא ורך הלבב זה המתיירא מן העבירות שבידו, וע"ז אמר תחילה מי ירא וחרד ישב ויצפור מהר הגלעד, וא"כ הי' בכלל זה המתיירא מהעבירות שבידו והי' להם למי שכרע על ברכיו והורגלו לכרוע לעבודת כוכבים לשוב מעצמם, והם סברו שמה שאמר מי הירא כו' היינו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה וע"כ לא שבו כולם ע"ז אמר לו עוד העם רב אשר אתך, שהפי' של מי הירא וחרד היינו שמתיירא מהעבירות שבידו, וע"כ כיון ששמע גדעון שאפי' מי שמתיירא מעבירות שבידו צריך לחזור ע"כ נתפחד בעצמו שמי יכול לומר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי, ואמרינן בסוטה (דף לד) שאפי' סח בין תפילה לתפילה חוזר מעורכי המלחמה, וע"כ אמר אם ירא אתה לרדת, ע"ז הראה לו זכות העומר, והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין. והוא כמו דאיתא במדרש (ס' ויקרא פ' כח) ובמלחמת תנופה נלחם בהם עיי"ש והוא כמו דאמרינן בסוכה (דף לח) מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו עיין רש"י דמשמע בכל התנופות ועיין תוס' שם, ובמדרש פ' אמור שם כיצד מניפו מוליך ומביא ר' יהושע אומר מוליך ומביא כדי לבטל רוחות רעות, וא"כ בתנופת העומר נמי הי' בא ע"י תנופה לד' רוחות, וע"ז אמר והנה צליל לחם שעורים מתהפך פי' ממה שהוא מתהפך מעכב את הפורעניות ומזה נחה דעתו, וע"ז אמר לו והנה צליל לתם שעורים מתהפך במחנה מדין, והא שקראו צליל לחם שעורים נדחקו בזה רש"י והרד"ק שרש"י פי' לשון צליל שנצללו מן הצדיקים באותו הדור, עוד פירשו מלשון צלי, ואיפשר לומר כמו שביארתי שענין העומר נק' צליל מחמת שכל המנחות אין לותתין אותה, ומנחת העומר לותתין אותה, ע"כ נק' צליל לחם שעורים, וגם כמו שביארתי שאין המחשבה פוסלת בו משום דאין ראוי לעבודה, וע"כ כיון שאין מחשבה פוסלת בה ע"כ נק' צליל לחם שעורים

ובזה יתבאר המדרש ר"י אמר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך פי' שלא תהא קלה כמו דאמרינן בסוטה (ד' י"ד) שכל המנחות באות חיטים וזו באה שעורים, ולדעת רש"י במנחות (ד' ה) נק' דבר שאינו ראוי לעבודה, ע"ז אומר שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש כו', שיש בה מעלה משא"כ בכל המנחות דהיינו שלותתין אותה, אעפ"י שצריכה שימור מהמים, אעפ"כ חמורה מנחת העומר שצריכה לתיתה, וכמו שהבאתי מהא דפסחים (ד' מ) שאם לותתין אותם צריך שמירה, וע"ז אמר ואתה את בריתי תשמור ע"י ונתתי לזרעך אחריך

נחזור לענין הראשון מה שביארתי על המדרש אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען שאיפשר לומר שאפי' אי אמרינן שיש להעכו"מ חלק במה שזרעו, עכ"ז איפשר לומר שכשנכנסו לארץ הי' כל האילנות והזרעים שייכים לישראל והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קלט) האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה, ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין ופירשב"ם דאהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו קאי דאקני לי' גופא מהיום ופירי לאחר מיתה והילכך מאכיל האב בחיי' פירות שתלש לכל מי שירצה, אבל מה שהניח מחובר לקרקע בשעת מיתתו אעפ"י שעומד ליתלש הרי הוא של בנו, ודווקא בנו אבל הכותב נכסיו לאחר אפי' מה שהניח מחובר לקרקע בשעת מיתתו הרי הוא של יורשים שדעתו של אדם קרובה אצל בנו יותר מאחר כו', והכי אמרינן בגמ' שם תלוש אין מחובר לא ופירשב"ם תלוש אין מה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין אבל המחובר הרי הוא של מקבל מתנה דכגופה של קרקע דמי ואקני' ניהלי' כו והא תני שמין את המחוברין ללוקח אמר עולא לא קשי' כאן בבנו כאן באחר הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו, וע"כ מקני לי' אפי' פירות המחוברים ולא אזלינן בתר מאן שגדלו ברשותו, אלא דחשוב כגופה של קרקע מחמת דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ועיין בש"ע חוה"מ (ס' רנ"ז ס' ב) שהכריע הש"ך כדעת הרשב"ם דאפי' עומד לקצוץ ולגדור אפ"ה אקני' לי' האב משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו

וא"כ באברהם דכתיב א' הי' אברהם א"כ אם הקנה לו הקרקע לאחר הזמן וכמו שנאמר ודור רביעי ישובו הנה, א"כ פירות העומדים לקצור הרי הוא של אברהם, ובזה יתבאר המדרש שהבאתי לעיל וישלח אותם משה א"ל תכנסו כגנבים אם יאמרו לכם על מה באתם אלינו אמרו להם על ה' תאינים על ה' רימונים ועל אשכול א' של ענבים אם יאמרו לכם שמא לעקור ע"ז באתם ולקוץ אשירה באתם אמרו להם לאו כו', שהענין הוא כמו שביארתי לעיל שכל א' קנה בחזקה אברהם קנה בחזקה ע"י הילוך ויעקב אבינו במה שקיפל לו הארץ ואמר הארץ אשר אתה שוכב לך אתננה ולזרעך, ואמרינן בב"ב המציע מצעות בנכסי הגר קנה אך כל זה אינו רק חזקה לענין גוף הקרקע אבל מהיכן מוכח שאם הקנו להם הקרקע לאחר זמן שיטלו עם הפירות המחוברים לקרקע ואפי' עומדים לקצור, שאם הי' ההקנאה בבחי' האב לבן ע"כ אמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו, ומקנה לו פירות המחוברים ג"כ, אבל אם ההקנאה הוא סתם א"כ אין הפירות שלהם, והפירות הם של מי שגדלו ברשותו ע"כ רצה משה רבינו להראות לישראל שההקנאה הי' לאברהם בבחי' האב לבנו ואעפ"י שמת אברהם, אעפ"כ אמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו, אפי' לענין בני בנים, [ואעפ"י דיש פוסקים מחולקים בזה בחוה"מ (ס' רכ"ז) עיי"ש במה שכתב הרע"א אבל אם כתב לבן בנו הוי כאלו כתבה לבנו, ועיין במה שרמז שם הש"ך, ועיין בס' ר"י ששם פסק הש"ע דלא אמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בן בנו] אך ה"מ אם גוף ההקנאה לבן בנו, אבל אם גוף ההקנאה הוא לבנו, אעפ"י שמת האב ובן בנו יורשו, אעפ"כ יורש אותו הזכות כמו שדעתו של אדם קרובה אצל בנו יורש אותו הזכות ג"כ, ובזה יתבאר המדרש (פ' שלח) ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם למה הדבר דומה למלך שהי' לו אוהב והתנה עמו ואמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אעפ"י שמת אביך איני חוזר בו במתנה שאמרתי לו בא וטול אתה כך הדבר המלך מלך מלכי המלכים והאוהב זה אברהם אוהבו שנאמר זרע אברהם אוהבי אמר לו הקב"ה לך עמי לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך התנה עמו שיתן לו מתנה שנאמר קום התהלך בארץ כו' אעפ"י שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו אינו חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם עכ"ל, ולכאורה אין זה חידוש אם הקב"ה מקיים ההבטחה לבניהם אחריהם כיון שההבטחה הי' שיתן לבניו) אך הענין הוא כמו שביארתי דהוה אמינא כיון שהמתנה הי' לבניו ע"כ לא זכו בהפירות המחוברים לקרקע דאזלינן בתר מאן שגדלו ברשותו וכמו שהבאתי מהא דב"ב (ד' קל"ט), (ועיין ברא"ש בכתובות (ד' ע"ט) דגבי אחר אזלינן בפירות המחוברים בתר מאן שגדלו ברשותו) וע"כ אין להם זכות בפירות ע"ז אומר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם ושאותו הזכות שהקנה לאברהם שהי' בנו ואוהבו, ודעתו קרובה אליו להקנות לו פירות המחוברים אותו הזכות ירשו ישראל אחריו, וע"כ שלח משה רבינו את המרגלים, ואמר להם שאל תכנסו כגנבים אם יאמרו לכם על מה באתם אלינו אמרו על ה' תאינים על ה' רימונים ועל אשכול א' פי' להראות שיורשים ישראל זכות של אברהם שדעתו הי' קרובה אליו והקנה לו לאחר הזמן הקרקע עם פירות המחוברים לקרקע ואפי' עומדים לקצור, דבעלמא אמרינן כל העומד לקצור כקצור דמי כמו דאמרינן בכתובות (ד' נ"א) כל העומד ליגזז כגזוז דמי וכמו שכתבו התוס' שם שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' נ"ט) דפסקינן שם הלכה כר"ש דחשבינין להו כתלושים, אפ"ה מחמת חיבתו של אברהם אבינו הקנה לו עם הפירות המחוברים לקרקע, ואפי' עומדי' להבצר

וע"ז כתיב והימים ימי בכורי ענבים, פי' אע"ג דהענבים נתבכרו וא"כ עומדים להבצר, (וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ט) ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא בענבים דכמה דקיימין מכחש כחישי פי' וע"כ סובר ר"מ דכבצורות דמין) אעפ"כ הוא שלהם מחמת זכותו של אברהם, וע"ז אומר המדרש ואם יאמרו לכם שמא לעקור אשירה באתם אמרן להם לאו, פי' כיון דאמרינן שהקנה לאברהם את כל האילנות המחוברים להקרקע א"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וכמו דאמרינן בע"ז (ד' נ"ג) וע"כ אם היו יוצאים בהאמונה שיורשים אותו זכות מאברהם שנוטלים גם הפירות המחוברים לקרקע, והי' נועלים הפירות כמו