אבי הנחל קמ

יש לזה ע"ז כלום, ע"ז אומר ואין קונה שלעובדי כוכבים ומזלות אין להם קנין בכם וכמו דאמרינן ביבמות (דף מו) אתם קונים מהם ולא הם קונין מכם כו' וכמו שביארתי ובמ"א הארכתי בזה ודו"ק

דרוש ליום ב' של פסח

איתא במדרש ס' ויקרא (פ' כח) ר' יוחנן ור' שמעון ב"ל, ר"י אומר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את הארץ כנען הדא הוא דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור

ולהבין המדרש צריך להקדים תחילה מה דאמרינן בר"ה (דף יג) דבעי מיני' חברי' מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד כו' קצירכם אמר רחמנא ולא קציר כו' וכתבו התוס' ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כדאמר פ' ר"י (דף נג) דאמר רחמנא ואשיריהן תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, מ"מ יש לו במה שזרע כו', והט"א תירץ דודאי כל התבואה והאילנות שהי' בא"י בשעת כניסתן לארץ ה"ל והז' עממים שותפים בו, דיש להם חלק במה שזרעו, ומ"מ למ"ד יש ברירה נוטל ישראל חלקו ומותר דאמר זהו חלקו המגיע משעה הראשונה כו' ור"ח דקשי' לי' אמאי אמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש לטעמי' אזיל דס"ל דיש ברירה בבכורות (דף נז) גבי אחים שחלקו משום הכי קשי' לי' אמאי אמר רחמנא לשרוף כל האשירות באש יטלו הישראל חצים לחלק' ותשתרי, ואע"ג דהא דר"א אזלא התם אליבא דרב דאמר ישראל שזקף לבינה כו' ומפיק לה ר"א מתחילתה של א"י, והא רב אין ברירה ס"ל בפ"ה דביצה (דף לח) גבי ב' שלקחו חביות ובהמה בשותפות, מ"מ איפשר לומר הא דפריך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לאו אליבא דרב דס"ל דאין ברירה פריך, אלא למ"ד דס"ל דיש ברירה ואליבא דרב מוכח לה מהא דמסיק התם בביטולא בעלמא סגי, וחברי' דרב כהנא ס"ל כמ"ד אין ברירה ואפי' לאחר חלוקה חלקו של ישראל כחלקן של ז' עממים דמי מש"ה קשה לי' קצירכם אמר רחמנא ולא קציר כו'

והנה לכאורה מה שכתב הט"א דאע"ג דקאמר ר"א אליבא דרב ורב לית לי' ברירה הוא תמוה דהא רב ס"ל דיש ברירה כמו דאמרינן בביצה (דף לז) איתמר שנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות רב אמר חביות מותרת ובהמה אסורה, ושמואל אמר חביות נמי אסורה, וכן אמרי' בב"ב (דף קז) איתמר אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של א' מהם, רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר, ואמרינן שם רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחים שחלקו יורשים הוי ופי' רשב"ם דס"ל דיש ברירה, ושמואל אמר ויתר קא סבר האחין שחלקו לקיחות הם וכלוקח שלא באחריות דמי דס"ל אין ברירה, ול"ל דכונתו דכיון שאמר רב דבהמה אסורה מחמת דקא ינקי מהדדי, ה"נ גבי אילנות דקא ינקי מהדדי, דזה אינו דהא עיקר הפלוגתא בברירה בגיטין (ד' מז) לענין טבל וחולין מעורבין זה בזה, וכן אזלא כל הסוגי' בגיטין (דף מח) בהא דאמר רב יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן כו' אלמא דעיקר הפלוגתא הוא בגידולי קרקע, גם מה שכתב דהא דבעי מיני' חברי' דרב כהנא מרב כהנא אזלא כמ"ד אין ברירה לכאורה ק"ק דהא אמרינן שם אמר לי' רב כהנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו אלמא דס"ל לרב כהנא דיש ברירה ואפי' בבהמה דינקי תחומין מהדדי, וכמו שכתב הרא"ש דבעל העיטור והרז"ה סברי דאפי' בהמה מותרת מדשתיק לי' רב לרב כהנא ורב אסי, אך איפשר לומר דתרי רב כהנא הוו

ועוד יש לומר דרב כהנא ורב אסי שאמרו לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו דמשמע דס"ל דיש ברירה אפי' בינקי מהדדי זהו דווקא בדרבנן, וכן נראה לי לבאר הא שאמרו לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו, והוא כמו שכתב הט"א (ס' צ) בחמץ שהוא של שותפות עובד כוכבים וישראל שכתב דחלק המגיע לישראל דשרי משום דאעפ"י דבדרבנן אמרינן דיש ברירה היינו משום דאזלינן לקולא, אבל הכא אי אמרינן דאין ברירה הוי קולא, אמרינן דאין ברירה, וא"כ שרי מספיקא דילמא הגיע לישראל חלקו של אינו יהודי, וע"כ שרי, והקשה ע"ז דא"כ איך אמר ר' יוחנן חביות אסורה והטעם משים דאין ברירה מה בכך הא אע"ג דבדרבנן אין ברירה, אעפ"כ הא איכא למימר דשמא לא החליפו כלל וכל א' וא' אמרינן דזהו חלקו המגיע משעה ראשונה ותירץ דכיון דהוי דשיל"מ, ע"כ ספיקו אסיר, וע"כ אי אמרינן דאין ברירה לא אמרינן דיהא שרי מחמת ס' דרבנן דילמא לא החליפו וזהו חלקו המגיע משעה ראשונה משום דתחומין הוי דשיל"מ, ודישל"מ ספיקו אסיר וע"כ הקשה ע"ז דא"כ האיך פסיק רב הושעי' דבדרבנן יש ברירה הא כיון דהוי דשיל"מ ספיקו לחומרא, וא"כ אמאי פסק דיש ברירה, ותירץ דאימתי אמרינן דדשיל"מ ספיקו אסור היינו אם הספק הוא במציאות, וע"כ דשיל"מ ספיקו אסור, וע"כ אם הי' הדין דאין ברירה הי' אסור אע"ג דיש ספק דילמא לא החליפו, אך כיון דהוי דשיל"מ ספיקו אסור אבל לענין דינא אמרינן כיון שהוא מדרבנן יש ברירה דבס' דדינא לא שייך לומר דשיל"מ דספיקו אסור, והביא ראי' דהא פסקו כל הפוסקים דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה וחביות מותרת, ואעפ"י שפסקו כר"א דדשיל"מ אפילו בדרבנן ספיקא אסור, אלא ודאי ש"מ דיש לחלק בין ס' דדינא לשאר ספיקות

ובזה יתיישב מה שראיתי להפמ"ג בספרו רא"י חולין (דף יז) שתמה על הים של שלמה שכתב לפי פי' הרא"ש דאיבעי דר' ירמי' באיברי בשר נחירה היכי דנודר ומתפיס בקרבן דהוי ס' דאורייתא לחומרא, אבל היכא שנדר סתם דהוי ס' דרבנן להקל עיי"ש, וכתב ואני תעה כו' הא אפי' בנודר סתם בלא התפסה בקרבן הוי דגר שיל"מ ובדשיל"מ קייל"ן אפי' ס' דדבריהם אסור עכ"ד, ותמיהני עליו על שלא חילק בין ס' דדינא לספק דמציאות

והנה המק"ח השיג על הט"א שכתב דדרבנן אפי' אם נאמר דאין ברירה מ"מ הוי ספק דשמא לא החליפו, וא"כ שרי מחמת דהוי ס' דרבנן ולקולא, מהא דאמרינן בעירובין (דף לז) ואכתי סבר ר' יוסי אין ברירה והתני' ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה א' של ירק או גלוסקא אחת א"צ לעשר דברי ר' יוסי כו' וא"כ מאי מקשה דילמא ס"ל דאין ברירה, ואפ"ה א"צ לעשר משום דבדרבנן אזלינן לקולא ואמרינן שלא החליף וזהו חלקו המגיע משעה ראשונה, ולי נראה ליישב מה שהקשה על הט"א דאיפשר לומר דהתם הוי נמי דשיל"מ דהא איפשר בהפרשתמעשר, דכיון דמן הדין אפי' אם יתן לע"ה צריך לעשר, ע"כ לא יתן לו עד שיעשר, ולא אמרינן דספיקא לקולא כיון דהוי כמו דשיל"מ דהא איפשר בהפרשה וכמו דאימא בנדרים (דף כח) כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר כו' ועיין תוס' ע"ז (דף עג) עיי"ש ואעפ"י דהתם לענין אכילה איפשר לומר לענין כתיבה לע"ה נמי אמרינן דהוי דשיל"מ, ועיין שם בנדרים (דף נח) אמר להם אף אכי לא אמרתי אלא לביעור אבל לא לאכילה)

אך באמת מה, שנדחק הע"א לחלק בענין דשיל"מ בין ספק דמציאות לס' דדינא דאל"כ איך פסקי בתחומין דיש ברירה לקולא, והא הוי דשיל"מ אלא ודאי דבס' דדינא לא אמרינן דדשיל"מ ספיקו אסור, אך שבספרי ע"י (ס' טו) הארכתי בזה ג"כ דבס' דדינא לא אמרינן דהוי דשיל"מ, אבל אין זה מוכרח דיש לומר כמו שכתבו התוס' בעירובין (דף מה) ואיבעית אימא הוי ס' דדבריהם וס' דדבריהם להקל, אע"ג דהוי דשיל"מ ואמר ר"א בריש ביצה (דף ד) דדבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל אפי' בספק דדבריהם בעירוב הקילו עכ"ל, וא"כ ניחא בלאו"ה דר' אושעי' סובר דבתחומין לא אמרינן דס' לחומרא מחמת דהוי דשיל"מ, אע"ג דלענין תערובות אמרינן בביצה (דף לח) דדשיל"מ לא בטיל, אבל לא בספק וא"כ ניחא הא דפסקינן דיש ברירה: