אבי הנחל קמא

וא"כ כיון שביארתי דבתחומין לא אמרינן דס' אסור אע"ג דהוי דשיל"מ משא"כ במוקצה קייל"ן דספק מוכן אסור בביצה (דף כד) והטעם משום דהוי דשיל"מ, ע"כ ספיקו אסור, וע"ז אמרו רב כהנא ור"א לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו, פי' דלענין איסור מוקצה לא חששו לענין שותפין, דכל א' מוקצה הוי לגבי חבירו, ואע"ג דספיקו אסור, וא"כ יש להחמיר דילמא אין ברירה ואולי לא הגיע לחלקו, ולאיסור תחומין חששו, דכיון שתחומין הוא דרבנן יש לומר דיש ברירה כיון דהוא דרבנן צריך למיזל לקולא, דהא בתחומין לא אמרינן דהוי דשיל"מ כמו שביארתי, ועוד דאפי' אין ברירה צריך למיזל לקולא דילמא הגיע לחלקו וזהו חלקו המגיע משעה הראשונה לכך, [והא שהקשו התוס' על רש"י דמה מוקצה יש כאן והלא חלק חבירו פותר לו לאכול אם נתן לו חבירו כמו דאמרינן בביצה (דף יב) משלחין בהמה חי' ועוף בין חיין ובין שחוטין, איפשר ליישב קצת פירש"י דהא דמוקצה מותר לחבירו היינו משום דאינו אסור בטלטול מחמת מוקצה כיון דלחבירו ראוי וכל שראוי לחבירו אינו אסור בטלטול כמו שכתב הרא"ש בביצה (דף כד) לענין הבא מחוץ לתחום, אבל הכא חבירו ג"כ אינו יכול לאכול מפני חלקו, וא"כ לשניהם אסורים, דהא חבירו אינו יכול לאכול משום דאין ברירה מפני חלקו, וע"כ אסור לשניהם משום מוקצה)

ובמ"א ביארתי באופן אחר הא דאמר לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו, והוא כמו דאמרינן בחולין (דף יד) דאמרינן שם אי הכי בהמה לר' יהודה ביו"ט היכי שחטינן א"ל עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת ופריך והא לית לי' לר' יהודה ברירה כו' והקשו המפורשים דמאי פריך והא לית לי' לר' יהודה ברירה דתני' הלוקח יין כו' אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש כו' דילמא לית לי' לר"י ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית לי', א"כ מאי קושי' היא קודם דאקשה מהא דאיו, ותירצו דהטעם דקייל"ן דבדרבנן יש ברירה, הוא משום דקייל"ן ספק דרבנן להקל, וזהו דווקא בכל ספק דרבנן, אבל בספק מוקצה דקייל"ן ספק מוכן אסור, וא"כ אי ס"ל אין ברירה בדאורייתא נמי צריך למיזל לחומרא, מחמת דהוי דשיל"מ, [נראה לי להביא ראי' בזה מהא דאמרינן בעירובין (דף לז) א"ל רבא לר"נ מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית לי' ברירה, ולכאורה קשה דמאי קאמר מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית לי' ברירה הא הוא מפורש במתניתין בביצה (דף לד) ועוד אמר ר' אלעזר עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר, וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ופירש"י על שירשום בסימן דאין ברירה, אלמא דאפי' לגבי מוקצה דהוי דרבנן נמי אמרינן דאין ברירה, בשלמא ממתניתין דפ"ק דביצה (דף י) דתנן ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל, ופרכינן התם לימא מכאן אני נוטל למחר וכ"ת ב"ה לית להו ברירה והתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כו' הא אתמר עלה אמר רבה לטהר את הפתחים מכאן ולהבא אלמא דב"ה לית לי' ברירה אפי' בדרבנן מזה לא קשה דרבא לטעמי' דאמר התם דהכא ה"ט דילמא מטלטל ושביק מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי לי', וע"כ אטר רבא לר"נ מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית לי' ברירה אבל מ"מ ממתניתין דביצה (דף לד) דפליגי במוקצה כמו שפירש רש"י שם וא"כ מוכח דאפי' בדרבנן לית להו ברירה לחכמים דר"א אלא ודאי דקא מתמה דווקא בספק עירוב דס' עירוב כשר למאן דס"ל עירוב דרבנן כמו דאמרינן בעירובין (דף לה) ע"כ מתמה דמאן האי תנא דלית לי' ברירה, אבל במוקצה דספק מוכן אסור כמו דאמרינן בביצה (דף כד) ע"כ סברי חכמים בביצה (דף לד) דאמריכן אין ברירה, ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשו התוס' שם בד"ה מאן כו' וזה לשונם הוי מצי למימר ר' יוסי דאגודה של ירק הוא דהוי מדרבנן ושמא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב לי' כדאורייתא, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר משום דהתם ספיקו אסור דהוי דשיל"מ כמו דאיתא בנדרים (דף נח) כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל כו' ועיין בתוס' ע"ז (דף עג) (כמו שתירצתי לעיל על קושי' המק"ח)]

ולפי"ז איפשר לפרש הא דהקשו ר"כ ור"א לרב לאיסור מוקצה לא חששו דלא כמו שפירש רש"י והתוס' והפי' הוא דאי אין ברירה א"כ איך שוחטין הבהמה ביו"ט מטעם ברירה דנשחטה הובררה דלאכילה עומדת, אלא ודאי דכיון שהוא מדרבנן אזלינן בספיקו לקולא אע"ג דהוי דשיל"מ, משום דזהו דווקא בס' דמציאות, אבל לא בספיקא דדינא, וע"כ אמרינן דיש ברירה לאיסור תחומין חששי בתמיה' דבתחומין לא אמרינן דהוי דשיל"מ, כמו שהבאתי מהא דעירובין (דף מ"ה) דס' עירובין להקל, וא"כ ודאי דאמרינן דבדרבנן יש ברירה, אך לפי פירוש התוס' ניחא יותר דפריך לאיסור מוקצה לא חששו דהיינו מה שהבהמה מתגדלת יותר, לאיסור יניקת תחומין חששו, שזהו ג"כ לענין מה שיש בהבהמה יניקה מחלק חבירו, וא"כ אמאי לא חששו לאיסור מוקצה שיש בהבהמה מה שמתגדלת

ובמ"א ביארתי דיש לכאורה להביא ראי' לדעת הרמב"ם דלא אמרינן דיש ברירה בבהמה משום דינקי מהדדי מהא דאמר ר"ח בסנהדרין (דף קיב) בהמה חצי' של עיר הנידחת וחצי' של עיר אחרת אסורה, עיסה חצי' של עיר הנידחת כו' מותרת מ"ט בהמה כמאן דלא פליגי דמי, עיסה כמאן דפליגי דמי, ולכאורה הוא מטעם דבבהמה אי איפשר לומר דיש ברירה דינקי מהדדי, והרמב"ם הניא להא דר"ח להלכה בה"ע פ"ד ה' יא, והכי משמע קצת מהכ"מ שם, אך באמת אין הטעם משום דבבהמה ינקי מהדדי דא"כ הי' לו לפסוק דאפי' עיסה אסורה כיון דקייל"ן דמדאורייתא אין ברירה, ועיין בש"א (ס' פט) שהקשה שם כמו כן, אלא הטעם הוא כמו שפירש"י שם בהמה כמאן דלא פליגא דמי דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפי' שחטה משחט אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפי' החצי' שאינו של עיר הנידחת דכי שחט לסימן של עיר הנידחת אינו שוחט אלא ממית ולא מהני שחיטה עכ"ד, ולכאורה הטעם הזה אינו רק אי אמרינן כמו דבעי ר"ח שם בהמת עיר הנידחת מהו דתהני שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אטר רתופכא ל"ש שחטה משחט ול"ש קטלה מיקטל או דילמא כיון דשחטה מהני לה שחיטה, והשתא אי אמרינן דלא מהני לה שחיטה ניחא שפיר דחצי הסימן השני לא הוי כשחוט, וע"כ לא מהני, אבל אי אמרינן דמהני לה שחיטה לטהרה מידי טומאת נבילה, א"כ אמאי לא מהני להחצי השני שאינה של עיר הנידחת, ע"כ נ"ל דרש"י סובר דאפי' תימא דהוי שחיטה לטהרה עידי נבילה, וכמו שביארתי לעיל בדרוש (יד) שמוכח מחולין (דף קמ) דהשחיטה מטהרה מידי נבילה, אפ"ה כיון דלגבי חצי של עיר הנידחת אסור באכילה ובהנאה מחמת איסור עיר הנידחת, ע"כ תו לא מצטרף לגבי חצאי הסימנים השניים לאכשורי באכילה, וכה"ג אמרינן בחולין (דף עה) אמר ר"ח השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' תי טעון שחיטה וחייב בזרוע ולחיים וקיבה כו' אלמא דר"ח גופי' סובר דאפי' היא אינה טריפה אפ"ה לא מהני שחיטת אמו כמו דאמרינן בחולין (דף כה) אמר ר"א לא לכל אמר ר"ט שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה, מודה ר"ט שאין מתירתה באכילה, סד"א הואיל דאמר ר"ט שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה, תיהני לי' שחיטת אמו ולא תיבעי שחיטה קמל"ן, אלמא דאע"ג דר"מ סובר דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה והולד אינו טריפה, אפ"ה לא מהני לי' שחיטת אמו טריפה, אלמא כיון דשחיטת האם בעצמה אינה ראוי' לאכילה לא מהני לולד, וה"נ לא מהני השחיטה של חצאי סימנים שהם אסורים מצד עיר הנידחת להכשיר לשני חצאי סימנים האחרים)

נחזור לענין הראשון במה שכתב הט"א דרב ס"ל אין ברירה הרי הוכחנו דאדרבא דרב ס"ל דיש ברירה, וטפי ה"ל להקשות משום דיש ב' נוסחאות דבע"ז (דף נג) איתא כי הא דאמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא ע"ג והשתחוה לה אסורה אלמא דרב אמרה ובע"ז (דף מו) אמרינן כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה, וא"כ זה בודאי קשה דהא שמואל אית לי' בביצה (דף לז) דאין ברירה דאמרינן שם ושמואל אמר חביות נמי אסורה וא"כ אליבא דשמואל דס"ל דאין ברירה אין ראי' דילמא הוי משום חלקם של ז' עממים, אלא דא"כ תקשה דמצד חלקם בביטולא בעלמא סגי

ונראה לי שינוי הנוסחאות אם רב או שמואל הוא משום דאמרינן ביבמות (דף פג) אמרי בי רב משמי' דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה, ושמואל אמר בקושי וקידוש כו' קידוש דתנן המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קודש וחייב באחריותו דברי ר"מ ר' יוסי ור"ש אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו' קידוש מה לי אמר רב א"ר יוסף ת"ש דאמר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' יוסי, א"ל אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דאמר רב אדא אמר רב הלכה כר' יוסי, אמרי בי רב מני רב הונא ורב הונא אמר אין הלכה, וא"כ פליגי