אבי הנחל קלז

האדון מפסח כיון שאינו חייב במצות מילה, דהא עובד כוכבים גמור הוא ולא חייבה תורה למול אלא יליד בית ומקנת כסף שנולד מן השפחה שטבלה כבר לשם שפחות דבע"כ רמי חיובו על האדון למולו (בזמנים הקודמים) אבל עבד נכרי לא, ולא מיבעי לר' ישמעאל ס"פ החולץ (ד' מ"ח) דעבדים שאינם מלין מותר לקיימן אלא אפי' לר"ע דפליג עליו התם וס"ל דאין מקיימין כו' וכיון דאין חוב עליו להטבילה לשם שפחה אמאי מעכב טבילתה מעשי' פסחו כו' עיי"ש באורך

ונראה לי לבאר בזה המכילתא הביאוה הילקוט (פ' בא) ומלתה אותו אז יאכל בו שמילת עבדיו מעכבתו מלאכל בפסח אין לי אלא מילת עבדיו כו' דברי ר' אלעזר, ר' ישמעאל אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסחו ומה ת"ל ומלתה אותו אז יאכל בו אלא הרי שהיו לפניו עבדיו ערלים מניין שאם רצה למוהלן ולהאכילן בפסח שהוא רשאי ת"ל ומלתה אותו אז יאכל בו מצינו שהוא רשאי לקיים עבדיו ערלים שנאמר וינפש בן אמתך ר"א אומר אינו רשאי לקיים עבדים ערלים שנאמר ומלתה אותו אלא מה ת"ל וינפש בן אמתך אלא שלקחו רבו עם חשיכה ולא הספיק למולו עד שחשיכה לכך נאמר וינפש בן אמתך כו', ולכאורה מה שייך זה הפלוגתא לענין מילת עבדיו אם מעכב, וע"כ נראה לי לבאר עפ"י קושי' הש"א דאם אינו מצוה למולו אין מילת עבדיו מעכבת וע"ז אמר ר"א מנין שמילת עבדיו מעכבת מלאכול בפסחו כו', ור' ישמעאל פליג ואמר שאין מילת עבדיו מעכבת רק שבאם ירצה להאכילו בפסח אז צריך למולו שלא יהא ערל ואח"כ יאכילנו ק"פ ע"ז נאמר ומלתה אותו ואז יאכל בו, וע"ז מסיים ר' ישמעאל מצינו שהוא רשאי לקיים עבדיו ערלים וזהו ג"כ מדברי ר' ישמעאל כמו דאיתא ביבמות (ד' מ"ו) ת"ר מקיימין עבדים שאינם מלין דברי ר' ישמעאל, וא"כ כיון שמצינו שמקיימין עבדים שאינם מלין, א"כ כיון שמקיימין עבדים שאינם מלין ואינו מוטל עליו החיוב למול את עבדו א"כ איך יעכבוהו מלאכול בפסחו וע"ז אומר ר' ישמעאל דאין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסחו, וע"ז אומר שם במכילתא ר"א אומר שאין מקיימין עבדים שאינם מלין שנאמר ומלתה אותו (וזה מוכח כמו שפירשו התוס' ביבמות (ד' מ"ח) דהוי מדאורייתא, אך לא כפי' התוס' שהוא מצד שצוה הקב"ה לאברהם למול עבדיו כו' אלא מחמת שנאמר ומלתה אותו), א"כ ממילא מוכח דאין מקיימין עבדים שאינם מלין וע"כ מעכבתו מלאכול בפסחו ואזלי ר"א ור"י לטעמייהו והוא ברור ונכון בפי' המכילתא עיין שם ודו"ק [אך שצ"ע ביבמות (ד' ע) בתוס' ד"ה אי מה פסח מיצלת זכריו ועבדיו מעכבתו נימא דהך סוגי' כר' אליעזר ור' אליעזר גופי' דריש במכילתא דמילת עבדיו אין מעכב אדם מלאכול בפסח ודריש אז יאכל העבד כו' ולפי המכילתא שהבאתי מבואר דר"א ס"ל דמילת עבדיו מעכבו מלאכול בפסחו, גם מה שתירצו התוס' שם דאתי אליבא דר"ע דדריש אז יאכל בו האדון עיין במכילתא הביאו הילקוט המול לו כל זכר כו' רע"א אין מילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסחו ומה ת"ל המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו הרי שהי' לפניו ב' מצות מצות פסח ומצות מילה איני יודע איזהו יקדים כשהוא אומר המול לו כל זכר הקדים מצות מילה למצות פסחו, אלמא דר"ע סובר דאין מעכבתו ובזה יתיישב מה שהקשיתי בספרי נ"י (ס' כ"ה) על הירושלמי (פ"ג דפסחים) מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם א"ר פנחס מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו הדא אמרה שמילת בנו קודמת לשחיטת פסחו והקשיתי שם דתיפוק לי' דמילת זכריו מעכבת מלאכול בפסחו אליבא דכ"ע עיי"ש שהארכתי בזה, אבל לפי המכילתא א"ש ודו"ק גם צ"ע דשם איתא דר' ישמעאל סובר דמילת עבדיו מעכבת כו' דלא כהמכילתא שהבאתי מתחילה, ואין כאן מקום להאריך בזה,] וא"כ לפי מה שביארתי המכילתא שהבאתי מוכח כדברי הש"א אלא שלדעת הש"א אפי' לר"ע דאין מקיימין עבדים שאינם מלין, אפ"ה לא הוי מחמת דרמי עלי' מצות מילה דהא אמרינן בגמ' דאי פסקי' למילתי' בשעת הקני' שלא ימול פסקי', ומהמכילתא משמע דלדעת ר"א אי אין מקיימין עבדים ערלים מעכבתו מלאכול בפסח ואיפשר דכוונת ר"א שאין מקיימין וצריך למולו דווקא משא"כ לדעת ר"ע ודו"ק

ע"כ הי' נ"ל לומר כמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן ביבמות (ד' מ"ז) ובכתה את אבי' ואת אמה בד"א שלא קיבלה אבל קיבלה עלי' מטבילה ומותר בה מידי, רשב"א אומר אעפ"י שלא קיבלה עלי' כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם שיחרור ומשחררה ומותר בה מיד, אמר רבא מ"ט דרשב"א דכתיב כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד איש אתה מל בע"כ, ואי אתה מל בן איש בע"כ, ופירש"י בל"א עבד איש ה"ק עבד שהוא איש אעפ"י שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו בע"כ ואי אתה מל בן שהוא איש כו' (בזמנים הקודמים) וצריך להבין מהו עבד איש וזהו דוחק שהפי' הוא אעפ"י שהוא איש ומלתה אותו בע"כ (בזמנים הקודמים), וע"כ נ"ל ליישב עפ"י מה שהקשו התוס' דהכא קאמר רשב"א דעבד איש ומלתה אותו בע"כ, ואילו לקמן קאמר רשב"א גופא גבי הלוקח עבד מן העובד כוכבים ומזלות ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חודש לא מל כו' רשב"א אומר אין משהין אותו בא"י מהני הפסד הטהרות, וא"כ קשה דהא אמר דכופה לשם עבדות (בזמנים הקודמים), וכן הקשו שם מדריב"ל אדריב"ל דמוכח דס"ל כראב"ש וא"כ אמאי קאמר לקמן הלוקח עבד כו' ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חודש, לא מל חוזר ומוכרו כו'

וע"כ הי' נ"ל לומר דבעבד שקונהו קנין הגוף (בזמנים הקודמים) ע"ז אמר רשב"א דכופה, וכמו דאמר גבי יפת תואר דכופה ומטבילה לשם שפחות ויפ"ת קונה קנין הגוף כמו דאמרינן בגיטין (ד' ל"ח) מדכתיב וישב ממנו שבי וע"כ כיון שקונה קנין הגוף ע"כ כופה ומטבילה לשם שפחות

ובזה יתיישב הא דאמרינן ביבמות (ד' מ"ח) כל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו דמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסחו, וע"כ קשה דאיך מעכבתו, דהא ר' ישמעאל סובר דמקיימין עבדים שאינם מלין, ואפי' לר' עקיבא שאומר דאין מקיימין עבדים שאינם מלין ביבמות (ד' מ"ח) אפ"ה אינו יכול למוכרו אלא חוזר ומוכרו, וא"כ איך מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסחו, אלא ודאי מיירי שקנאו קנין הגוף, וע"כ כיון שקנאו קנין הגוף יכול לכופו למולו, וע"כ ביפת תואר שקנאו קנין הגוף ס"ל לרשב"א דכופה ומטבילה לשם שפחות וא"כ בעבד נמי בעינן שקנאו קנין הגוף, וא"כ איך איפשר שיקנהו קנין הגוף אם קנאו מעובד כוכבים ומזלות הא העובד כוכבים ומזלות נמי לית לי' קנין הגוף כמו דאמרינן בגיטין (ד' ל"ק) אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זא"ז וגם אי איפשר לומר שקנאו מישראל א"כ היו צריך הישראל הראשון למולו, ואם לא רצה למול היו חוזר ומוכרו לעובד כוכבים, אלא ודאי מיירי שהעבד עצמו מכר את עצמו לו, וכמו דאמרינן ביבמות (ד' מ"ו) אמר רב אוי' לא שני אלא בלוקח מן העובד כוכבים ומזלות, אבל עובד כוכבים ומזלות גופי' קני דכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו, אתם קונים מהם וא"כ כיון דמיירי שקנאו מהעובד כוכבים עצמו, א"כ ודאי מיירי שהוא גדול, דהא אמרינן בסוכה (ד' מ"ו) א"ר זירא לא ליקני אינש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקני קני אקנוי' לא מקני, אלמא דקטן מקני קני אקנוי' לא מקני, וא"כ אם הוא קטן אי איפשר לומר שהקטן מכר את עצמו דהא קטן לא יכול להקנות את עצמו, וע"כ אומר עבד איש אתה מל בע"כ דהיינו שהוא גדול ובן דעת, ואז יכול להקנות את עצמו, והשתא ניחא דזהו דווקא אם קנה אותו קנין הגוף, אבל לקמן (ד' מ"ח) דמיירי בלוקח העבד מן העובד כוכבים, דעובד כוכבים גופי לא קני אלא לשיעבוד, ועובד כוכבים ומזלות מאי דקני לי' הוא דקא מקני לי', וא"כ אינו קונה אלא לשיעבוד וע"כ אם לא רצה למול חוזר ומוכרו לעובד כוכבים ומזלות, [הא דאמרינן ביבמות (ד' מ"ח) אי רשב"א הא אמר לוקח מן העובד כוכבים נמי א"צ לקבל, איפשר לומר דאם קנאו מעובד כוכבים גופי' נק' קונה מן העובד כוכבים]

וא"כ לפי מה שנתבאר דאם קונהו קנין הגוף יכול לכופו למול או להטביל, לפי"ז איפשר ליישב מה שהקשה הש"א על הרמב"ם שכתב דטבילת השפחות מעכב דאיפשר לומר דמיירי שקנאו מהשפחה עצמה, וא"כ קונה, קנין הגוף, וע"כ כיון שקונה אותה קנין הגוף ע"כ יכול לכופה להטבילה לשם שפחות, אך כל זה ניחא לדעת הפוסקים שפסקו כרב אוי', ועיין ברמב"ם (ספ"ח מה' עבדים), ופ"ה מה' עבדים, שיש דעות מחולקות בדעת הרמב"ם אם