אבי הנחל קלה

ב' מיני הרכבות הא' הרכבה מזגית, והב' הרכבה שכונית, ודימה דבר שאין לחלוק כלל להרכבה מזגית, וע"כ כתב שהפרידה הוא הרכבה מזגית חלק מורכב משני דברים משא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח דאמרינן בפ"ד דיבמות (דף מה) דקדיש בת ישראל דנמצא צד עבדות שבו משתמש בצד אשת איש, זה נק' בשם הרכבה שכונית, אבל הרכבה מזגית הוא שכל חלק מורכב בחלק חבירו עד דהוי ברי' חדשה, כמו שכתבו התוס' בב"ב (דף יג) דלא דמי לפרידה דאמרינן פ' אותו ואת בנו (ד' עט) דמרביעין עלה מינה, ולא אמרינן דאתי צד חמור ומשתמש בצד סוס משום שהוא ברי' בפני עצמו והוי הרכבה מזגית, ועיי"ש בתשב"ץ באורך

וכעת אוסיף עוד מה שראיתי להמ"ל ברמב"ם (פ"ט מה' כלאים) שהאריך שם ובסוף כתב ודע דהמרביע פסולי המוקדשים ע"ג פסולי המוקדשים נראה דאינו לוקה דומי' דהילודים מן הכלאים דמותרים זה בזה, ואע"ג דקייל"ן דמי שחצי עבד וחצי ב"ח אסור אף בשפחה שחצי' עבד וחצי' ב"ח משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות כבר הקשו זה בתוס' חולין (דף עט) ותירצו דלא דמי עיי"ש, ולפי זה מצינו למימר דההיא ברייתא דמ"ק (דף יב) מיירי במרביע פסולי המוקדשים ע"ג פסולי המוקדשים כו' דליכא משום איסור כלאים. ואפ"ה אסור משום עבודה בקדשים, עכ"ל

ולי נראה דלא דמי דהא דאמרינן בחולין (דף ע"ט) דהילודים מן הכלאים מותרים זה בזה, ולא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור הטעם כמו שביארתי שהפרידה היא הרכבה מזגית, שכל חלק מורכבת בחלק הב', עד דהוי ברי' בפני עצמה, וע"כ לא מחלקינן הצדדים דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור, והראי' דהא כל ברי' בפני עצמו מותר להנהיג אותה, וע"כ כיון שהפרידה לגבי עצמה הוי ברי' בפני עצמה, ולא מחלקינן הצדדים, ע"כ אם מרביע אותה ע"ג פרידה שני' לא אמרינן דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור, משא"כ בשור פסולי המוקדשים דאמרינן במכות (דף כב) המרביע שור פסולי המוקדשים לוקה שנים, א"ר יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה, וכמו שכתב ריב"ן שאפי' מנהיגו בפני עצמו חולין וקדשים הוא וחייב משום כלאים דחרישה דהוא עצמו כלאים שעשאן הכתוב שני גופין, וע"כ כתבו התוס' בריש חגיגה (דף ב) בד"ה לישא כו' דהתם לא קפיד קרא אלא בכלאים דתרי מינים והא ליכא, אבל הכא אמאן קפיד קרא אצד חירות דלא לשתמש צד חירות בעבדות והא איתא, ומטעם דשרי הרבעה שרי גם לרכוב על הפרידה ובתוספתא דמס' כלאים תני' אמר ר' איסי בן יהודה אסור לרכוב על הפרידה מק"ו, ומה במקום שמותר ללבוש שתי חלוקים אסור בתערובתו מקום שאסור לנהוג שני מינים אינו דין שאסור בתערובתו, אמרו לי' והא כתיב והרכבתם את שלמה בני על הפרידה א"ל אין למידים תורה מן התקוע', א"ל והא כתיב ויעש הישר בעיני ה', ועיין ברא"ש בה' כלאים מה שכתב שם, וע"כ דווקא בפרידה דאמרינן דלגבי עצמ' אינו חלוק, ע"כ אינו חלוק לגבי חביר' לענין הרבעה, משא"כ לענין שור פסולי המוקדשים שחלוק לגבי עצמו, א"כ בודאי דחלוק לגבי חבירו דהוי כמו ב' מינים, אף להרביע פסולי המוקדשים ע"ג פסולי המוקדשים, [אך לטעמו של התשב"ץ דהחילוק הוא דהפרידה הוי הרכבה מזגית, משום דאי איפשר ליטול חלק מחלק, ע"כ הוי הרכבה מזגית, משא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח הוי הרכבה שכונית משום דאיפשר לשחרר אותו וא"כ איפשר ליטול חלק העבדות, ע"כ הוי הרכבה שכונית וא"כ לפי' רש"י ותוס' דמיירי לאחר פדיון והוי פסולי המוקדשים, א"כ אי איפשר ליטול חלק מחבירו, א"כ הוי הרכבה מזגית, וכן לפי פי' התוס', אך לדעת הרמב"ם לפי מה. שהאריך דמיירי לפני פדיון ומשום דהוי כבהמה טמאה עם טהורה, א"כ איפשר לפדות וליטול חלק מחבירו וע"כ הוי שכונית ועיי"ש במ"ל דלפי המסקנא רוצה לצדד דהרמב"ם מיירי בין קודם פדיון בין לאחר פדיון, וברייתא דמוע"ק מיירי לענין להרביע שור פסולי המוקדשים ע"ג שור פסולי המוקדשים, עכ"פ מה שדימה המ"ל פסולי המוקדשים להילודים מן הכלאים דמותרים זה בזה לא נראה לי ודו"ק]

וכן בענין התחברות החומר והנפש הי' תחילה קודם החטא בבחי' הרכבה שכונית שכחות הגוף הי' רק בשעה שהי' צריך לעניני הגוף כמו דכתיב ויהי האדם לנפש חי' כו', ואח"כ אחר החטא הי' בבחי' הרכבה מזגית, וע"ז אמר הן האדם הי' כאחד ממנו כא' זה גבריאל שנאמר ואיש א' לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' שנעשה האדם שהלבוש שהוא החומר שהוא רק מלבוש להנשמה עם הנשמה בהרכבה א' והוא בזה כדוגמת המלאכים שאין בהם התחלקות החומר מן הצורה, וע"ז אמר הן האדם כו' ובחי' זו מזקת לאדם שהמלאך הוא כולו רוחני, אבל האדם שהחומר הוא גשמי ורוח הבהמה היורדת למטה, ע"כ טוב שיהי' רק בהרכבה שכונית ולא בהרכבה מזגית. עיין שם באורך

והנה יש עוד לבאר מהו החילוק שבין הרכבה מזגית לרכבה שכונית, הוא שחם מערבים ב' כחות, ולא נולד מהם כח שלישי מבין שני הכחות אז הם רק הרכבה שכונית, משא"כ אם נולד מב' הכחות כח שלישי אשר נתהווה מהרכבת שני הכחות, אז הוי הרכבה מזגית

והנה בעשרה מכות כתיב ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים, וצוה הקב"ה שיהי' בכל מכה ד' כחות של פורעניות שיהי' מ' מכות וע"כ כיון שצוה הקב"ה שיהי' מעורב בכל מכה ד' כחות של פורעניות, ע"כ ע"י ההשתתפות של ד' מיני כחות רעות נולד ונתהוה עוד כח חמישי המחזיק הד' כחות, שמכיון ששלח הקב"ה שישתתפו הד' כחות של פורעניות, הרי נתהוה כח חמישי הממוזג מהד' כחות ומחזיק הארבע כחות בהשתתפות וע"כ קאמר ר"א שלא הי' רק של ארבע מכות כמו דכתיב ישלח בם חרון אפו עברה וזעם, וע"כ לא חשיב חרון אפו שזהו רק כח המחזיק הד' כחות, ור"ע קא חשיב כח המחזיק והנולד מההתמזגות של הארבע כחות לכח חמישי, וע"כ הי' של חמש מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת כו' אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות

, ובזה יתבאר המדרש שהבאתי תחילה ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים הה"ד שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו. ד"א אמר הקב"ה למלאכים המצרים ראוי' ללקות בחושך מיד הסכימו כולן כא' ולא מרו את דברו שלח חושך ויחשיך למה הדבר דומה למלך שסרח עליו עבדו אמר לאחד לך והכהו נ' מגלבין, והלך והכהו ק' והוסיף לו משלו כך הקב"ה יתעלה שלח חשך על המצריים והוסיף חושך משלו, הוי שלח חושך ויחשיך, ולכאורה קשה דהא אמרינן בכתובות (דף צ') אמר לי' זבין לי' ליתכא ואזל וזבין לי' כורא מוסיף על דבריו הוי כו' או דילמא מעביר על דבריו הוי, וא"כ כיון שאיפשר לומר דמעביר על דבריו הוי, א"כ איך כתיב שלח חושך ויחשיך שהחשיך החושך יותר מכפי ששלחו, ומה הוא זה המשל אם שלחו להכות נ' מגלבין והלך והכהו ק' וכי איפשר לעבור על דבריו של הקב"ה, אך שזהו כמו שביארתי בד' מכות שאף שצוה שישתתפו ד' כחות של פורעניות, אך מכוין ששלח שישתתפו ד' כחות של פורעניות, א"כ במשמע דבריו שיהי' כח א' הממוזג מבין ד' כחות והוא כח חמישי, וע"כ כתיב גבי חושך נמי אמר הקב"ה למלאכים ראוים הם המצרים ללקות בחושך, פי' למלאכים היינו הד' כחות אם ראוים הם ללקות בחושך מיד הסכימו כולן כא', פי' שנשתתפו כל הכחות ונולד מהם כח חמישי שהוא ע"י התמזגות הד' כחות שנולד מהם כח חמישי ע"כ כתיב שלח חושך ויחשיך היינו כח החמישי שנתהווה ע"י התמזגות, וע"כ כתיב ולא מרו את דברו שאין בזה נגד הדיבור והציוי של הקב"ה אותו ההוספה, דמאחר שאמר שישתתפו אלו הד' כחות, וא"כ מההתמזגות ארבעה כחות נולד ונתהווה כח חמישי, וא"כ הרי זה במשמע דבריו שיתהווה מהם כח חמישי, וע"כ כתיב ולא מרו את דברו וע"ז אומר וכ"ת שזהו בכל המכות ששלחם להיות בכל מכה, ע"כ איפשר שע"י השתתפות נתהווה כח חמישי המחזיקם, אבל בחושך שהוא רק שלילת האור, וא"כ מד' כחות של עניני השלילה, אין זה בבחי' שיתהווה מהם כח חמישי המחזיקם ושנולד ע"י התמזגות כיון שאין זה רק בדרך שלילה, ע"ז אומר ויהי חושך אפילה שהי' חושך ממשי וכמו שאומר המדרש עבה כדינר זהב, ומאין הי' החושך לא שהי' חושך של שלילה רק חושך ממשי, ע"ז אמר ר' יהודה מחושך שלמעלה ור' נחמי' אמר מחושך של גיהנם שהם חושך