אבי הנחל קלג

דאמרינן בזבחים (דף פ"ז) וכי דנים דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו, וע"כ פסח ששחטו קודם חצות לשם שלמים לא אמרינן בי' הואיל ולאחר חצות פסול, דלאחר חצות פסול משום שהוא פסח, אבל קודם חצות כשר משום שהוא שלמים, וכ"ת זהו דווקא בשוחט לשם שלמים, אבל בשוחט לשם זבח אחר הא הוא ג"כ כמחשבת פסול דהא באמת הוא שלמים, וכמו דאמרינן פ"ק דזבחים (דף ח) השתא דכתיב לזבח שלמים לכל דשחיט לי' שלמים ליהוי, אעפ"כ אינו דומה דהתם אמרינן הואיל ולאחר חצות פסול קודם חצות נמי פסול, אבל הכא לא אמרינן הואיל, דלאחר חצות הוא פסח, אבל קודם חצות הוא שלמים, ואפי' שחט לשם עולה נמי שלמים הוי כמו דאמרינן פ"ק דזבחים (דף ח) עיין שם

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דפסחים) א"ר יוחנן על דאמר ר' חנינא דאתון אמרין אין פסח משתנ ה לשם שלמים אלא א"כ שחטו לשם שלמים, ואני אומר אפי' לשם עולה, אטר ר' לא טעמא דר' יוחנן ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא זבח בא שלמים, (והוא כמו דאמרינן בזבחים דף ו) השתא דכתיב לזבח השלמים כל דשחיט לי' שלמים ליהוי) משתנה למחשבת פסול האיך עביד שחטו לשם עולה ע"מ לזרוק דמו למחר מ"מ פסול הוא אין תימר משתנה למחשבת פסול פיגול, אין תימר אינו משתנה למחשבת פסול פסול, וכתב הק"ע הכי גרסינן שחטו ע"מ להקטיר מבשרו למחר כו' וה"מ אם משתכה למחשבת פסול אם חישב לשם עולה להקטיר מבשרו למחר פיגול, ואם אינו משתנה ה"ל כחושב על בשר שלמים להקטיר מבשרו למחר דפסול ולא פיגול, ובש"ק הביא שגם מהרא"פ נדחק בזה והגי"ה אין תימר אינו משתנה למחשבת פסול פיגול, וגם הוא הקשה דאם אינו משתנה למחשבח פסול כשר הוא כדתנן פ' כל הפסולין (דף ל"ה) ותירץ שה"ק אפי' לר"א דפוסל עיי"ש

ולי נראה שבחנם דחקו והגיהו בהירושלמי, והירושלמי ניחא כפשוטו והפי' של הירושלמי הוא דאי אמרינן פסח בעי עקירה ע"כ בעי הירושלמי אם העקירה היינו דווקא לשלמים, אבל אם חשב לשם עולה אינו משתנה פי' שלא הוי עקירה, וע"כ הוי פסול כמו פסח ששחטו שלא לשטה, וע"ז אומר משתנה למחשבת פסול, פי' אם חשב פסח שלא בזמנו לשם עולה אי הוי עקירה אי לא, דאי היה עקירה הוי כשר, אבל אם לא הוי עקירה הוי פסול, ע"ז אומר שחטו לשם עולה ע"מ לזרוק דמו למחר מכל מקום פסול הוא, לפי' שאומר דאם שחטו לשם עולה ע"ט לזרוק דמו למחר ע"מ פסול הוא ממ"נ דאי הוי עקירה א"כ הוי כשר מחמת שלא לשמו, וכמו ששוחט שלמים לשם עולה, וא"כ כיון שהוא כשר מצד מחשבת שלא לשמה, א"כ הוי פיגול) אבל אם אינו משתנה למחשבת פסול, (פי' שאם עקירה לשם עולה לא הוי עקירה דהא הוי מחשבת פסול, כיון שהוא שלמים ומחשב לשם עולה וא"כ איכו משתנה (פי' שאינו משתנה ממה שהוא ולא הוי עקירה א"כ הוי פסול מחמת ששחט פסח שלא לשמה, א"כ הוי פסול ולא פיגול, וכמו דתנן במתניתין דזבחים (דף כ"ט) ובלבד שקרב המחיר כמצותו כיצד כו' והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן כו' זהו שלא קרב המתיר כמצותו פי' ולא הוי פיגול, ע"ז אומר דממ"כ פסול הוא בין כך ובין כך אלא דמיבעי לי' אי הוי פיגול, והיוושלמי ניחא בפשוטו וא"צ להגיה כמו שנדחקו בזה הק"ע והמפרש מהרא"פ ודו"ק]

ומעתה צריך לבאר הרמב"ם שכתב (בפ"ד מה' ק"פ ה' ד) המפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויביא בדמי' פסח, ואם לא נפל בו מום עד שהקריב פסחו יביא בדמי' שלמים, וכבר תמה הלח"מ כיון שהרמב"ם סובר כמ"ד בע"ח אין נדחים, א"כ למה לא פסק בכאן שהוא עצמו יקרב שלמים

ותחילה נבאר דברי התוס' בפסחים(דף צ"ו) בד"ה ויביא בדמי' שלמים אבל היא עצמה אינה קריבה דיש דיחוי בדמים כדאמר בגמ' שמתחילה לא הוקדשה ליקרב היא עצמה, וא"ת ימכרנה כמו שהיא בלא מום כיון שמעולם לא נתקדשה קדושת הגוף, ואור"י דלא מיבעי מקדיש נקיבה לפסחו דפסח קרב שלמים אחר הפסח והיא ראוי' לשלמים אם תחילה הוקדשה לכך, אלא אפי' מקדיש נקיבה לאשמו אמר באלו קדשים (דף י"ט) תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא אשם, ואפי' ר' שמעון דאמר התם תימכר שלא במום מצי מודה הכא כדפרישית עכ"ל, והנה לכאורה דברי התוס' תמוהים דהא אמרינן בתמורה (דף י"ט) ת"ר המקדיש נקיבה לעולתו לפסחו ולאשמו עושה תמורה, ר"ש אומר לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה שאין לך דבר שעושה תמורה אלא הרועה להסתאב, [וכתבו התוס' שאין לך דבר שעושה חמורה אלא הרועה להסתאב כלומר ההוא דקדוש קדושת הגוף שאם אינו ראוי להקריב איכו נמכר בלא מום אלא ירעה הילכך ר"ש ס"ל באשם ופסח הואיל ואין אשם ופסח חיילי בנקיבה דנמכר בלא מום הילכך לא עבדי תמורה, אבל בעולה דאיכא שם עולה בעוף ס"ל דתרעה ועבדה תמורה], אמר רבי אין אני רואה דבריו של ר"ש בפסח הואיל ומותר הפסח קרב שלמים כו' אלמא דר' שמעון סובר דאם הקדיש נקיבה לפסחו דתימכר שלא במום, וא"כ איך כתבו התוס' דאפי' ר"ש דאמר התם תימכר שלא במום מצי מודה הכא כדפרישית [וכן מצאתי אח"כ להק"ע בירושלמי (פ"ד דשקלים) ר"ש אומר לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה, וכתב וזה לשונו כתבו התוס' בפסחים (דף צ"ג) בד"ה ויביא כו' דהכא מודה ר"ש דהתם הואיל והי' ראוי' לשלמים והפסח אחר הפסח קרב שלמים הילכך לא הוי עום ע"כ, וכ"כ החויו"ט בשמם, ודבריהם תמוהים דהא מפורש קאמר ר"ש הכא דמפריש נקיבה לפסחו. אינו עושה חמורה וכן מפורש בש"ס בתמורה (דף כ) וקאמר התם ר"ש שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב הרי מפורש דר"ש סובר המפריש נקיבה לפסחו אינו רועה אלא תמכר מיד]

וע"כ נ"ל בכונת התוס' שמה שכתבו התוס' בפסחים (דף צג) ואפי' ר' שמעון דאמר התם תימכר שלא במום מצי מודה הכא כדפרישית עכ"ל האי שכתבו כדפרישית קאי על מה שכתבו התוס' תחילה בדיבור שלפני זה, והוא שכתבו המפריש נקיבה לפסחו כו' ויביא בדמי' שלמים אומר ר"ת דהא דקתני ויביא בדמי' שלמים היינו בשנשתיירה אחר הפסח כמו כולה בבא דלעיל, אבל קודם הפסח יביא בדמי' פסח. וכן מחלק בהדי' בתמורה (דף יט) עכ"ל, וא"כ מיירי הכא לאחר הפסח, וע"ז כתבו התוס' דאפי' ר"ש דקאמר בתמורה (דף יט) דהמפריש נקיבה לפסחו אינו עושה תמורה, היינו דווקא קודם הפסח מפני שהיא עומדת למכור בלא מום, אבל אחר הפסח שבאה לשלמים, ע"כ קדשה קדושת הגוף וצריכה מום, וזהו כונת התוס', וא"כ ניחא שפיר מה שכתבו התוס' ואפי' ר' שמעון מצי מודה הכא כדפרישית, והאי כדפרישית קאי על מה שכתבו התוס' בדיבור שלפני זה בד"ה המפריש כו', דמתניתין מיירי אחר הפסח, (אך אעפ"י שכתבו דר"ש מצי מודה הכא דאחר הפסח דצריכה מום לפדות, אך בזה לא יסבור כמתניתין דתרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמי' שלמים, דמתניתין סברה דבע"ח נידחין וכמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ח) אמר ר"ה בדר"י שמע מינה תלת, ש"מ בע"ח נדחין, וע"כ ס"ל למתניתין דתימכר ויביא בדמי' שלמים, אבל ר"ש ס"ל דבע"ח אינם נדחין וכמו דאמרינן בכריתות (דף כ"ח) מתיב רב עוקבא בר חמא המפריש נקיבה לפסחו קודם הפסח תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמי' פסח ילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח, רש"א הוא עצמו יקרב פסח, ש"מ בע"ח אינם נדחין, אמרי דבי ר' אושעי' כי אמרי לרבנן דר"ש ס"ל בע"ח אינם נדחים והגרלה אינה מעכבת דתני' מת אחד מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר"ש אלמא קסבר ב"ח אינם נידחין והגרלה אינה מעכבת, וא"כ כיון שסובר ר"ש דבע"ח אינם נדחים, וא"כ לר"ש אפי' היא עצמה קריבה שלמים ג"כ וכמו שביארתי

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ט דפסחים ה' ז) המפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמי' לנדבה, מתניתא לאחר כפרה וכר"ש דתני' קודם לפסח תהא רועה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדעי' פסח, לאחר הפסח תבוא שלמים, ר"ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום לאחר הפסח תבוא שלמים עכ"ל, והנה הק"ע הגי"ה וכתב בדברי ת"ק לאחר הפסח תבוא שלמים וכתב לאחר הפסח תבוא שלמים וכתב לאחר הפסק תרעה ויביא בדמי' שלמים ובדברי ר"ש הגי"ה ג"כ ר"ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום לאחר הפסח תבוא שלמים הגי"ה לאחר הפסח תרעה ויביא בדמי' שלמים, וטעה בזה דהא לר"ש ודאי ס"ל דבע"ח אינם נדחים, וע"כ דברי ר"ש הוא כמו דאיתא בירישלמי ר"ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום לאחר הפסח קרב שלמים, דהא ר"ש ס"ל בע"ח אינם נדחים וע"כ חולק בב' דברים על הת"ק הא' על מה שאומר ת"ק דקודם