אבי הנחל קמב

אליבא דרב אי אמר הלכה כר' יוסי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וא"כ למ"ד דרב ס"ל דאדם איסר דבר שאינו שלו, א"כ למאי קאמר רב ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא כו' והשתחווה לה אסרה, תיפוק לי' דבלאו"ה אדם אוסר דבר שאינו שלו, וא"כ ע"כ להאי לישנא בידאי אמרה משמי' דשמואל דשמואל ס"ל כר' ייסי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וע"כ אמר ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה מחמת דעשה מעשה דניחא לי' ולהאי לישנא דרב נמי ס"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"כ אמרינן דאמרה משמי' דרב, וזהו הטעם של חילוק הנוסחאות כך נראה לי

אך לדעת הרמב"ן הובא בר"ן דאיפשר לומר דאי משום דאדם אוסר דבר שאינו שלו יהי' מועיל ביטול כמו עבודת כוכבים של עובדי כוכבים אבל ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה, ע"כ כיון דניחא לי' ה"ל כמו עבודת כו' של ישראל, דאין מועיל לה ביטול, אך לדעת הר"ן שכתב שאם אסרה ע"י מעשה ישראל הוי כמו עבודת כוכבים של ישראל ואין לה בעילה עולמית א"כ אי אמרינן דרב ס"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו, תיפוק לי' דבלאו"ה אסור, וע"כ מוכרחין אנו לומר דרב יהודה אמרה משמי' דשמואל, משום דרב יהודה הי' תלמיד של שניהם, וע"כ פעמים שאומר משמי' דרב פעמים שאומר משמי' דשמואל, וכה"ג איתא בע"ז (דף טז) א"ר זירא כי הוינא בי רב יהודה אמר לן גמירי מנאי הא מילתא דמגברא רבה שמיע לי ולא ידענא אי מרב אי משמואל] ובמ"א ביארתי דע"כ אמרינן בע"ז (דף נג) דאמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה מנלן דאסרה אמר ר"א כתחילתה של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש, מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי, אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתי' דניחא להו כו' וכי אתא כו' שלוחותא דידהו עבדי להו כו' ודילמא בעגל הוא דניחא להו במידי אחרינא לא, ומשני אמר קרא אלה אלקיך ישראל מלמד שאיוו לאלהות הרבה. ולכאורה לא יתיישב למאי דפליגי בסנהדרין (דף סג) כתנאי אחרים אומרים אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כו' אמר לו רשב"י והלא כל כו' אלא מה ת"ל אשר העלוך שאיוו לאלהות הרבה

ולכאורה סברי אחרים דהאי אשר העלוך היינו להורות ששיתפו שם שמים ודבר אחר, ולא שאיוו לאלהות הרבה, וא"כ תקשה לדידי' אמאי אמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש דבביטולא בעלמא סגי דליכא למימר שליחותא קא עבדי דדילמא בעגל ניחא להו במידי אחרינא לא ניחא להו, אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהאי אחרים היינו ר"מ כמו דאיתא בשילהי הוריות (דף יב) ולר"מ ניחא בלאו הכי, דר"מ ס"ל ביבמות (דף פג) דאדם אוסר דבר שאינו שלו, ולפי מה שביארתי ניחא הא שהרמב"ם פסק כר' יוסי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, משום דסתמא דגמ' דע"ז (דף נג) קאמר אליבא דרב ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה כו' וא"כ דווקא מחמת דעשה מעשה שזקף לבינה להשתחוות לה, אבל בלאו"ה משמע דרב סובר נמי כר' יוסי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו

ומעתה נחזור לענין הראשון דאפי' לפי מה שתירץ הט"א דר"א סובר דיש ברירה וע"כ הקשה דאמאי קאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש, הא איפשר לחלק חלק העכו"ם שיש לו במה שנטע בא"י וחלק הישראל נשתרי, קשה דא"כ מאי קא משני מכי עבדו ישראל לעגל גלי דעתיי' דניחא להו, ואינהו שלוחות' קא עבדי, מ"מ תיקשי אמאי לא סגי חלק הכנעני בביטול דהא דניחא להו לא מהני רק דווקא בחלק הישראל, אבל לא בחלק הכנעני, וכמו דאמרינן בע"ז (דף נג) איכא דמתני לה אסיפא ישראל אינו מבטל כו' פשיטא כו' לא נצרכא שיש לו בה שותפות וקמל"ן ישראל הוא דלא מבטל כו' אבל דנפשי' מבטל, וא"כ נצטרך לומר דהאי ואשריהם תשרפון באש היינו רק דווקא חלק של הישראל, אבל חלק הכנעני מותר בביטול וזהו דוחק

ע"ב נ"ל ליישב באופן אחר והוא עפ"י הירושלמי (רפ"ב דחלה) חברי' בשם ד"א כו' כך משיב ר"ע את ר"א אין את מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהם חייבים בחלה ולא גידולי פטור הן והוא מקבל מיני', אר' יוסי תמיהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו דאמר רב הונא בשם ר' שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי, וא"כ חזינן דלחברי' דאמרי דלר"ע ור"א לא אמרינן שלמפרע ירשו וע"כ מביא ראי' דמצאו קמחים שהם גידולי פטור, ור' יוסי קאמר דכיון דכתיב לזרעך נתתי ולא כתיב אתן דירשו למפרע, וע"כ איפשר דהיינו חברי' דבעו מיני' מרב כהנא דקצירכם אמר רחמנא ולא קציר כנענים ס"ל דלא ירשו למפרע רק הקרקע ירשו אבל לא הגידולים דלמפרע, אבל הא דאמרינן בע"ז (דף נז) דפריך הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ס"ל כר' יוסי דמכיון דאמר לאברהם לזרעך נתתי ירשו גם הפירות והגידולים למפרע והוי של ישראל

אמנם לאחר זה ראיתי להמר"ד (בדרוש ט) שהביא הירושלמי (פ"ב דמלה) וכתב ע"ז וזה לשונו וכי תימא לפי מה שכתבנו בשם התוס' דאף דא"י מוחזקת היא מאבותיהם מ"מ יש לו במה שזרע, א"כ מה תמה ר' יוסי על ר"ע מטעמא דעד שלא נכנסו ירשו מ"מ אכתי יש לגוי במה שזרע הא ל"ק כלל משום דגבי חלה לא איכפת לי אם היא של גוי או לא דהא תנן פ"ק דחלה גןי שנתנה מתנה לישראל עד שלא גלגל חייב משגלגל פטור, הא אף שהקמח היא של גוי מאחר שבא לישראל קודם גלגול חייבת ור"א פוטר פירות ח"ל שבאו לארץ אף שהי' הגלגול בארץ מאחר שהי' גידולי פטור דהיינו שנזרעו בח"ל וע"ז השיב לו ר"ע מקמחין שמצאו ישראל בכניסתן לארץ שחייבים אף דהוי גידולי פטור כו' וע"ז תמה ר' יוסי ואמר דלא דמי משום דהתם לא חשיבי גידולי פטור משום דא"י מוחזקת הוא ביד ישראל דירושה היא להם מאבותיהם והרי זה הגוי שנתן מתנה קמח לישראל וגלגלה ישראל דחייבת בחלה עכ"ל עיי"ש, ולא נראה לי דא"כ איך זרעו. אם זרעו שלא ברשות הרי אין התבואה שלהם, ועיין בב"מ (דף קא) בענין שמין לו אם ידו על העליונה או על התחתונה עכ"פ אין התבואה שלו ואם הי' ברשות כמו שכתב בפר"ד וזה לשונו (שם) אך אעפ"כ יש לגוי במה שזרע שהשאיר להם ה' זכות שיזרעו עד שיעקרו ממנה ז' עממים, א"כ יהי' תלוי אם קנין פירות כקנין הגוף דמי ועיין בב"ב (דף קלז) בענין המוכר שדהו לפירות ברשב"ם ובתוס' שם ודו"ק, ועוד לפי מה שביארתי במ"א על הא דקאמר בירושלמי פ"ב דחלה א"ר יוסי תמיהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מיני' תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו כו' לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא נתתי כו' דלכאורה מאי מקשה דאיך מקבל מיני' ר"א דילמא לית לי' לר"א האי דרשא דלזרעך נתתי דורשו למפרע, אך יובן עס"י מאי דאמרינן בב"ב (דף ק) דתני' הלך בה לארכו ולרחבו קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר, וחכ"א אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק, אטר ר' אלעזר מ"ט דר' אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרוחבה כי לך אתננה, ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר לי' הכי כדי שתהא נוחה לכבוש לפני בניו, וא"כ כיון דלר"א הי' ההילוך קנין כמו חזקה, א"כ ודאי דהקנין הי' מיד דאי אפשר לומר שהקנין הי' לאחר זמן כשיכנסו לא"י, א"כ לא הי' מהני החזקה, וכמו שכתבו התוס' בקידושין (דף סג) דבאופן זה לא קנה אלא בכסף משום דברשותא דידי' קא מתאכלי, או בשטר ושיהא השטר קיים לאח"כ, אבל בק"ס לא מהני כיון דכבר הדר סודרא למרי' וא"כ בחזקה נמי לא מהני כיון דכבר כלתה קנין החזקה ועיין בספרי ע"י (ס' ט) וא"כ מוכח דלר"א קנה בקנין חזקה למפרע וע"ז אמר ר' יוסי תמיהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל, פי' שתמה על ר"ע שהקשה לר"א, וכן איך קיבל ר"א, דהא ר"א ודאי אית לי' דהקנין הי' למפרע דאלו"ה לא הי' קונה אברהם בקנין חזקה, (וכן ביארתי במ"א בדרך דרוש על הא דאמרינן בב"ג (דף קיט) אמר ר' חידקא שמעון השקמוני הי' לו חבר מתלמידי ר"ע וכך הי' שמעון השקמוני אומר יודע הי' משה רבינו שבנות צלפחד יורשת הן, אבל לא הי' יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו כו' ולכאורה יש לדקדק קצת דלמאי אמר ר' חידקא שמעון השקמוני הי' לו חבר מתלמידי ר"ע למאי סיפר שהי' מתלמידי ר"ע, ואף דמצינו כה"ג ביבמות (דף עח) תני' אמר ר' יהודה מנימין גר מצרי הי' לו חבר מתלמידי ר"ע ואמר אני מצרי ראשון כו' דהתם איפשר לומר כמו שכתב רש"י בסוטה (דף ט) דאיתא בתוספתא שסיים שאמר לו ר"ע מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל הארצות, ועוד שבכאן האריך טפי שמעון השקמוני הי' לו חבר מתלמידי ר"ע, וכך הי' אומר ה"ל למימר ואמר כמו דאמר התם, אך לכאורה יש להקשות דמה הי' ספיקותו של משה אם א"י מוחזקת