אבי הנחל קלב

בין הערבים, ואמרינן שם דפוסל בין לשמה ובין שלא לשמה, וע"כ אינו עושה תמורה ליקרב, ר' יהושע נמי לא מצי לפרש הכי דהא תנן הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו ר' יהושע מכשיר כאילו נשחט בי"ג, וא"כ לדידי' הפסח קודם חצות עושה תמורה, ע"כ אמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש, וע"כ לדעת ר' יהושע אי איפשר לפרש רק כמו שכתב הרמב"ם דאם נמצא קודם שחיטת הפסח מחמת שאיפשר הי' לו להקריבו או לשם פסח או לשם שלמים, וע"כ כיון שלא הי' לו קדושה קבועה, ע"כ אינו עושה תמורה וכמו שביארתי לעיל

והנה הכ"מ תמה על הא דפסק הרמב"ם (פט"ו מה' פסולי המוקדשים) כבן בתירא וכמו שהשיג עליו הראב"ד זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר, ולכאורה הי' איפשר לומר דלכאורה צריך להבין מהו הטעם של בן בתירא שאמר דפסח שנשחט קודם חצות אפי' לשם שלמים נמי פסול הואיל ומקצתו ראוי, וכי בשביל שמקצחו ראוי ע"כ פסול אפי' לשם שלמים נמי, והי' איפשר לומר לכאורה עפ"י מאי דאמרינן בפסחים (דף ס) אלא אמר רב אשי ר"ח ורבה בהאי קרא קא מיפלגי ונרצה לו לכפר עליו עליו ולא על חבירו, רבה סבר חבירו דומי' דידי' מה הוא דבר כפרה אף חבירו דבר כפרה לאפוקי האי כו' דלאו בר כפרה רב חסדא סבר כו' הואיל ואי בעי מתקן נפשי', ומי אית לרב חסדא הואיל והא איתמר האופה מיו"ט לחול רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי לי' השתא נמי חזי' לי' כו' ר"ח אמר כו' בשלמא דרבה אדרבה לא קשי' הכא מחוסר מעשה התם דלא מחוסר מעשה, אלא דר"ח אדר"ח קשי' אמרי כי לית לי' לרב חסדא הואיל לקולא לחומרא אית לי' הואיל כו', מתיב ר"ה ברי' דרב יהושע הפסח שעברה שנתו ושחטו בזמנו לשמו וכן השוחט אחרים לשם פסח בזמנו ר' אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר טעמא בזמנו הא שלא בזמנו כשר, ואמאי נימא הואיל ובזמנו פוסל שלא בזמנו נמי פוסל, אמר ר"פ שאני התם דאמר קרא ואמרתם זבח פסח כו', וכתבו התוס' לימא הואיל ובזמנו פסול פירוש שיכול להמתין עד זמנו ויפסל, ולמאי דמסקינן בריש ב' שעירים (דף ס"ב) דאין מחוסר זמן לבו ביום לגבי הואיל, נראה לפרש דמבו ביום פריך דשלא בזמנו משמע אפי' בי"ד שחרית ולהכי פריך הואיל ובזמנו בו ביום פסול שלא בזמנו נמי פסול, וא"כ משמע דכיון דלאחר חצות פסול קודם חצות נמי פסול ומחמת הואיל, וע"ש במהרש"ל ובמהרש"א דכונת התוס' דאי לא הוה אמרינן דאין מחוסר זמן לבו ביום לא הוה אמרינן הואיל משום שהוא מחוסר מעשה, ואע"ג דר"ח סובר דלחומרא אמרינן הואיל אפי' במחוסר מעשה, אך הכא בדאורייתא קיימינן, ובדאורייתא אין נ"מ בין לחומרא בין לקולא, וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ס"ב), וע"כ כתבו התוס' דהטעם משום דאין מחוסר זמן לבו ביום, [ועיין ביומא (דף ס"ב) עד שלא הגריל חייב על שניהם למאי חזו אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ, ומ"ש לשעיר הנעשה בפנים דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזו דמחסר עבודת היום קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום כו' ומי אית לי' לרב חסדא הואיל, והאמר ר"ח פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו פטור שלא לשמו חייב כו' רבה בר שימי מתני להו בדרבה וקשי' דרבה אדרבה, ומשני כדשנינן והנה אף דאין מחוסר זמן לבו ביום, אעפ"כ צ"ע דהא לר"ח לית לי' הואיל אפי' אינו מחוסר מעשה, בהא דפסחים (דף מ"ו) בהאופה מיו"ט לחול, וא"כ מ"ט דרב חסדא שסובר דחייב הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ, ומשום דאין מחוסר זמן לבו ביום, הא ר"ח לית לו' הואיל אפי' אינו מחוסר מעשה כמו דאמרינן בפסחים (דף ס"ב), וביומא דקאמר דחייב כרת הוא מדאורייתא, ועוד דאי מדרבנן א"כ אפי' מחוסר מעשה נמי אמרינן הואיל, [ [ועיין תוס' ישנים שהקשו דהכא משמע דלית לי' לרב חסדא הואיל אפי' לחומרא היכא שמחוסר מעשה, ואלו בפסחים (דף ס"ב) אמרינן דאית לי' לר"ח הואיל לחומרא עי"ש, וא"כ משמע מדברי התוס' ישנים דלחומרא אית לי' הואיל אפי' מדאירייתא, אבל באמת מדאורייתא אין לחלק כמו שכתבו התוס' בפסחים] עכ"פ לרב חסדא לית לי' הואיל אפי' אינו מחוסר מעשה, וא"כ מ"ט דרב חסדא דאמר הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ, [יעיין מהרש"א בפסחים שהקשה כמו כן, וע"כ איפשר לומר דרבה בר שימי מתני להו בדרבה דרבה אית לי' הואיל היכא שאינו מחוסר מעשה ובמ "א יתבאר]

עכ"פ הרי נתבאר שמקשה הש"ס לר' אליעזר דהשוחט אחרים לשם פסח בזמנו ר' אליעזר פוסל, אבל שלא בזמנו מכשיר. דאי אמרינן הואיל א"כ אפי' שלא בזמנו כגון באותו היום נמי יהא פסול הואיל שפסול לאחר חצות, וא"כ לכאורה קשה דמ"ט לא מקשה הש"ס לר' יהושע דאמרינן בזבחים (דף י"ב) הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו ר' יהושע מכשיר כאילו נשחט בי"ג, וא"כ אמאי נימא הואיל ולאחר חצות פסול אם שחט לשם שלמים קודם חצות נמי פסול, אלא ודאי משום דלר' יהושע ליכא להקשות דר' יהושע לטעמי' דלית לי' הואיל כמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ו) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, בן בתירא אמר תטיל בצונן, א"ר יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובל ימצא ואמרינן שם בפסחים דבהואיל קא מפלגי דר"א אית לי' הואיל, ור' יהושע לית לי' הואיל, וע"כ ליכא לאקשוי' על ר' יהושע דהא לית לי' הואיל, ולא מקשה הש"ס רק על ר' אליעזר דאמאי נימא הואיל ובזמנו פסול שלא בזמנו נמי פסול, דהא ר' אליעזר אית לי' הואיל, ואמאי נימא הואיל ולאחר חצות פסול קודם חצות נמי פסול

וא"כ לפי זה שביארנו דאמרינן הואיל ואחר חצות פסול קודם חצות נמי פסול רק ר' יהושע לטעמי' דלית לי' הואיל, א"כ איפשר לומר דהא דקאמר ר' יוחנן פוסל הי' בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי, וע"כ הוי כמו שאר הואיל, והואיל דפסול לאחר חצות, ע"כ פסול נמי קודם חצות בשלא לשמה, דהא הוי הואיל שאינו מחוסר מעשה דהא אין מחוסר זמן לבו ביום, ולפי"ז הי' איפשר לומר דבן בתירא אזיל לטעמי' דבן בתירא אית לי' ג"כ הואיל בפסחים (דף מ"ו) כמו דתנן כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, בן בתירא אומר תטיל בצונן, וא"כ כיון שאומר דתטיל בצונן, א"כ ודאי אית לי' הואיל ואי בעי מתשיל דאלו"ה לא הוי עבר עליו וע"כ בן בתירא לטעמי' דס"ל הואיל וכמו שפירש רש"י בפסחים (דף מ"ו) דפליגי בהואיל ואי בעי מתשיל, ועיין רש"י פסחים (דף מ"ח), וא"כ אי פליגי בהואיל אי בעי מיתשיל א"כ מוכרח דבן בתירא סובר דאמרינן הואיל ע"כ קודם חצות נמי פסול, וכן הא דאמרינן בזבחים (דף י"ב) השיב ר' תחת בן בתירא לדברי ר' יהושע לא אם אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בארבעה עשר שמקצתו ראוי אזיל לטעמי' שפוסק כר"א כמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ח) תני' רבי אומר הלכה כר"א, וע"כ סובר כבן בתירא ולפי"ז הוה ניחא מה שהרמב"ם פסק כבן בתירא דפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו פסיל, מטעם הואיל שפסול לאחר חצות שלא לשמו הכא נמי פסול קודם חצות שלא לשמו, וכמו דמקשה הש"ס בפסחים (דף ס"ב) דהא קייל"ן כר"א דאית לי' הואיל וכמו שפסק הרמב"ם בה' יו"ט (פ"ג ה' ט)

אך מ"מ זה אינו דמשמע בזבחים (דף י"ב) דאע"ג דאמר הואיל ומקצתו ראוי אין זה ענין להואיל שבכל מקום בש"ס והפי' הוא הואיל שמקצתו ראוי, ע"כ אפי' בשחרית נמי פסול, ואע"ג דבפסחים (דף ס"ב) לענין אחרים ששחטו לשם פסח בזמנו כו' פריך דנימא הואיל ולאחר חצות פסול קודם חצות נמי פסול, ומקשה לרב חסדא דאית לי' הואיל לחומרא כמו שפירש רש"י שם ועיין במהרש"ל ומהרש"א שם, אלמא דבכה"ג נמי אמרינן הואיל, זה אינו דהתם בפסח שעברה שנתו וכן השוחט אחרים לשם פסח נשחט שלא לשמה דהיינו שלמים לשם פסח וע"כ מקשה הש"ס דנימא הואיל ולאחר חצות פסול, כמו דיליף ר"א מק"ו דשוחט אחרים לשם פסח בזמנו פסול, יהי' קודם חצות נמי פסול משום דאין מחוסר זמן לבו ביום

אבל בהא דשוחט את הפסח קודם חצות לשם שלמים הוי בהכשירו משום דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי, ואפי' למ"ד פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה, אעפ"כ מכיון שעקר הרי דרך הכשירו הוא, אבל לאחר חצות הוי פסח, וכשמחשב שלא לשמה הוי פסול, א"כ איפשר דלא אמרינן הואיל בכה"ג ודוגמא לדבר הא